בג"ץ 9710/08 ראאידה יוסף נ. בית משפט העליון

השופטת ע' ארבל :

1.

העותרת 1 הגישה בשמה ובשם כל ילדיה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים כנגד החלטת שר הפנים לשלול את תושבותה. בית המשפט דחה את העתירה ועקב כך הגישה העותרת 1 ערעור לבית משפט זה. במסגרת הדיון בערעור הורה בית משפט זה לשר הפנים לחזור ולשקול את עמדתו לאור נימוקים הומניטאריים העומדים בבסיס בקשת העותרת 1. לאחר מספר דיונים הסכים שר הפנים לבוא לקראת העותרת 1 וילדיה וכך נכתב בפסק הדין שניתן בעניין ביום 26.6.07:

"רשמנו לפנינו את עמדת באת-כוח המדינה כפי שהוצעה לבית המשפט בכתב ובעל-פה כי העותרת וילדיה יקבלו עתה מעמד של תושב ארעי על פי רשיון שהייה מסוג א/5. כן רשמנו לפנינו כי בהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית בתום תקופה שלא תעלה על שלוש שנים תהיה נכונות של משרד הפנים לשקול פנייה למתן מעמד של תושבות לעותרת.

על יסוד השינוי האמור בעמדת המשיב הערעור נמחק".

2.

בעקבות פסק הדין פנתה העותרת 1 למשרד הפנים, אך זה הודיע לה כי הואיל ושלושה מילדיה, העותרים 2-4, הפכו בינתיים להיות בגירים, הוא מסרב להעניק להם אשרת שהייה בישראל שכן פסק הדין לא כוון אליהם. העותרת 1 הגישה לבית משפט זה בקשה על-פי פקודת ביזיון בית המשפט על מנת להורות למשרד הפנים לקיים את פסק הדין. בקשתה נדחתה על-ידי בית משפט זה ביום 12.3.08 בקובעו:

"בפסק דיננו מיום 26.6.2007 נמחק הערעור, נוכח הודעת המשיב בכתב ובעל-פה, לפיה יקבלו העותרת וילדיה מעמד של תושב ארעי על פי רישיון שהייה מסוג א/5. ההודעה האמורה של המשיב, אשר הוגשה בכתב לבית משפט זה ביום 6.12.2005, התייחסה בסעיף 3א לעותרת ולילדיה הקטינים בלבד. לעניין זה לא שינה המשיב מהודעתו גם בדיון שלפנינו. משכך, אין מקום לפעול לפי פקודת ביזיון בית המשפט".

בקשה לעיון חוזר שהגישה העותרת 1 נדחתה אף היא ביום 16.10.08.

3.

מכאן העתירה שבפנינו המכוונת נגד בית משפט זה והרכב השופטים שישב בהליכים בעניינם של העותרים. העותרת טוענת כי בעת פתיחת ההליכים היו העותרים 2-4 קטינים וכי לא היתה מסכימה להסדר אם היתה יודעת שההסדר לא יחול על ילדיה משהגיעו לבגרות, אלא היתה עומדת על ערעורה במלואו. לטענתה, לשון פסק הדין אינה מסייגת את ההסדר לילדים הקטינים בלבד ואף הודעת שר הפנים בעל-פה בדיון לא דיברה על כל הבחנה בין ילדיה הקטינים לבגירים. היא מציינת כי עתירה נוספת שהגישה לבית המשפט לעניינים מנהליים למתן אשרה לעותרים 2-4 נדחתה בשל מעשה בית דין, דבר היוצר לטענתה עיוות דין כלפיהם. לבסוף היא טוענת כי אין כל הצדקה להבחין בין ילדיה הקטינים לבגירים.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על הכרעות מערכת בתי המשפט (ראו בג"ץ 11466/03 שטרית נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (לא פורסם, 21.1.04)). בית המשפט הפנה בפסק דינו לעמדת המדינה כפי שהוצגה בכתב ובעל-פה כפי שהבהיר בית המשפט בדחייתו את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, עמדת המדינה בכתב התייחסה לילדיה הקטינים של העותרת 1 בלבד, ועל כך נסב ההסדר בין הצדדים.

משכך, העתירה נדחית.