בג"ץ 1404/07 יפה בנימין נ. השופטת הנשיאה עדנה בקנשטיין

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותרות כי תבוטל ההנחיה לאסור את כניסתן להיכל בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו. כן נתבקש מתן צו ביניים המתיר את כניסת העותרות להיכל עד למתן החלטה בעתירה דנא.

כנגד העותרות מתנהלים מספר רב של הליכים אזרחיים בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו ובלשכת ראש ההוצאה לפועל בעיר.

העותרות מעידות, כי הן נוהגות לפקוד את היכל בית-המשפט לעיתים קרובות בכדי להאזין לדיונים וכדי ללוות את שכניהם לדיונים המתקיימים במקום. לטענת העותרות באמצע חודש פברואר השנה נאסרה כניסתן להיכל וזאת מבלי שנמצאה לכך כל הצדקה. עוד מעידות העותרות כי הן מעולם לא הפרו את הסדר הציבורי בבית המשפט. לטענתן, לא הוצג בפניהן כל מסמך האוסר את כניסתן למקום. כן נטען על-ידן כי מניעת כניסתן להיכל בית-המשפט אינה עולה בקנה אחד עם עקרון פומביות הדיון ונוגדת היא את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בשל ההגבלה החמורה על חופש תנועתן.

דין העתירה להידחות על הסף.

כלל ידוע הוא, כי אדם הפונה לבית המשפט הגבוה לצדק נדרש לבסס עתירתו על נתונים עובדתיים מוצקים. אלא, שהעתירה שלפנינו אינה כוללת תשתית עובדתית, ולוּ מינימאלית, שיש בה כדי לבסס את העובדות הנטענות בעתירה ואת הסעד השונים המבוקשים בה (ראו למשל, בג"ץ 6190/05 יטיב נ' רוה"מ אריאל שרון (טרם פורסם); בג"ץ 1759/94

סרוזברג נ' שר הבטחון , פ"ד נה(1) 625). כך, לא מפורטים בעתירה המועדים בהם נמנעה כניסתן של העותרות להיכל בית משפט השלום, וכן לא ניתן להבין מן האמור בעתירה אם אכן ניתנה הוראה פורמאלית האוסרת את כניסת העותרות למקום באופן גורף. בנסיבות אלו, דעתי היא כי יש לדחות את העתירה מחמת העדר עילה. זאת ועוד, דומה כי העותרות היו מטיבות לעשות לוּ פנו תחילה בכתב לגורמים הרלוונטיים בבית משפט השלום ובהנהלת בתי המשפט בבקשה לקבל הסבר מפורט באשר להוראה הנוגעת למניעת כניסתן להיכל. מכאן, שדומה כי העתירה אף לוקה באי-מיצוי הליכים.

לאור כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה על הסף.