ע"א 9212/99 ציון חברה לביטוח בע"מ נ. מדינת ישראל

בפני בקשה למחיקת ערעור, בהיעדר נימוקים.

1.המערערות, המשיבות לבקשה ("המשיבות") הגישו בקשת רשות ערעור (רע"א 3644/98) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 1742/96. ביום 2.10.98 נתן כב' המשנה לנשיא ש' לוין את ההחלטה הבאה:

"ניתנת למבקשות רשות ערעור המוגבלת לשאלה אם בנסיבות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי היתה המשיבה חייבת להוכיח (ואמנם הוכיחה או שהדבר מסתבר מהנסיבות האמורות) שההצתות או התפשטות האש בעטיין לא היו בגדר סיכון צפוי. (והוא בין אם המוקד הראשוני של האש היה בערמת הפסולת של המשיבה ובין אם לאו)?"

המשיבות לא הגישו הודעת ערעור תוך חמישה עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו (כנדרש בתקנה 398 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות"). הם הגישו בקשה להארכת דיון להגשת כתב ערעור (בש"א 595/99) וזו נענתה. כב' הרשמת מ' אגמון התירה להם להגיש הודעת ערעור תוך עשרה ימים ממועד המצאת ההחלטה. תוך מועד זה הוגשה הודעת ערעור בה נאמר:

"מוגש בזה ערעור ברשות מכוח החלטת בית המשפט הנכבד מיום 2.10.98 ובשאלה שהוגדרה בה. על יסוד הוראות תקנה 416 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, יראו את נימוקי הבקשה לערער כנימוקי הערעור בכפוף לשאלה שהוגדרה.".

2.המבקשת בבקשה שבפני, המשיבה בערעור ("המבקשת") מבקשת, כי הודעת הערעור האמורה תימחק. לטענתה, בדרך הגשה זו עוקפות המשיבות את המגבלה שהטיל כב' המשנה לנשיא על היקף רשות הערעור ועושות פלסתר את החלטתו ואת החלטת כב' הרשמת אגמון. אי-לכך, ממשיכה המבקשת וטוענת, יש לראות את המשיבות כאילו לא הגישו הודעת ערעור במועד ולמחוק את הערעור מחמת היעדר נימוקים.

3.המשיבות טוענות, כי פעלו בהתאם להוראות הדין (תקנה 416 לתקנות) וכי אין בהחלטות כב' המשנה לנשיא וכב' הרשמת כדי לשנות מהוראות הדין או להתנות עליהן לענייין זה. עוד טוענות המשיבות, כי אין יסוד בדין למחיקת ערעור מחמת היעדר נימוקים - לכל היותר ניתן להורות לבעל דין שלא נימק את ערעורו לעשות כן.

4.תקנה 416 קובעת, כי:

"(א) נתן בית המשפט רשות לערער כאמור בתקנה 407, יהיה המערער פטור מלכלול בכתב הערעור את נימוקי הערעור והאמור בתקנה 446 לא יחול על הערעור, זולת אם הורה בית המשפט אחרת.

(ב) בכפוף לאמור בתקנה 408 יראו את נימוקי הבקשה לרשות לערער כנימוקי הערעור."

לעניין זה העיר כב' המשנה לנשיא, כי :

"הגשתו של כתב הערעור (לאחר שניתנה רשות לערער) היא במידה רבה עניין טכני, שהרי מכח תקנה 416 פטור המערער מלכלול בכתב הערעור את נימוקי הערעור ואף להגיש עיקרי טיעון; משניתנה רשות לערער בנסיבות אלו משמש כתב הערעור אך כהודעה לבעלי הדין שכנגד שהמערער מבקש להשיג על פסק הדין כבר על יסוד הנימוקים שבבקשה." (בש"א 4609/96 צמח

נ' רבינוביץ , לא פורסם; ראו גם: בש"א 4318/98 חברת חלקה בגוש 6043 בע"מ (בפירוק מרצון) ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה - חולון )

אפשר שניתן היה לטעון, כי האמור לעיל יפה רק למקרה בו ניתנה רשות ערעור בלתי מסוייגת, והערעור זהה בתוכנו ובהיקפו לבקשת רשות הערעור. לכאורה, ניתן היה להשתית טענה זו על הוראת תקנה 408 לתקנות, לפיה:

"בית משפט הנותן רשות לערער רשאי לפרש את הבעיה שעליה ניתנת הרשות לערער, ומשעשה כן לא יטען המערער בבעיה שלא פורשה."

אלא, שבש"א 4609/96 הנ"ל עסקה במקרה בו, כבענייננו, ניתנה רשות ערעור בנקודה אחת בלבד וכב' המשנה לנשיא ייחד את דבריו המצוטטים לעיל לסיטואציה זו. מכאן שבניסוח הודעת הערעור באופן בו נוסחה אין כל פגם פורמלי, ודאי לא פגם המצדיק או מחייב את מחיקת הערעור (והשוו: ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 106). משהצהירו המשיבות כי ערעורן מוגבל לתחומה של הרשות שניתנה להן, יצאו ממילא ידי חובתן לפי תקנה 408. מה גם שממילא ניתן להניח, כי הדיון בערעור גופו יתקיים על בסיס כתבי טענות מפורטים שיוגשו על ידי הצדדים, ואם וככל שיחרגו כתבי טענות אלה מרשות הערעור תהיה מבקשת רשאית לעורר עניין זה.

הבקשה למחיקת הערעור נדחית איפוא.