בג"ץ 9526/01 יעקב שורץ נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בעבירות של זילות בית-המשפט ושל העלבת עובד ציבור. דינו נגזר ל9- חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים, וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירה זהה במשך שנה, שאם יפר אותה יחוייב בתשלום של 3000 ש"ח.

אף שהמבקש לא כפר בעובדות המקימות את העילה להרשעתו, ערער הוא לבית-המשפט המחוזי בגין ההרשעה והעונש כאחד. ערעורו בגין ההרשעה נדחה איפוא מחוסר עילה, ואילו ערעורו על העונש התקבל בחלקו, לנוכח החרטה שהביע על מעשיו. תקופת המאסר על-תנאי שהושתה עליו, קוצרה איפוא ל4- חודשים.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, מעוניין המבקש להגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, ולצורך כך ביקש הוא כי ימונה לו סניגור מן הסניגוריה הציבורית. בקשתו זו סורבה, תוך שנמסר לו כי אין נוהגים להעניק לנאשם ייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית, מקום בו העונש הקבוע בחוק לעבירה בה הורשע נופל מ5- שנות מאסר. מכאן הבקשה שלפניי, בגידרה מבקש הוא כי בית-משפט זה יעשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 18(ב) לחוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו1995-, ויורה על מינוי סניגור.

בקשה זו אינה יכולה להתקבל. לנאשם כבר ניתן יומו הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור, וכעת מבקש הוא לקיים דיון בגלגול שלישי. בקשה למינוי סניגור, ששכר-טירחתו משולם על-ידי המדינה, עשויה להתקבל בנסיבות אלה רק כאשר בידי הנאשם להצביע על עילה, שיש בה כדי לשמש בסיס לכאורה לבקשת רשות הערעור. במקרה דנן, המבקש כאמור אינו מכחיש כי כתב את המכתבים שבגינם הורשע, ואף אינו טוען כי אין בהם כדי לגבש את העבירות נשוא האישום. אף העונש שנגזר עליו בערכאת הערעור הוא מקל, ואין בו כדי להוות בסיס לכאורה להתערבות בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. בנסיבות אלה, אין איפוא מקום להורות על מינוי סניגור לצורך הגשת הבקשה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.