רע"א 1332/98 אייבי טרנס ספנות בע"מ נ. מאיירון שיפינג בע"מ

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

רע"א

1332/98

בפני:

כבוד השופט ת' אור

ה

מבקשת

:

אייבי טרנס ספנות בע"מ

נגד

המשיבים

:

1.

מאיירון שיפינג בע"מ

2.

בועז ארקין

3.

MEDITERRANEAN SHIPPING

בקשת

רשות ערעור על שתי החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב: בתיק

המ' 11301/97 ת"א 477/93 מתאריך לא ידוע ובבקשה 1306/98 ת"א 477/93 מיום

22.1.98 שניתנו על ידי כבוד השופטת סוקולוב

בשם

המבקשת: עו"ד משה לשם

פסק דין

1. בקשת רשות ערעור זו מכוונת נגד החלטת בית

המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשות 1036/98, 11301/97 ו8392/97- בהן קיבל את בקשת

מאיירון שיפינג בע"מ ואחרים (

להלן: המשיבים

) לשנות את שם הצד השלישי

בפסק הדין בת"א 477/93 מ"אייבי טרנס בע"מ" ל"אייבי טרנס

ספנות בע"מ". בקשת הרשות לערעור הוגשה על ידי אייבי טרנס ספנות

בע"מ (

להלן: אייבי טרנס ספנות

או

המבקשת

).

2. הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור

וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

דין הערעור להתקבל. יש להחזיר את התיק לבית

משפט המחוזי על מנת לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשת המשיבים לשנוי שם המבקשת

בפסק הדין, ובכך לתת למבקשת הזדמנות לחקור את המצהיר מטעם המשיבים. אבהיר את

הטעמים ביסוד מסקנתי זו.

3. תחילה, לפן העקרוני. לבית המשפט הסמכות

"בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך" (תקנות סדר הדין האזרחי

התשמ"ד1984-, סעיף 524). הסמכות שמקנה סעיף זה בלשונו המקיפה כוללת אף תיקון

טעויות בציון שם בעל דין. יתר על כן, הסמכות לתקן את שמו של בעל דין נתונה לבית

המשפט גם לאחר מתן פסק הדין (ראו דברי המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 847/93

הסתדרות

מזרחי בארץ ישראל נ' מנהל מקרקעי ישראל

, דינים עליון ל' 441; עיין גם זוסמן,

סדרי

הדין האזרחי

(ירושלים, 1995) סעיף 291).

ההבחנה הבסיסית החולשת על הפעלת הסמכות לתיקון

שם של בעל דין היא בין תיקונים שמשנים את משמעות ההחלטה ובין אלה שמבטאים את

כוונתו של פסק הדין המקורי נשוא התיקון. תיקונים המשנים את משמעות ההחלטה אסורים

על בית המשפט. לעומת זאת, תיקונים המיישמים את הכונה המקורית באים בגדר סמכותו של

בית המשפט. ברוח זו ציין

Denning LJ

ב-

Pearlman (Veneers) S.A. (PTY.), Ltd. v. Bartels

[1954] 3 All ER 659

, כי:

When the substantive judgment is not being altered, but

only the title of the action, it is to my mind quite plain that this court has

ample jurisdiction to correct any misnomer or misdescription at any time

whether before or after judgment.

בעמוד 660)

)

ברור, אפוא,

שבבקשת תיקון טעות בשם צד, חייב המבקש להוכיח כי התיקון יתאים את פסק הדין לכוונת

השופט ולא ישנה בזאת את מהותו.

4. זאת ועוד, במקרים בהם הטעות בשמו של בעל דין

מופיעה בכתבי בית הדין, על המבקש את התיקון להראות שהנתבע ידע, או היה צריך לדעת,

על פי התבוננות בכתב התביעה שקיבל, שכוונת התביעה היא אליו. אכן, דרישה זו היא

מתבקשת. אם לא תידרש הוכחה זו, עלול להווצר מצב בו נתבע שהתעלם מכתב תביעה משום

שחשב (באופן סביר) שלא בו מדובר, ימצא את עצמו חייב על פי פסק הדין. זאת, אף שלא

היתה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפני התביעה. ברור, כי תוצאה כזו אינה סבירה. היא

עומדת בניגוד לעקרון הבסיסי שיש לתת לבעל דין את יומו בבית המשפט. מסיבה זו, אין

להטיל על המקבל כתב תביעה שלא על שמו הנכון את עול ההתגוננות בפני התביעה, כל עוד

לא ברור מהתבוננות בכתב התביעה כמכלול, שאמנם מדובר בו.

לעומת זאת, כאשר ברור מכתב התביעה כי מי

שקיבלו הוא הנתבע הנכון, אף ששמו אינו מדויק, יטה בית המשפט להתיר את תיקון פסק

הדין שניתן בהמשך ההליך. במצב דברים כזה, התעלמותו של מקבל כתב התביעה אינה אלא

התחכמות, המבקשת להיבנות מטעות הברורה על פני הדברים. ההתנערות מקבלת כתב התביעה,

במצב כזה, אינה יותר מתמרון ריק ממשמעות. אכן, לנתבע יש זכות לקבל את כתב התביעה

ולקבל הזדמנות סבירה להתגונן מפניו. אך אין לו זכות להסתתר מאחורי שיבוש שנפל

בשמו, כטעם לישיבה באפס מעשה ובאי התגוננות מפני התביעה.

בהתאם לכך, פסק בית המשפט לערעורים באנגליה,

בפרשת

Singh v. Atombrook Ltd.

[1989] 1 All ER 385

. באותו ענין ביקש צד לשנות שם בעל דין בפסק

דין שניתן אף הוא בהעדר. בית המשפט קבע כי:

“The test must be: How would a reasonable

person receiving the document take it?

If, in all the circumstances of the

case and looking at the document as a whole

, he would say to himself: ‘Of

course it must mean me, but they have got my name wrong’, then there is a case

of mere misnomer.”

(בעמוד 392)

(emphasis added)

עקרון דומה עולה מפרשות דומות בפסיקה

האמריקאנית. ראה למשל,

Wagenvoord Broadcasting Co, Inc.

v. Blanchard

, 261 So.2d 257, 261 (La.App. 1972)

ו-

Shearman v. Simpson

, 264

So.2d 713, 714 (La.App. 1972)

.

לסיכום, במקרים בהם מבקש בעל דין לתקן שם צד

שהופיע במשפט, חובה עליו להראות כי אין בתיקון לשנות את מהות פסק הדין. ואולם

במקרים של פסק דין שניתן בהעדר הגנה נדרש התובע להוכיח בנוסף לכך שהנתבע קבל הודעה

על הגשת כתב התביעה ושהיה ברור לו מההודעה, כפי שהיה ברור לכל בר דעת, שהוא הוא הנתבע.

5. עד כאן הפן העקרוני של המקרה שבפנינו. האם

הוכחו כדין התנאים עליהם עמדתי לתיקון שם המבקשת בפסק הדין? לדעתי יש להשיב לשאלה

זו בשלילה. דעתי היא כי במקרה דנן נפלו פגמים חמורים בהחלטת בית המשפט קמא לשנות

את שם המבקשת בפסק הדין. בהמרצה 8392/97, בה ביקשו המשיבים לראשונה לשנות את שם

הנתבעת (צד שלישי) בפסק הדין, קיבל השופט את הבקשה במעמד המשיבים בלבד. למעשה, גם

המשיבים מסכימים שלא היה מקום להחליט בבקשה זו במעמד צד אחד.

למרות פגם זה, המשיבים מנסים להציל את ההחלטה

בהצביעם על החלטות בית המשפט בבקשות 11301/97 ו1036/98-, בהן דחה בית המשפט את

בקשת אייבי טרנס ספנות לבטל את החלטתו בהמרצה 8392/97. אין לקבל טענה זו. בית

המשפט המחוזי לא התייחס אל בקשות המבקשת בבקשות 11301/97 ו- 1036/98 לביטול החלטתו

המקורית בהמרצה 8392/97 כבקשה של המשיבים לשינוי שם מלכתחילה, ולא החליט בבקשה

מחדש (

de novo

). אילו היה עושה כן, יתכן שבכך היה מתקן את

הפגם שבהחלטתו בהמרצה 8392/97. עולה מן ההחלטות המאוחרות, כי השופט לא עשה זאת,

אלא הטיל על המבקשת את נטל השכנוע כי לא היתה הצדקה להחלטה על שינוי השם בפסק הדין