בג"ץ 9211/04 צביון איבורה נ. משרד הפנים

בעתירה שלפנינו מבקש העותר להעניק לו אזרחות ישראלית, ולחלופין להעניק לו מעמד של תושב קבע בישראל. זאת, הן מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, הן מכוח חוק השבות, התש"י-1950 והן מכוח חוק האזרחות, תשי"ב-1952.

בהחלטה שניתנה על-ידינו ביום 18.7.05 (להלן - ההחלטה) התמקדנו בטענות העותר בדבר זכותו לקבל מעמד בישראל כתושב מכוח חוק הכניסה לישראל. טענותיו המשפטיות של העותר לגבי זכותו לאזרחות, מכוח אזרחותו של אביו או מכוח שבות, נקבע בהחלטה, יידונו, במידת הצורך, בהמשך. באותה החלטה ציינו, כי לאור נסיבות חייו הקשות והייחודיות של העותר והחשש לגורלו אם יורחק מישראל, העתירה מציבה לפתחנו, כמו גם לפתחו של שר הפנים, מקרה הומניטרי קשה. עם זאת, נקבע בהחלטה, לאור עברו הפלילי המכביד של העותר והסיכון הממשי הכרוך בשחרורו לביטחון הציבור בישראל, שר הפנים היה רשאי לבחון את התנהגותו של העותר משך תקופת ניסיון, בטרם ישקול את בקשתו למתן אשרת ישיבה בישראל. גם התנאים שהציב השר לקיום אותו ניסיון, בכלל זה התנאי של מתן ערבות על-ידי אביו של העותר, נקבע בהחלטה, הם סבירים.

בעקבות ההחלטה, הודיע העותר ביום 28.7.05 כי אינו מסוגל לעמוד בתנאים שקבע שר הפנים להתרת המשך שהייתו בישראל, וביקש לקיים את צו ההרחקה שהוצא כנגדו ולצאת מישראל. עם זאת, ביקש העותר לקבוע דיון בעתירה ולהכריע בטענותיו המשפטיות באשר לתחולת חוק השבות וחוק האזרחות בעניינו. בהחלטה מיום 4.8.05 נקבע כי ייקבע מועד לקיום דיון ביתר טענותיו המשפטיות של העותר שטרם נדונו. עניינן של טענות אלו, בזכותו הנטענת של העותר לקבלת אזרחות ישראלית מכוח סעיף 8(א) לחוק האזרחות, מכוח אזרחותו של אביו או מכוח סעיף 4א לחוק השבות.

ביום 3.11.05, שלושה ימים עובר למועד הדיון שנקבע, הודיע העותר כי הוא שוהה בעיר שיקאגו שבארצות הברית, כי מבחינתו "בשלב זה העתירה אינה אקטואלית, והוא מבקש להורות על מחיקתה, תוך שמירת זכויותיו לשוב ולפנות לבית המשפט בעתיד, באם יבקש לשוב לישראל, ולטעון הטענות המשפטיות הנכללות בעתירה ובכתבי בית הדין אשר הוגשו בעקבותיה". אנו מבינים שבכך מכוון העותר לטענותיו המשפטיות בעניין זכותו לקבלת אזרחות ישראלית, בהן החלטנו כי נדון בהמשך. בתגובה להודעת העותר, טען המשיב (במסגרת מכתבו לב"כ העותר מיום 2.11.05), כי התנהלותו של העותר אינה ראויה, שכן היה בידו לבקש למחוק את העתירה עוד לפני שהפרקליטות טרחה והגישה הודעה משלימה בה התייחסה לגופה של העתירה. על כן, טען המשיב, יש לדחות את העתירה, או לחלופין למוחקה ללא כל תנאים. ב"כ העותר טען, בתגובה לטענות המשיב, כי הקשר עם העותר נוצר רק מספר ימים לפני הדיון בעתירה ורק אז נאמר כי העותר אינו מבקש לשוב לעת הזו לישראל.

דין בקשתו של העותר להתקבל. בשלב זה נפלה הכרעה רק בבקשת העותר לקבלת מעמד בישראל כתושב מכוח חוק הכניסה לישראל. בנושא זה, אכן אין לאפשר דיון נוסף או מחודש בעניינים שבהם הוכרע בהחלטה, והעותר גם איננו מבקש זאת. טרם נפלה הכרעה ואף לא קוים דיון בטענותיו של העותר בעניין מעמדו בישראל מכוח חוק השבות ומכוח חוק האזרחות. מדובר בסוגיות לא פשוטות. אף המשיב עצמו ציין בתגובתו המשלימה כי "שאלה סבוכה היא האם מעגל הזכאים על-פי סעיף 4א' לחוק השבות כולל גם את קרובי משפחות של יהודי שנתגייר לאחר הולדתם של קרובי משפחתו, או שכולל הוא רק את מי שנולדו ליהודי" (סעיף 19 לתגובה). עבור העותר, ההכרעה בסוגיות אלו עשויה להיות הרת גורל. גם הלשכה המשפטית של משרד הפנים ציינה בהמלצתה לשר הפנים, כי הרחקתו של העותר מישראל תהווה "טרגדיה אנושית קשה עבורו ועבור משפחתו", וכי "סיכויי הישרדותו בארה"ב, נורמטיבית ואולי גם פיזית, לא גבוהים". מאידך, כיום העותר עושה את צעדיו הראשונים בארה"ב, וטרם ברור אם יעלה בידו להיקלט שם, אחרי ששהה בישראל מאז היותו כבן שנה, ואם כלל יבקש לחזור לישראל. בנסיבות אלו, אנו סבורים שיש לאפשר לעותר להפסיק את בירור העתירה בלא שהדבר יקים כנגדו מעשה בית דין שימנע את חידוש העתירה באותם עניינים שלא נדונו בהחלטה.

לאור האמור אנו מוחקים את העתירה ואת הבקשה (בר"ם 11340/04) ללא צו להוצאות.