בג"ץ 9208/20 עוה"ד עודד הוכהאוזר נ. שר המשפטים

השופט י' אלרון :

1.

לפנינו שתי עתירות שהגישו העותרים באותו יום, אשר התשתית העובדתית שבבסיסן זהה. בעתירותיהם, מבקשים העותרים, בעיקרו של דבר, כי נורה על העמדתו לדין של המשיב 1 בבג"ץ 9210/20 (להלן: המשיב 1 ); וכן על חקיקת חוקים אשר עניינם ב"הסדרת פיקוח על בית המשפט", כהגדרתם, תוך התאמת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, לאותם חוקים (בג"ץ 9208/20).

2.

התשתית העובדתית אשר בבסיס העתירות שלפנינו ועיקר הטענות שבהן, פורטו פעמים מספר בפסקי דינו של בית משפט זה, אשר דן בעתירות קודמות שהוגשו על ידי העותרים דנן, ואין צורך לתארן בהרחבה אף זו הפעם (ראו בג"ץ 5204/20 הוכהאוזר נ' כנסת ישראל ה-23 (30.8.2020) (להלן: העתירה הראשונה ); בג"ץ 8468/20 הוכהאוזר נ' שופט בית המשפט המחוזי (10.12.2020) (להלן: העתירה השנייה )).

בתמצית ייאמר, כי לטענת העותרים, המשיב 1 פועל במשוא פנים בשני תיקים אזרחיים המתנהלים לפניו, תוך פגיעה בזכויות העותרת 3. בנסיבות אלו, נטען כי יש להורות על העמדתו לדין; ועל חקיקת חוקים אשר יאפשרו ביקורת מנהלית ופלילית על החלטות שופטי בתי המשפט, תוך התאמת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018 לחוקים אלו.

3.

דין העתירות להידחות על הסף, וזאת אף בלי להידרש לתגובת המשיבים.

4.

טענות העותרים באשר לצורך בחקיקת חוקים והתקנת תקנות להגברת הביקורת על בתי המשפט נדחתה אך לפני חודשים ספורים בפסק דינו של בית משפט זה, אשר דחה את עתירת העותרים בעניין, בקובעו, בין היתר:

"דין העתירה להידחות על הסף בעיקר בשל העובדה שבית משפט זה אינו מורה למחוקק מה לחוקק. רצונם של העותרים "לחזק ולשקם את אמון הציבור במערכת [המשפט]" מבורך; הדרך לעשות כן איננה באמצעות פסק דין המחייב את כנסת ישראל לחוקק חוקים בעניין" (פסקה 5 לעתירה הראשונה; ההדגשות במקור – י' א' ).

דברים אלו נכוחים אף כעת, ואין מקום להידרש אליהם בשנית.

5.

בהתייחס לטענות העותרים שלפיהן יש להעמיד לדין את המשיב 1, הרי שאלו לוקות באי מיצוי הליכים.

כעולה מהעתירות, העותרים פנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים (המשיבים 3 ו-2 בבג"ץ 9210/20, בהתאמה; להלן: המשיבים ) בבקשה להעמיד לדין את המשיב 1 כחודש בלבד בטרם הגישו את עתירותיהם.

בנסיבות אלו, לא ניתן למשיבים פרק זמן מספק להידרש לטענות העותרים בטרם הוגשה העתירה, וממילא דינה להידחות על הסף.

6.

לסיום יוער, כי העותרים נוקטים בעתירותיהם בלשון בוטה ומשתלחת כלפי המשיב 1, אשר אף די בה כדי להביא לדחיית עתירותיהם על הסף (בג"ץ 2117/13 חדד נ' משרד החינוך והתרבות , פסקה 7 (3.6.2013)).

7.

אשר על כן, דין העתירות שתיהן – להידחות.

העותרים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה על סך 7,000 ש"ח.