בג"ץ 921/00 סולימאן סולימאן נ. מדינת ישראל

.

סניגורו של העותר לא הגיש סיכומים בכתב בעניין זה, ובית-המשפט המחוזי המשיך בדיון בתיק מס-ההכנסה בלבד. העותר הורשע, ודינו נגזר לשנתיים מאסר, מתוכן שנה לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן הוטל על העותר קנס בסך 20,000 ש"ח.

בחודש נובמבר 1998 הגיש העותר בקשה לעיכוב הליכים בתיק המע"מ המתנהל, כאמור, בבית-משפט השלום בנצרת. היועץ המשפטי לממשלה דחה את הבקשה, לאחר שקבע כי אין המדובר באותה מסכת עובדתית, וכי העותר ויתר על זכותו לטעון לצירוף כתבי-האישום לאחר שלא הגיש את סיכומי טענותיו, כפי שהורה בית-המשפט המחוזי.

החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לעכב את ההליכים בתיק המע"מ היא נושא העתירה שבפנינו. לטענת העותר, מן הראוי היה להגיש את כתבי-האישום כנגדו במאוחד, או לחילופין, לאחד אותם כאשר ביקש זאת בבית-המשפט המחוזי. כיוון שהדבר לא נעשה, ומדובר באותה מסכת עובדתית בשני התיקים, יש לעכב כעת את ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק המע"מ, ולא לגרום לו לעינוי-דין והוצאות משפט כפולות.

דין העתירה להידחות.

ראשית, היועץ המשפטי לממשלה קבע, כי אין המדובר במסכת עובדתית זהה לעבירות מס-ההכנסה ולעבירות המע"מ, ומשכך נקבע, אין עוד עילה לעיכוב ההליכים שביקש העותר.

שנית, טענת המערער למסכת עובדתית זהה, אשר יש בה כדי להביא לצירוף כתבי-האישום נזנחה על-ידו בבית-המשפט המחוזי. עם זאת, ומבלי להביע דעה בשאלה האם אכן המסכת העובדתית היא זהה, רשאי העותר, אם יורשע, לשוב ולהעלות טענה זו בשלב הטיעונים לעונש בבית-משפט השלום.

אשר-על-כן, העתירה נדחית.