בג"ץ 9835/17 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

השופט ג' קרא:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשיב לנמק מדוע לא תונפק לעותר אשרת שהייה זמנית עד שתוסר הסכנה הביטחונית בעניינו וכן " מדוע לא יבחן המשיב שוב את החלטתו, ואף חשוב מכך, מדוע לא ינמק את החלטתו כדבעי ". במסגרת העתירה התבקש צו ביניים האוסר על גירוש העותר משטח מדינת ישראל עד להכרעה בעתירה. ביום 17.12.2017 הוריתי כי העותר לא יורחק משטח מדינת ישראל עד למתן החלטה אחרת.

2.

על פי הנטען בעתירה, אביו של העותר נרצח בשל מכירת קרקעות ליהודים ומאז מצויה משפחתו בסכנה בשטחי הרשות הפלסטינית.

3.

העותר פנה לראשונה לוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה ) לשם הסדרת מעמדו בישראל יחד עם אחיו ביום 19.2.2015. בקשתם של השניים נדחתה בהחלטת הוועדה מיום 29.7.2015 (להלן: ההחלטה הראשונה ) . הוועדה ציינה כי אין בחוות דעת גורמי הביטחון תימוכין לטענות המועלות בבקשה וקבעה כי בכל מקרה אין בנסיבות המתוארות בבקשה כדי להצדיק את הפעלת סמכותה. העותר ואחיו הגישו עתירה נגד החלטת הוועדה (בג"ץ 7/16), שנמחקה לבקשתם.

4.

ביום 31.1.2017 שלח העותר "בקשה חוזרת להיתר שהייה בישראל" לוועדה, באמצעות בא כוח אחר, בגדרה טען כי ברשותו ראיות חדשות לתמיכה בטענתו באשר למסוכנות הנשקפת לו בשטחי הרשות הפלסטינית, בין היתר, על רקע מכירת קרקעות ליהודים, שהובילה, לטענתו, לזימונו לחקירות על ידי הרשויות הפלסטיניות. ביום 15.2.2017 קיבל העותר מענה מהמשיב, במסגרתו, התבקש העותר, בין היתר, להעביר פירוט נרחב אודות טענתו למאוימות בטרם ימשך הטיפול בבקשתו. במכתב מיום 21.3.2017 ששלח בא כוח העותר לוועדה נטען כי הפירוט הנרחב אודות טענת העותר למאוימות הובא בבקשה הראשונית שהגיש וכן בפרוטוקול הדיון בהליך פלילי שנערך בעניינו של העותר, שהוגש גם הוא לוועדה. עוד ציין בא כוח העותר כי ככל שנדרשים פרטים נוספים העותר יוכל להרחיב בעל פה בפני הגורמים הרלוונטיים. ביום 26.3.2017 השיב קצין פניות הציבור מטעם המשיב לתשובת העותר, וביקש לקבל את כל התימוכין למכירת הקרקע ולעסקאות אותן הזכיר העותר בטרם ניתן יהיה להמשיך ולבחון את העלאת עניינו לדיון בפני ועדת המאוימים. עוד הובהר במסגרת המענה, כי זימונים לחקירות אינם בגדר טענת מאוימות מספקת.

5.

ביום 17.12.2017 הוגשה עתירה זו, אשר מופנית כלפי ההחלטה הראשונה וכלפי המענה מיום 26.3.2017. העותר טוען כי החלטות המשיב אינן מבוססות וניתנו בחוסר סבירות, וכן כי המשיב משתהה במתן החלטה סופית בעניינו. עוד טוען העותר כי קביעת המשיב שעצם ההזמנה לחקירה אינה מקימה טענה מספיקה למאוימות, שגויה, וכי עברו של העותר, ושל משפחתו, מהווה ראייה לכך.

6.

המשיב, בתגובתו מיום 28.3.2018 טוען כי דין העתירה להידחות בהיותה מוקדמת שכן טרם ניתנה החלטה סופית בעניינו של העותר, וכן בהעדר עילה להתערבות במענה הביניים של קצין פניות הציבור. משכך, נטען שיש לדחות גם את הבקשה למתן צו ביניים, בפרט שהעותר לא הקדים ופנה לקצין המאוימים לשם קבלת היתר שהייה זמני עד להחלטה סופית של הוועדה בעניינו, עובר להגשת העתירה.

7.

דין העתירה להידחות על הסף. לטענת העותר, העתירה הוגשה נוכח השיהוי במתן החלטה סופית בעניינו. אולם כפי שהבהיר המשיב, העותר טרם הגיש את מלוא המסמכים הדרושים לשם קבלת החלטה בבקשתו, והטיפול בבקשה ימשיך לאחר שאלו יוגשו. משכך, טרם התקבלה החלטה סופית על ידי ועדת המאוימים במסגרת הטיפול בבקשתו העדכנית של העותר.

מקום בו הגורם המנהלי המוסמך טרם דן בעניינו של העותר, הרי שעתירתו היא מוקדמת, ובית משפט זה לא ידון בה קודם שתתקבל החלטה סופית על ידי הגורמים המוסמכים ( בג"ץ 4711/13 פלוני נ' ועדת המאויימים (10.10.2013); בג"ץ 3231/16

פלוני נ' וועדת מאוימים (10.5.2016) ). לאחר שתקבל הוועדה החלטה סופית בעניינו, יוכל ה עותר – ככל שיראה בכך צורך, וככל שתהיה לו עילה לכך – להעמיד את ההחלטה בעניינו לביקורת שיפוטית, וכל טענותיו שמורות לו.

8.

כפי שמציין המשיב, ככל שהעותר סבור שנשקפת לו סכנת חיים מיידית בשטחי הרשות הפלסטינית, באפשרותו לפנות לקצין המאוימים בבקשה לקבל היתר זמני עד למתן החלטה סופית של ועדת המאוימים .

9.

סוף דבר, העתירה נדחית וכך גם הבקשה לצו ביניים. אין צו להוצאות. לפנים משורת הדין, הצו הארעי שניתן ביום 17.12.2017 יעמוד עד ליום 18.4.2018, על מנת לאפשר למשיב לפנות לקצין המאוימים, ככל שיחפוץ בכך.