בג"ץ 9310/10 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. היועץ המשפטי לממשלה

הנשיאה ד' ביניש:

בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה ליועץ המשפטי לממשלה לבטל את החלטתו לפיה המשיב 5 כשיר לשמש בתפקיד מפכ"ל המשטרה, וזאת בלי להמתין לבדיקת מבקר המדינה הבודק את התלונות של העותר 2 ותלונה נוספת הנוגעת לתיפקודו המקצועי של המשיב 5.

לטענת בא-כוח העותרים הייתה חשיבות לכך שהיועץ המשפטי לממשלה יכבד את מוסד מבקר המדינה וימתין לבדיקתו בטרם ייתן חוות דעת לפיה ניתן למנות את המשיב 5, וכיוון שהיועץ לא עשה כן יש לבטל את החלטתו.

טיעוניו של בא-כוח העותרים מבוססים בעיקר על שני אדנים. ראשית טוען הוא כי הכיבוד ההדדי בין הרשויות חייב את היועץ המשפטי לממשלה להימנע מליתן חוות דעת בעניין כשירותו של המשיב 5 ולהמתין לבדיקת מבקר המדינה. לשיטתו יש בכך משום ביטוי הן להפרדת הרשויות והן לכיבוד מעמדו של מבקר המדינה כרשות הביקורת. האדן השני שעליו מבוססת העתירה היא טענתו של בא-כוח העותרים לפיה ליועץ המשפטי לממשלה לא הייתה תשתית עובדתית מספקת כדי לקבוע שהתלונות שהועלו נגד תיפקודו של המשיב 5, ומתייחסות לתקופת היותו בתפקיד קודם במשטרה, אינן פוסלות אותו מלכהן כמפכ"ל.

יצוין כי בעקבות חוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה, עברה המלצת השר לביטחון פנים למנות את המשיב 5 למפכ"ל את ביקורתה של הוועדה המייעצת בראשותו של השופט י' טירקל, ונתקבלה החלטת הממשלה למנות את המשיב 5 לתפקיד המפכ"ל.

באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה טענה מנגד כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. לטענתה, החלטת היועץ המשפטי לממשלה התקבלה לאחר שהוצגה לו חוות דעת של המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים שהתייחסה לשתי הפרשות שבגינן הוגשו התלונות נגד המשיב 5 הנבדקות עתה על ידי מבקר המדינה. בחוות הדעת של המשנה לפרקליט המדינה נקבע על יסוד חומר שהיה בפניו ועל יסוד היכרות עם הפרשות מזמן אמת, כמי שהכירן מתוך עבודתו, כי לא נמצא פגם בהתנהלות המשיב 5 באותן שתי פרשות.

ברקע הדברים ראוי להזכיר כי מבקר המדינה החל בבדיקת התלונות בשלב מאוחר יותר על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, וזאת כדי להימנע מהתערבות שעלולה לפגוע בחקירות משטרה פעילות.

כאמור, היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא לעכב את חוות דעתו עד לסיום הביקורת הנערכת על ידי מבקר המדינה וזאת משני טעמים. ראשית, משום שהוא סבר כי יש בידו להסתמך על חוות דעת המשנה לפרקליט המדינה שהונחה בפניו, ושנית, וזה העיקר, הוא נעתר לבקשת השר לביטחון פנים אשר ביקש להאיץ את קבלת חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה ולהקדים את ההחלטה בדבר מינוי המפכ"ל. במכתב מיום 09.12.2010 פנה השר לביטחון פנים ליועץ המשפטי לממשלה וציין את העובדה שמפכ"ל המשטרה הנוכחי עומד לסיים את תפקידו בתחילת מאי, וכי היה בכוונתו להשלים סבב ראיונות של מועמדים להחליפו ולהמליץ לממשלה על מועמד עד סוף ינואר 2011. בעקבות ההליך שהחל בו, נוצר במשטרה מצב קשה שבא לידי ביטוי הן ביחסים שבין הקצינים הבכירים והן באווירה עכורה בצמרת המשטרה, בפרסומים בתקשורת שערערו את האמון בקציני המשטרה ופגעו באפשרות לשבץ לתפקידים שונים קצינים בכירים במקום אלה שאמורים לפרוש. כתוצאה ממצב זה נגרמת לשיטתו פגיעה חמורה במערכת. השר הממונה על המשטרה, הגיע אפוא למסקנה, כי יש להחליט על מינוי מפכ"ל לאלתר ובכך להרגיע את המצב במשטרה. משיקוליו אלה ועל פי תפיסת אחריותו לתפקיד סבר השר לביטחון פנים כי יש לזרז את הליך המינוי ולא להמתין לסיום ביקורתו של מבקר המדינה.

היועץ המשפטי לממשלה לאחר ששקל את הפנייה ובחן בכלים שעמדו לרשותו את התלונות נגד המשיב 5, הגיע למסקנה כי אין מניעה למינוי המבוקש והודיע עמדתו לוועדה המייעצת לממשלה ולאחר מכן נתקבלה החלטת הממשלה למנות את המשיב 5. היועץ המשפטי לממשלה סבר כי האינטרס הציבורי שהציג בפניו השר מצדיק מינוי מפכ"ל במועד מוקדם ככל האפשר. ביום 16.01.2011 התקבלה החלטת הממשלה בדבר מינויו של ניצב יוחנן דנינו למפכ"ל. כמעט חודש לאחר מכן הוגשה העתירה שלפנינו. לאחר עיון בנימוקי העתירה ושמיעת טיעוניו של בא-כוח העותרים לא מצאנו יסוד ליתן את הסעד המבוקש בעתירה ולהורות על ביטול החלטת היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה נתן חוות דעת מקצועית על פי מיטב שיפוטו ועמדתו המשפטית.

כאמור, לאחר חוות הדעת ניתנה עמדת הוועדה המייעצת וההליך הסתיים בהחלטת ממשלה. איננו רואים עילה לביטול החלטת הממשלה ולמעשה לא נתבקשנו לעשות כן. איננו רואים כי יש בפנינו תשתית משפטית לקבלת הטענה כי יש לבטל את החלטת היועץ המשפטי לממשלה שנתקבלה על פי שיקול הדעת המקצועי.

הציר המרכזי בטיעוני בא-כוח העותרים סבב סביב הטענה כי היה על היועץ המשפטי לממשלה להמתין לדו"ח שיגיש לו מבקר המדינה.

איננו רואים לקבל טענה זו. אין לנו יסוד לקבוע כי הייתה על היועץ המשפטי לממשלה חובה להמתין עד לקבלת חוות דעתו של מבקר המדינה, אף כי, כמובן, שיכול ורשאי היה להחליט כי הוא ממתין לחוות הדעת. מוכנים אנו לקבל את התיזה של בא-כוח העותרים כי ראוי בדרך כלל להתחשב ולכבד את רשות הביקורת, כאשר מתקיימת בדיקה של נושא מסויים, ואילו היה מחליט היועץ המשפטי לממשלה להמתין לקבלת חוות הדעת של מבקר המדינה, לא היינו רואים להתערב גם בהחלטה כזו. אך איננו מקבלים את הטענה כי הליך הביקורת הינו חלק אינטגרלי מהליך המינוי לתפקיד המפכ"ל או לכל תפקיד אחר. על פי החוק המינוי של מפכ"ל הוא בסמכותה של הממשלה והוא נעשה על פי המלצת השר לביטחון פנים. בהפעלת שיקול הדעת אם יש להמתין לדו"ח הביקורת יש להביא בחשבון כי על פי כל הידוע, התלונות נגד המשיב 5 אינן במישור של טוהר המידות או הפרת חוק, אלא נוגעות לתיפקודו המקצועי. אכן כשל בתיפקוד עלול להיות שיקול רלוונטי למינוי, אך אין לפנינו ראייה בשלב זה לכך שנפל בהתנהגותו הנטענת של המשיב 5 פגם היורד לשורש המינוי. אף לא מצאנו כי נפל פגם בהליך המינוי שהתקיים.

לבסוף נציין כי מאליו מובן שהמינוי אינו צעד בלתי הפיך. אם חלילה תגלה הביקורת פגם בתיפקודו של המשיב 5 מהסוג שיש בו כדי לפסול את המינוי, יש להניח כי העניין יבחן מחדש על ידי היועץ המשפטי לממשלה ואף על ידי הממשלה.

אשר על כן העתירה נדחית.