בה"ן 3449/97 אבו חמדה פאיז נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין עד להכרעה בערעורם של המבקשים על הרשעתם בדין. הסניגור המלומד קיווה לשכנעני כי הרשעת המבקשים אינה סומכת על תשתית ראייתית מספקת וכי נימוקי הכרעתו של בית המשפט קמא לוקים בטעות משפטית.

לא ראיתי מקום לבקש מבאת-כוח המדינה להשיב על הבקשה. עיינתי בהכרעת-דינו המפורטת של בית המשפט המחוזי ומסקנתי היא שלכאורה אין יסוד לפקפק בצדקת ההכרעה. הרשעת המבקשים נסמכת על מכלול של ראיות, מהן ישירות ומהן נסיבתיות. בית המשפט קמא ניתח ובחן את הראיות שהיו לפניו, נתן את דעתו להסברי המבקשים ולעדויות ההגנה, והגיע לכלל מסקנה שהמבקשים אכן ביצעו את העבירות שבעטיין הובאו לדין. ההתרשמות הכוללת הינה כי המדובר בהכרעת-דין המבוססת על עובדות שבית המשפט יכול ורשאי היה לקבען על-פי הראיות שבאו לפניו. סיכוייהם של המבקשים לתקוף הכרעה זו במסגרת הערעור שהוגש מטעמם רחוקים מלהיות ממשיים.

הכלל הרגיל הוא שהגשת ערעור כנגד ההרשעה אינה מקימה עילה לעיכוב תחילתו של עונש מאסר. נחה דעתי שגם במקרה שלפניי אין טעם המצדיק לסטות מן הכלל.

הבקשה נדחית.