בג"ץ 9332/06 אסתר אוזנה נ. בית הדין הארצי לעבודה בבאר שבע

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו

עתירה נגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי ) מיום 9.10.05 (כבוד השופט ר' כהן ), אשר דחה את בקשת רשות הערעור של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (להלן: בית הדין האזורי ). בית הדין האזורי (כבוד השופט א' סופר ) דחה ביום 4.4.05 את ערעורה של העותרת על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין התסמונת הנוירולוגית של העותרת לבין תאונת העבודה שעברה.

עניינה של העותרת נידון בערכאות שונות לאורך השנים, נפרוס בקצרה את עיקרי השתלשלות תביעתה. ביום 3.10.92 אירעה לעותרת תאונת עבודה כתוצאה מהרמת משא כבד. במסגרת הליכים משפטיים, הגיעו העותרת והמוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב ) להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין בבית הדין הארצי. פסק הדין קבע כי המשיב יכיר באירוע כתאונת עבודה בגין הנזק הרפואי שנגרם לעותרת בגב התחתון. בשל כך יכיר המשיב באי כושר וזכאות לדמי פגיעה עבור עשרה ימים. בנוסף נקבע כי הטענות בדבר הקשר בין התאונה לבין מחלת ה'מילופטיה' בה לקתה העותרת, יתבררו לפני ועדה רפואית. הועדה הרפואית לעררים (להלן: הועדה ), החליטה לפסוק לעותרת נכות לצמיתות של 15 אחוז בגין הגבלת התנועות בעמוד השידרה המתני. עם זאת, קבעה הועדה ביום 17.2.04 כי העותרת אינה סובלת מנכות נוירולוגית וכי לא נמצא קשר בין מחלת המילופטיה של העותרת ובין התאונה. על החלטת הועדה הרפואית לעררים הגישה העותרת תובענה לבית הדין האזורי אשר נדחתה ביום 4.4.05. ביום 9.10.05 נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישה העותרת לבית הדין הארצי.

בעתירה זו מבקשת העותרת כי נתערב בהחלטתו של בית הדין הארצי לדחות את בקשת רשות הערעור. לדברי העותרת קביעת הועדה כי לא נתקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מחלת המילופטיה נסמכת על ניתוח רפואי בלבד. אולם לדידה היה על הועדה לנתח את שאלת הקשר הסיבתי דרך הפריזמה המשפטית. לו היתה נוהגת כך, היתה מגיעה למסקנה כי סמיכות הזמנים והיעדרה של סיבה חלופית מקימות חזקה כי המילופטיה קשורה לתאונה וכי על המשיב מוטל הנטל לסתור חזקה זו. עוד טוענת העותרת כי נשללה ממנה הזכות להשיג השגה אמיתית על קביעות הועדה, היות ובתי הדין לעבודה על שתי ערכאותיהם לא התייחסו לטענותיה מאחר ולטענתם מדובר בהשגות הנוגעות לתחום הרפואי. לבסוף טוענת העותרת כי משעה שהועדה התעלמה ממאמר מדעי המחזק את טענתה, נשענת החלטתה על תשתית עובדתית חסרה.

מנגד טוענת באת כוח המשיב כי דין העתירה להידחות מכמה טעמים. ראשית העתירה נגועה בשיהוי רב שכן עברו 13 חודשים מפסק דינו של בית הדין הארצי ועד להגשת העתירה. שנית, נטען כי משעה שלא נפלה טעות משפטית מהותית ולא נקבעה או פותחה הלכה, לא קמה עילה להתערבות בית-משפט זה. לגופו של עניין נטען כי הועדה עיינה בכל המסמכים אשר הוגשו על ידי העותרת ועל בסיסם קבעה בהחלטה מנומקת ומפורטת כי אין קשר בין מחלת המילופטיה לבין התאונה.

לאחר שעיינתי בטענות העותרת, ובתגובת המשיב לעתירה, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות על הסף.

הן בית הדין האזורי והן בית הדין הארצי התייחסו להשגותיה של העותרת. הטענות המרכזיות אותן שטחה בפנינו העותרת הועלו בפני בתי הדין לעבודה ונדחו על ידם. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. בית משפט זה יתערב אך מקום שמתגלית טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותו (ראו למשל, בג"ץ 525/84

חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 7029/95

הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נא(2) 63, 88; בג"ץ 840/03

ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - ועד כבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז(6) 810 ). לא שוכנענו שבמקרה הנוכחי נעשתה טעות המצדיקה התערבות מסוג כזה. אין מדובר בשאלה משפטית בעלת השלכה כללית או במקרה חריג. ב

עוד יצויין כי סעיף 118(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ), מסמיך את הועדה לקבוע ה"אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה". הזכות לערער על החלטת הועדה בפני בית הדין האזורי ניתנת רק לעניין שאלות משפטיות כמפורש בסעיף 123 לחוק. כך למשל בית הדין האזורי יתערב במקרים של חריגה מסמכות, של הסתמכות על שיקולים זרים ושל התעלמות מהוראות המחייבות את הועדה. פסק הדין של בית הדין האזורי בחן ומצא כי לא נפל פגם בהליך הדיוני של הועדה, כי שיקוליה היו ענייניים וסבירים וכי פעלה במסגרת הסמכות שניתנה לה על פי חוק. בית הדין הארצי אף הוא סבר כי לא היה מקום להתערב בהחלטת הועדה. משעה שלא נמצא פגם משפטי בהתנהלות הועדה, ניטלה גם הסמכות הסטטוטורית של בתי הדין לעבודה להתערב בהחלטותיה.

אשר על כן, אנו דוחים את העתירה על הסף.