בה"ן 1708/98 טיימורוב סאידה נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.ביום 4.8.98 הוגשה לבית המשפט חוות דעתו של בית הדין השרעי הגבוה לערעורים. נרשם בה, בין היתר, כי "אנו בדעה כי בית הדין השרעי מוסמך לדון בתיק הנ"ל ובהתרת קשר הנישואין וכן לפסוק על ביטול הנישואין".

2.ביום 27.10.98 החלטתי, כי אין מנוס מלבקש חוות דעת חוזרת ונוספת של בית הדין השרעי הגבוה לערעורים. ביסוד החלטתי זו עמדה העובדה, כי חוות הדעת שהוגשה על ידי בית הדין, לא איפשרה להחליט בבקשה לקביעת שיפוט, כפי מצוות המחוקק בסעיף 2(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן: החוק). הטעם לכך היה כפול: ראשית , בית הדין פירט בהחלטתו כי הוא המוסמך לדון בבקשה. עניין זה, כך קבעתי, אינו רלבנטי לשאלה בדבר קביעת מקום השיפוט, שכן הנחת המחוקק ממילא היא כי בית הדין אינו מוסמך לדון בבקשה. הטעם השני , והוא העיקרי, הוא העובדה, כי מחוות דעתו של בית הדין לא ניתן היה להבין בבירור, מהם הסעדים שמוסמך הוא לפסוק בנסיבות המקרה שבפניו

- אם התרת הנישואין או הכרה בהם; הכרזה על ביטולם מלכתחילה או מכאן ולהבא (וראה סעיף 6 לחוק). מטעם זה ציינתי בהחלטתי כי:

"הצורך בחוות הדעת קיים, בין היתר, בכדי שהתרת הנישואין ביחס לבני הזוג תיעשה בדרך האפקטיבית ביותר, כך שלא תיגרם בעקבות התרת הנישואין פגיעה בזכויות הצדדים או במעמדם ובזכויות ילדיהם ובכדי שכל אחד מבני הזוג יוכל - אם ירצה בכך - להינשא לאחר על פי הדין הנוהג במדינה (ראו: מ' שאווה, 'על סמכות נשיא בית המשפט העליון לפי חוק התרת נישואין והצורך בחוות דעת של בית הדין הדתי', עיוני משפט טז (תשנ"א) 13, 26). מטעם זה נדרש בית הדין לפרט דעתו תוך התייחסות לפסיקת גירושין או עריכתם, לביטול הנישואין או להכרזה בדבר בטלות הנישואין מעיקרם. לעתים, ככל שהדברים אמורים באפקטיביות התרת הנישואין, לא הרי החלטה לפיה הנישואין בטלים כהחלטה לפיה הנישואין בטלים מעיקרא; לא הרי החלטה כי הצדדים גרושים כהחלטה לפיה הנישואין בטלים, והדברים ידועים".

3.ביום 27.12.98 הוגשה, בעקבות החלטתי בדבר בקשת חוות דעת נוספת, חוות דעת חדשה מטעם בית הדין השרעי הגבוה לערעורים. חוות הדעת שהוגשה הינה זהה לזו שהוגשה לפניה. גם בה נרשם, כי "אנו בדעה כי בית הדין השרעי מוסמך לדון בתיק הנ"ל ובהתרת קשר הנישואין וכן לפסוק על ביטול הנישואין".

4.מן הנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 27.10.98 וכן בהחלטתי זו, עדיין אין בחוות הדעת השניה שהוגשה מענה ברור לשאלה, מהם הסעדים אותם יעניק בית הדין השרעי לצדדים, היה ויקבע כי סמכות הדיון בהתרת נישואיהן מסור לבית הדין השרעי. קביעה כי בית הדין רואה עצמו מוסמך לדון בתיק ובהתרת קשר הנישואין אינה מסייעת בעניין זה. קביעה כי בית הדין מוסמך לפסוק על ביטול הנישואין אינה מאפשרת לדעת, אם בכוונתו של בית הדין לבטל הנישואין במקרה שבפניו אם לאו, ואם כן - איזו בטלות זו - מעיקרא או מכאן ולהבא? גירושין בין הצדדים או אי הכרה בתוקף הנישואין? ודוק: אין אלה אך נתונים פורמאליים. אלה הם נתונים מהותיים לקביעת הערכאה האפקטיבית לדיון בהתרת נישואי הצדדים. כך, לדוגמא, בתיק שבפני (וכאמור בתצהיר שצורף לו), נולדו לבני הזוג שני ילדים לאחר נישואיהם. ברי הוא, על כן, כי לשאלת הסעדים שרואה לנכון לפסוק בית הדין במקרה זה, יש רלבנטיות לא רק לאפקטיביות התרת הנישואין שבין בני הזוג לבין עצמם, אלא גם באשר להשפעה אפשרית של התרת הנישואין על זכויות ילדיהם (ומבלי להביע בעניין זה כל עמדה לגופו).

5.מטעמים אלה, אין מנוס מלבקש את חוות דעתו של בית הדין השרעי הגבוה לערעורים בשלישית. בית הדין מתבקש, כאמור, לחוות דעתו לא בשאלת סמכותו לדון בתיק שבפני, אלא בשאלת עמדתו ביחס להתרת נישואי הצדדים והסעד הספציפי שהוא יעניק לבני הזוג, היה וייקבע כי השיפוט בתיק זה נתון בפניו.

6.לאחר קבלת חוות הדעת המעודכנת, יימשך הטיפול בבקשה זו.