בג"ץ 9941/09 אליהו עמר נ. מועצה מקומית חצור הגלילית

השופט א' גרוניס:

1.

העותר הוא תושב המועצה המקומית חצור הגלילית. עתירתו, אותה הוא הגיש בעצמו, מופנית כנגד אגרה שנדרשים תושבי המועצה המקומית לשלם עבור שירותיו של מכון לטיהור מי שופכין.

2.

המועצה המקומית חצור הגלילית גובה מתושביה אגרת ביוב. שיעור האגרה מחושב בהתאם לחוק עזר לחצור הגלילית (ביוב), התשס"ו-2006 (להלן – חוק העזר ). כפי שעולה מהתוספת לחוק זה, במסגרת אגרת הביוב גובה הרשות גם את אותה "אגרת מכון טיהור" שעל גבייתה מלין בפנינו העותר.

3.

לטענת העותר, החל משנת 2006 נדרשים משקי הבית במועצה המקומית חצור הגלילית לשלם תשלום מיוחד עבור "אגרת מכון טיהור". העותר מצר על כך שהרשות המקומית לא נקטה בהליכים הנדרשים, אשר את פשרם אין הוא מפרט, על מנת שתושבי המועצה לא ייאלצו לשלם את האגרה האמורה. עוד טוען העותר, כי "אין עוד מקרה דומה בארץ לפיו משקי הבית נדרשים לשלם תשלום מיוחד עבור אגרת מכון טיהור". לתמיכה בטענתו זו מצרף העותר מספר דפי חשבון לתשלום עבור "מים וביוב" של צרכנים פרטיים מרשויות מקומיות אחרות, בהם לא מצוינת דרישת תשלום עבור מכון טיהור. העותר סבור, כי "זהו מס כבד המוטל על אוכלוסיית חצור הגלילית שרובה ככולה ברמה סוציו-כלכלית נמוכה והדבר מטיל עומס כלכלי כבד על התושבים שלא בצדק". עוד לטענתו, יש לבטל את הסעיף בתוספת לחוק העזר על פיו גובה המועצה את האגרה. הנימוק לכך הוא, לטענת העותר, ש"הליך הכנתו לוקה בחסר וכי החיוב שמוטל על התושבים בגין חוק זה כולל את צריכת המים הכוללת לרבות מים שאינם מגיעים כלל למכון הטיהור ...". העותר פנה בעניין אל שר הפנים ואל המועצה המקומית, וכן צורפה לעתירה חלופת מכתבים עם הממונה על פניות הציבור ברשות המים. עתה, פונה העותר לבית משפט זה ומבקש כי נורה על ביטול חוק העזר, כל עוד כולל הוא אגרת מכון טיהור.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא, כי על עתירה המוגשת לבית המשפט הגבוה לצדק להניח תשתית עובדתית ומשפטית המקימה עילה להתערבות בית המשפט ולמתן סעד. מכאן החשיבות היתרה הנודעת לחובתו של העותר להציג תשתית מלאה הנתמכת בנתונים עובדתיים מוצקים (למשל, בג"ץ 1404/07 בנימין נ' בקנשטיין (לא פורסם, 12.4.07)). כן נדרש העותר לפרט ולבאר את טענותיו המשפטיות ואת הפגמים שנפלו במעשה המינהלי העומד לביקורת.

5.

כל זאת לא עשה העותר. בעתירתו מסתפק העותר בטענה הכללית, כי "הליך הכנתו [של חוק העזר] לוקה בחסר" וכי החיוב הנובע ממנו עבור אגרת מכון טיהור המוטל על התושבים אינו צודק. טענות אלו נטענות בעלמא, ללא כל תשתית עובדתית או משפטית בצידן ואין בכוחן להצביע על עילה להתערבותנו. אין די בטרונייתו הכללית של האזרח ובאי-שביעות רצונו מן הרשויות כדי להצביע על פגם משפטי המצדיק את הידרשותו של בית המשפט לבחינת העניין. עוד יצוין, כי העותר אף לא צירף תצהיר, כנדרש על פי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 . ואם בכך לא די, העותר אף לא דייק, וזאת בלשון המעטה, כאשר טען בעתירתו כי "בבדיקה שערכתי נמצא כי אין עוד מקרה דומה בארץ" (ראו למשל, חוק עזר לקדימה-צורן (אגרת ביוב), התשס"ו-2006, ק"ת-חש"ם 692, 121 (פורסם ביום 15.2.06); חוק עזר לבית ג'ן (ביוב), התשס"ט-2008, ק"ת-חש"ם 726, 16 (פורסם ביום 9.11.08); חוק עזר לחוף אשקלון (ביוב) (תיקון), התשס"ח-2008, ק"ת-חש"ם 720, 334 (פורסם ביום 17.6.08)). מעבר לחומרה הנודעת להצגת עובדות שאינן נכונות בפני בית משפט זה, יש בכך אף כדי ללמדנו על חוסנה המפוקפק של התשתית העובדתית שהוצגה ועל מידת הרצינות המאפיינת את העתירה בכללותה.

6.

לאור האמור, ומאחר וממילא דין העתירה להידחות על הסף, איננו רואים צורך להתייחס לשאלה האם נתון בידי העותר סעד חלופי בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

7.

בנסיבות האמורות, דינה של העתירה להידחות על הסף וכך מוחלט.