בג"ץ 9406/17 דב פרידמן נ. המוסד לביטוח לאומי

השופטת י' וילנר:

1.

עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 43403-05-16 מיום 19.9.2017, בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בב"ל 19705-03-15. בית הדין האזורי קיבל באופן חלקי את תביעת העותר נגד המוסד לביטוח לאומי, הוא המשיב, וקבע כי כתוצאה משיהוי מינהלי בגביית חוב דמי ביטוח לאומי של העותר, יגבה החוב בערכו הנומינלי ליום הגשת התביעה.

2.

העותר ערער לבית הדין הארצי לעבודה וטען כי בשל השיהוי המינהלי יש לבטל את החוב באופן מלא, אך כאמור, ערעורו נדחה. בית הדין הארצי קבע כי אין להתערב בפסק דינו הממצה של בית הדין האזורי אשר בחן את הנסיבות העובדתיות במקרה הנדון וערך איזון ראוי בין האינטרסים המתחרים, תוך יישום נכון של ההלכה החלה בעניין.

3.

כותרת העתירה דנן, שהוגשה על-ידי העותר המייצג את עצמו, היא "בקשה לרשות ערעור זמני". בעתירה שב העותר על טענותיו בדבר השיהוי המינהלי וטוען, בין היתר, לנקמנות מצד המוסד לביטוח לאומי ולהתרשלותו בגביית החוב. העותר מוסיף כי בשל השיהוי והזמן שחלף מאז שנוצר החוב הוא אינו יכול לאתר את תלושי השכר הרלוונטיים על-מנת להוכיח כי העביר תשלומים למוסד לביטוח הלאומי בתקופה הרלוונטית.

4.

דין העתירה להידחות על הסף.

הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה וכי התערבות בפסיקתו תוגבל אך למקרים מיוחדים וחריגים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, וההתערבות נדרשת לשם עשיית צדק (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693 (1986);

בג"ץ 7848/13 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (10.12.2013) ). העתירה דנן אינה נמנית על מקרים חריגים אלו.

5.

הכתרת העתירה כ"בקשה לרשות ערעור זמני" מעידה על מהותה. רוב רובן של טענות העותר מכוונות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית. כך למשל, העותר שב וטוען כי השיהוי בגביית החוב גרם לו נזק ראייתי, וזאת חרף קביעת בית הדין האזורי לפיה העותר לא הוכיח קיומו של נזק זה. יצוין כי בית הדין הארצי הוסיף כי קביעה זו מעוגנת היטב בחומר הראיות. בית הדין האזורי אף קבע כי בהתחשב במכלול השיקולים יש להכיר בשיהוי המינהלי, אך הוסיף כי דרגת החומרה של השיהוי אינה גבוהה דיה כדי להצדיק מתן פטור מלא מהחוב. העותר משיג על קביעות אלה בעתירתו, אך כאמור, המדובר בטענות שנדונו ונדחו באופן מנומק על-ידי שתי ערכאות, ולא מצאנו להתערב בהן. העותר אף לא הצביע על טעות משפטית בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה התערבות בפסקי הדין בעניינו, ומשכך, כאמור, העתירה נדחית.

6.

בשולי הדברים אוסיף כי לא נעלמה מעינינו הערתו של העותר לפיה הוא פנה לסיוע המשפטי לצורך ייצוגו בבית משפט זה, וכי הוא "שומר לו את הזכות לתקן את הערעור ולהוסיף לערעור ברגע שימונה לו עו"ד מהסיוע המשפטי". אולם, נוכח נימוקי פסק הדין, לא מצאנו לנכון להשהות את הטיפול בעתירה.

בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.