בה"ן 5826/97 אלי מזרחי נ. מרבק תעשיות (1970) בע"מ

בפני בקשה למחיקת הערעור על הסף - ככל שהוא מופנה כנגד המשיבה מס' 2. כפי שיובהר להלן, משמעות הדבר הינה מחיקה מוחלטת של הערעור.

1.בשנת 1991 תבעו המשיבים (המערערים) שמונה נתבעים ובהם המשיבה הפורמלית וכן חברה שהוגדרה כ"בית מטבחיים בע"מ". בכתב ההגנה שהוגש (ביום 8.1.92) מטעם חמש מן הנתבעות (ובהן המשיבה הפורמלית) נכתב, בראשית הדברים:

"הנתבעת מס' 3 (בית מטבחיים בע"מ - א.ז.) - אין גוף משפטי בשם הנ"ל. ברם אם כוונת התובעים למרבק בית מטבחיים בע"מ, הרי שהיא אינה רלוונטית לפרשת התביעה..."

ביום 21.9.97 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד"ר ג' קלינג) פסק דין בדרך של פשרה. בין היתר דחה בית המשפט את התביעה נגד מספר נתבעות (ובהן "בית מטבחיים בע"מ") נוכח האמור בכתב ההגנה שמקצתו צוטטה לעיל, ונוכח העובדה שהמשיבים לא מצאו מקום להגיב על דברים אלה. לאחר מתן פסק הדין, הגישו המבקשים בקשה להוספת נתבעת או תיקון טעות בפסק הדין וכן הגישו את הערעור נשוא הבקשה שבפני, ערעור שהטענה היחידה בו היא כנגד אי-מתן פסק הדין גם כנגד המבקשת.

2.בבקשת המחיקה שבפני טוענת המבקשת, כי משנמנעו המשיבים מלהתייחס לאמור בכתב ההגנה האמור משך כחמש וחצי שנים ומשנמנע, עקב כך, דיון בבית המשפט המחוזי לגוף חבותה של המבקשת כלפיהם, אין הם רשאים להוסיף את המבקשת כמשיבה בערעורם, מה גם שלא נקטו את ההליכים הקבועים בתקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות") - לשם צירוף משיב לערעורם.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, נגועה הבקשה בחוסר תום לב. משום שהמבקשת נמנית עם קבוצת חברות הפועלות במאוחד ובמשותף, ומתנערת מחבותה. עוד טוענים המשיבים, כי בהליכי פסלות במסגרת ההליך נשוא הערעור (הן בבקשת הפסלות בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון) אוזכרה המבקשת, בכתבי בי דין שהוגשו על ידי באי כוחה, בשמה המלא והנכון כצד להליך. המשיבים מוסיפים ומלינים על שבקשת המחיקה הוגשה כשנה לאחר הגשת הערעור ועל כך שמשמעות קבלתה היא ריקון ערעורם מתוכן.

4.דין הבקשה להתקבל. על פי תקנה 424 לתקנות:

"כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור."

תקנה זו יש לקרוא הן כ"חזקה מרבה" והן כ"חזקה ממעטת". כל מי שהיה צד לתובענה המקורית ו רק מי שהיה צד לה (ואינו המערער) יהיה משיב בערעור. מטעם זה, נדרשה התקנתה של תקנה 425 המאפשרת "צירוף משיב שלא היה בעל דין". המבקשת לא היתה בעלת דין בתובענה בבית המשפט המחוזי. עובדה זו לא הוסתרה מן המשיבים. אדרבא: היא צוינה בבהירות במבוא לכתב הגנה שהוגש על ידי חמש מן הנתבעות (ובהן המשיבה הפורמלית) בינואר 1992 (והשוו: רע"א 1332/98 אייבי טרנס ספנות בע"מ נ' מאיירון שיפינג בע"מ , לא פורסם). מטעמיהם הם, בחרו המשיבים שלא לנקוט כל פעולה לתיקון כתב תביעתם ולצירוף המבקשת כנתבעת. הם נדרשו לעניין זה רק משנדחתה תביעתם נגד כל הנתבעים, זולת המשיבה הפורמלית. אין הם יכולים לרפא את מחדלם זה בשלב הערעור, על דרך של ציון המבקשת כמשיבה לערעור. אמנם, רשאי בית המשפט (ורשם בכלל זה) בכל עת לתקן פגם או טעות בכל הליך (כלשון תקנה 524 לתקנות), אולם איני מוצא מקום לעשות כן, בנסיבות העניין. תיקון הפגם או הטעות כאן אינו תיקון טכני גרידא הבא להבחין בין שני "יוסף בן שמעון", כאשר זהות בעל הדין האמיתי והנחוץ היתה ברורה וידועה כל העת: המשיבים תבעו אגד של חברות קשורות הנושאות שמות דומים. הם היו ערים, מן הסתם, לצורך בהבהרה מדוייקת של זהות בעלי דינם. ואם לא היו ערים לכך מעצמם - העיר בא כוח המבקשת את תשומת לבם. ההליך נשוא הערעור התנהל בין הצדדים שבשמם נקבו המשיבים (ככל שהללו היו קיימים ונוגעים לדבר). תיקון טעותם של המבקשים על דרך הכרה במבקשת כמשיבה בערעור על פסק דין בו לא היתה צד, משמעה החזרת ההליך (שהחל, כאמור, בשנת 1991) לתחילתו לשם בירור חבותה של זו כלפי המבקשים - ולא לכך נועדה תקנה 524 (והשוו: רע"א 394/90 רנדלר

נ' ציון , פ"ד מד (1) 702).

5.לא מצאתי מקום לשנות ממסקנתי זו גם נוכח העובדה שבמקרים ספורים (שעניינם בהליכי פסלות) ננקב בכותרת כתבי הטענות שהגיש בא כוח המבקשת, שמה הנכון של המבקשת ונוכח הגשת הבקשה שבפני כשנה לאחר הגשת הערעור. כאמור לעיל, הובהרה במפורש עמדת בא כוח המבקשת והמשיבה הפורמלית באשר למעמד המבקשת בהליך - הן בכתב ההגנה והן בסיכומים. העובדה שקרה ושם המבקשת (המשתייכת, כאמור לעיל, לקבוצת חברות הנושאות שמות דומים) צויין כבעלת דין במסגרת הליכים שלא נגעו לעיצומה של המחלוקת בין הצדדים אינה מהווה הודיית בעל דין או שינוי חזית וסביר להניח כי היא נובעת מהיסח הדעת ולא מכוונת מכוון. גם העובדה שהמבקשת הגישה את בקשתה למעלה משנה לאחר הגשת הערעור אינה צריכה לשמש לה מחסום: כעולה מעיון בתיק התנהלו בו מגעי פשרה שונים שכשלו, עד היום לא החל בו דיון ממשי, וגם הצו לסיכומים שהוצא בו הוקפא. בנסיבות אלו אין לומר, כי השיהוי בהגשת הבקשה פגם בהליך או בהסתמכותם של המשיבים.

לפיכך אני מורה על מחיקת הערעור בתיק זה.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשת בסך 2,000 ש"ח.