בג"ץ 9460/01 שמחי ניסים נ. קצין תגמולים-משרד הביטחון

המבקש, שנחבל באצבע השניה של יד ימינו במהלך שירותו הצבאי, הגיש למשיב תביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959- [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), שבגידרה ביקש לקבוע לו אחוזי נכות. ועדה רפואית עליונה מטעם המשיב קבעה למבקש נכות בשיעור של 12%.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וזאת על יסוד סעיף 12א(א) לחוק הנכים, הקובע:

חייל משוחרר או חייל בשירות קבע וכן קצין תגמולים רשאים לערער על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית המשפט המחוזי בנקודה משפטית בלבד .

[ההדגשה הוספה]

בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא חיים פורת) דחה את הערעור. בהחלטתו קבע בית-המשפט, כי קיימת מחלוקת בין הוועדה הרפואית העליונה לבין מומחה מטעם המבקש, ולבית-המשפט אין את היכולת להתערב בקביעת המשיב.

כעבור זמן הגיש המבקש בפני המשיב תביעה שנייה לפי חוק הנכים, שבמסגרתה ביקש להכיר בהחמרת הפגיעה באצבעו. ועדה רפואית עליונה מטעם המשיב קבעה למבקש 10% נכות. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי דחה גם ערעור זה.

המבקש שב והגיש בפני המשיב תביעה לבדיקה חוזרת, שבגידרה טען כי הוועדה הרפואית המחוזית התעלמה מחוות-דעתו של המומחה מטעם המבקש. ועדה רפואית מחוזית מטעם המשיב קבעה למבקש 12% נכות. גם על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לוועדה הרפואית העליונה, אשר דחתה את ערעורו והשאירה את החלטת הוועדה הרפואית המחוזית על-כנה.

על החלטה זו ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וטען לפגמים בעבודת הוועדה ובמסקנותיה. לטענת המבקש, הוועדה התעלמה מחוות-דעתו של המומחה מטעמו שעמדה בפניה, וכן לא שקלה את החמרת מצבו הרפואי של המבקש.

בית-המשפט המחוזי (השופט ד"ר עודד מודריק) דחה את הערעור, לאחר שקבע, בין היתר, כי לוועדה הייתה זכות לחלוק על חוות-דעתו של המומחה מטעם המבקש. בית-המשפט המחוזי הוסיף, כי הוועדה לא התעלמה מהחמרת מצבו הרפואי של המבקש, וכי חוות-דעתו של המומחה מטעם המבקש הייתה לנגד עיני הוועדה, אשר שקלה את תכניה.

המבקש סירב לקבל עליו את הדין, והגיש את הבקשה בפניי למתן רשות ערעור, תוך שחזר על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות. שכן, הבקשה - העוסקת בערעורו הפרטני של המבקש על שיעור הנכות שנקבע לו - אינה מגלה עילה לקיום דיון בעניינו בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי טענות המבקש בערעורו בפני בית-המשפט המחוזי, שנגעו לעניינים עובדתיים או שברפואה ולא העלו שאלה משפטית, נבדקו על-ידי בית-המשפט המחוזי ונדחו לגופן. ממילא אין איפוא עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את ערעורו של המבקש.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.