בה"ן 1708/98 טיימורוב סאידה נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.ביום 13.3.98 פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לקביעת מקום שיפוט לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן: החוק). בבקשה צויין, כי המבקשת היא יהודיה בדתה ואילו המשיב הינו מוסלמי. ביום 24.9.98 הוריתי, כאמור בסמכותי לפי סעיף 2(א) לחוק, על קבלת חוות דעת מבתי הדין הנוגעים בדבר, והם בית הדין הרבני הגדול ובית הדין השרעי לערעורים.

2.בחוות דעתו של בית הדין הרבני הגדול לערעורים נרשם, כי

"אחרי העיון בכל החומר שבנדון... דעתנו היא שבנסיבות העניין ובמידה שהמסמכים בתיק נכונים עשוי בית הדין הרבני להכריז על הנישואין... כבטלים מעיקרם".

בחוות דעתו של בית הדין השרעי לערעורים נרשם, כי:

"לאחר עיון... אנו בדעה כי בית הדין השרעי מוסמך לדון בתיק הנ"ל, בהתרת קשר הנישואין וכן לפסוק על ביטול הנישואין. בתיק זה מן הראוי שהתביעה תוגש לבית הדין המוסמך מבחינת המקום והוא בית הדין השרעי בטייבה".

3.סעיף 2(א) לחוק קובע כי:

"היה אחד מבני הזוג יהודי, מוסלמי, דרוזי או בן אחת העדות הנוצריות המקיימות בישראל בית דין דתי, לא ישתמש נשיא בית המשפט העליון בסמכותו לפי סעיף 1 אלא לאחר שקיבל חוות דעת מבית דין דתי כאמור בסעיף זה".

סעיף 2(ב) לחוק מוסיף וקובע, כי:

"היועץ המשפטי לממשלה או נציגו יפנה לבית הדין הדתי הנוגע בדבר או לכל אחד משני בתי הדין הנוגעים בדבר, יתאר בפניו את נסיבות העניין ויבקש חוות דעת בשאלה אם בנסיבות המתוארות עשוי בית הדין לערוך או לפסוק גירושין, לבטל את הנישואין או להכריזם כבטלים מעיקרם, ובית הדין יתן את חוות הדעת למבוקש".

הנה כי כן, קובע החוק מנגנון של חובת קבלת חוות דעת מבית הדין הדתי, מקום בו מתקיימות הנסיבות שבסעיף 2(א) לחוק (ראו: בה"נ 13/70 רבקין נ' רבקין , פ"ד כה(1) 309, 315). מטרתה של קבלת חוות הדעת הינה לסייע לנשיא הדן בבקשה על דרך הבהרת עמדת בית הדין הדתי הנוגע בדבר, ואת שעשוי בית הדין לפסוק או לעשות באשר להתרת הנישואין, אם יקבע לבסוף כי הדיון יהיה בסמכותו (ראו עניין רבקין הנ"ל, בעמ' 319). בה בעת, אין חוות הדעת המוגשת מחייבת את הנשיא. מסור בידיו שיקול הדעת, לאחר עיון בחוות הדעת, אם להפנות העניין לבית דין דתי או לערכאה אחרת (ראו עניין רבקין הנ"ל, בעמ' 315).

4.בחוות הדעת נדרש בית הדין לפרט את תוצאות ההליך העתידי, אם יהא בסמכותו (ראו סעיף 2(ב) לחוק וכן תקנה 11(א) לתקנות סדרי דין בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשמ"ח1988-). הצורך בחוות הדעת קיים, בין היתר, בכדי שהתרת הנישואין ביחס לבני הזוג תיעשה בדרך האפקטיבית ביותר, כך שלא תיגרם בעקבות התרת הנישואין פגיעה בזכויות הצדדים או במעמדם ובזכויות ילדיהם ובכדי שכל אחד מבני הזוג יוכל - אם ירצה בכך - להינשא לאחר על פי הדין הנוהג במדינה (ראו: מ' שאווה, "על סמכות נשיא בית המשפט העליון לפי חוק התרת נישואין והצורך בחוות דעת של בית הדין הדתי", עיוני משפט טז (תשנ"א) 13, 26). מטעם זה נדרש בית הדין לפרט דעתו תוך התייחסות לפסיקת גירושין או עריכתם, לביטול הנישואין או להכרזה בדבר בטלות הנישואין מעיקרם. לעתים, ככל שהדברים אמורים באפקטיביות התרת הנישואין, לא הרי החלטה לפיה הנישואין בטלים כהחלטה לפיה הנישואין בטלים מעיקרא; לא הרי החלטה כי הצדדים גרושים כהחלטה לפיה הנישואין בטלים, והדברים ידועים.

5.על רקע זה בא אני לחוות דעתו של בית הדין השרעי לערעורים שבפני. כאמור, כל שצויין בחוות הדעת הוא כי בית הדין רואה עצמו מוסמך לדון בהתרת הנישואין בין הצדדים ולפסוק על ביטולם. אליבא דידי, אין בחוות דעת זו בכדי למלא אחר חובתו של בית הדין על פי החוק. כך הדבר, שכן הפניה לבית הדין הדתי אינה לשם קבלת עמדתו וחוות דעתו בשאלה אם מוסמך הוא לדון בתיק אם לאו, שכן הנחת המחוקק הינה, כי הפניה לבית הדין והסמכות הנתונה לנשיא בית המשפט העליון אינה קמה אלא מקום בו אין התרת הנישואין מצויה בשיפוטו הייחודי של בית הדין (ראו: סעיף 1(א) ו1-(ב) לחוק). בית הדין, על כן, אינו נדרש לחוות דעתו בשאלת סמכותו. הסמכות לדון בהתרת נישואין מקום בו חל החוק, הינה פועל יוצא של החלטת נשיא בית המשפט העליון ולא בית הדין הדתי עצמו. חוות הדעת נדרשת, על כן, לעניין הסעד שיכול ויעניק בית הדין בכל הקשור בהתרת נישואי הצדדים אם יוחלט לבסוף על קביעת השיפוט בפניו. עיון בחוות דעתו של בית הדין השרעי לערעורים במקרה שבפני מראה, כי בית הדין השרעי התייחס למעשה אך לשאלת סמכותו לדון בעניין ולפסוק על ביטול הנישואין. אין בחוות הדעת מענה לשאלה, האמורה בסעיף 2(א) לחוק, והיא "אם בנסיבות המתוארות עשוי בית הדין לערוך או לפסוק גירושין, לבטל את הנישואין או להכריזם כבטלים מעיקרם". על כן, נחה דעתי כי בנסיבות המקרה דנן אין מנוס אלא מלבקש בשנית את חוות דעתו של בית הדין השרעי לערעורים, כאמור בסמכותי על פי סעיף 2(א) לחוק ובהתייחס לאמור בחוק לעניין תוכנה של חוות הדעת.