בג"ץ 968/99 עדנאן סנוקרט נ. שר הפנים

עתירה לאיחוד משפחות.

עתירה זו שלפנינו עברה כמה וכמה גילגולים, אך אין צורך שנתאר כל גילגולים אלה בפרוטרוט. נספק עצמנו אפוא בתיאור השלבים האחרונים בגילגוליה של העתירה.

העותר הוא תושב קבע בישראל ובקשתו היא כי יותן לאישתו, תושבת האזור, להיכנס ארצה ולזכות בתושבות קבע. בעת הגשת העתירה היה העותר אסיר שרצה את עונשו בכלא דמון, ותשובת המדינה לבקשה היתה כי אין מקום לאיחוד משפחות שעה שהעותר שוהה בכלא. ביני לביני שוחרר העותר מכילאו והשאלה שעלינו להכריע בה היא, האם יש להיענות לבקשתו ולהעניק לאשתו זכות כניסה ארצה ותושבות קבע בה?

כפי שאמרנו לעיל, עבר עניינו של העותר לפנינו כמה וכמה גילגולים, ולסופם של הליכים הודיעתנו המדינה כי לפנים משורת הדין, ובאורח חריג ומיוחד - וגם זאת רק לאור המלצת בית-המשפט - החליט שר הפנים להעניק לאשת העותר רישיון לישיבת ארעי מסוג א5-, ולהחיל עליה כבר מעתה את ההסדר המדורג החל מאותו שלב של רישיון לישיבת ארעי. בנוסף לכך הודיעתנו פרקליטות המדינה, כי שר הפנים נכון לרשום את ילדי העותר כולם כתושבי קבע בישראל.

כסבורים היינו לתומנו כי בכך בא העותר אל שלו. מסתבר כי נתבדינו. תגובת העותר להחלטה שניתנה מטעם שר הפנים היא, שדורש הוא כי תינתן לאשתו לאלתר הזכות לישיבת קבע ולא אך זכות לישיבת ארעי. לדרישתו זו של העותר לא מצאנו יסוד לא בדין ולא בהלכה.

אנו מחליטים אפוא לדחות את העתירה בכפוף להחלטת שר הפנים האמורה לעיל.

היום, י"א בחשון התשס"א (9.11.2000).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99009680. G15