בע"מ 10282/05 פלוני נ. פלוני

א בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.9.05 (סגן הנשיא פיזם, השופטים עמית ווילנר) בתיק ע"מ 673/04, בו התקבל, ברוב דעות של השופטים עמית ווילנר נגד דעתו של סגן הנשיא פיזם, ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 19.12.04 (השופט גלובינסקי) בתיק עז' 4200/02.

ב.ביום 8.5.02 אושפזה המנוחה, וביום 15.5.02 הלכה לעולמה ממחלת הסרטן. בפני בית המשפט הוצגו שתי צוואות: הראשונה מיום 9.5.02 בה נקבע המבקש כזוכה בכל נכסי המנוחה, השניה מיום 13.5.02 בה נקבעה המשיבה כיורשת של רוב נכסיה. בית המשפט לענייני משפחה בחר לקיים את הצוואה הראשונה, בקבעו כי הצוואה השניה נערכה בשלב בו היתה המנוחה במצב קוגניטיבי ירוד, תחת השפעתה של המשיבה, שאף נטלה חלק שלא כדין בעריכת הצוואה. ערעור שהגישה המשיבה התקבל ברוב דעות. סגן הנשיא פיזם, בדעת מיעוט, הציע לדחותו, בעיקר בשל החשש לקיומה של השפעה לא הוגנת מצד המשיבה. שופטי הרוב קיבלו את הערעור בעיקר מהטעם שלא הוכחה השפעה בלתי הוגנת, או מעורבות של המשיבה בעריכת הצוואה. לא למותר לציין כי בפסק דינו המפורט של השופט עמית, הנדרש במודע לממצאי עובדה של בית המשפט לענייני משפחה, הועלו מספר תמיהות המעמידות בסימן שאלה את עצם מהימנותה של הצוואה הראשונה. בבקשה שלפנינו נטען כי טעה בית המשפט בכך שהתערב בממצאי העובדה שקבע בית המשפט לענייני משפחה. כן נטען שעקב הפגם הצורני שנפל כנטען בצוואה השניה עבר נטל ההוכחה להעדר השפעה לא הוגנת למשיבה, וזה לא הורם. ולבסוף, חזר המבקש על הטענות בדבר נטילת חלק על-ידי המשיבה בעריכת הצוואה השניה, ובדבר מצבה הקוגניטיבי הירוד של המנוחה בעת עריכת אותה צוואה.

ג.(1) לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים, ביקשתי ביום 24.1.06 את תגובת המשיבה. כאמור בהחלטה, ראיתי בתיק גבוליות נוכח השתלשלות ההליכים בבתי המשפט הקודמים. עם זאת ציינתי כי על המבקש לחלוף הן על פני משוכת רשות הערעור בגלגול שלישי, והן על פני משוכת הנסיבות – גם אם כפות המאזניים לא היו רחוקות ממצב מעוין כפי שסברתי – והיותה של הצוואה שאושרה בבית המשפט המחוזי הצוואה האחרונה. החלטתי לבקש תשובה, שמא ייגרם עוול בלי משים. עתה, לאחר ששבתי ועיינתי בפסקי הדין הקודמים, בראיות וכן בתגובה, אין בידי להיעתר לבקשה.

(2) כידוע רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). במקרה שלפנינו לא הצביע המבקש על שאלות כאלה. ועוד, השאלות האמיתיות העומדות ביסוד המקרה היו שאלות עובדתיות המחייבות בירור ספציפי מקיף, ביחס לשתי הצוואות. לאלה נדרשו בתי המשפט קמא, בתוצאות שונות, אך, כדברי ד"ר ש' לוין ( תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, ס' 185 בעמ' 180) "טענת המבקש שבית המשפט המחוזי התערב שלא כדין בממצאי העובדה של בית משפט השלום אינה מצדיקה רשות לערער; לכאורה, אין זה אלא מקרה פרטיקולרי של התערבות... שאינה מצדיקה בדיקה חוזרת בערכאה נוספת. הדין יכול היה להיות שונה אילו קבע בית המשפט המחוזי כהלכה פסוקה כלל מוטעה בדבר התערבות ערכאת הערעור בפסקי הדין של הערכאה הראשונה". כזאת לא אירע כאן, ועל כן אין מקום להתערבות. לא מצאתי גם כי במקרה זה ישנם שיקולים של צדק המכריעים את הכף (ראו התייחסות לכך אצל בן-נון, הערעור האזרחי, מה' 2 עמ' 319-318 והאסמכתאות דשם).

(3) מעבר לצורך, אציין כי מעורבותו האינטנסיבית של עורך-הדין גאגין בעריכת הצוואה השניה מחזקת את הכרעתו של בית המשפט המחוזי, כיוון שהמדובר באיש מקצוע נטול אינטרס שפגש את המנוחה שלוש פעמים במהלך השבוע בו היתה מאושפזת, ואף תיעד את פגישתו השניה בה חקר את המנוחה ארוכות. תצהירו מיום 19.9.02 מפורט ומקיף, וגם בית המשפט לענייני משפחה – שאני ער לקביעותיו ביחס למהימנות המבקש אל מול המשיבה בעדויותיהם – לא הטיל בעדותו כל דופי. בסופו של יום, אין "מסה קריטית" היכולה להצדיק התערבותה של ערכאה זו והשבת הגלגל אל הצוואה הראשונה. ועוד, כזכור סגן הנשיא פיזם נדרש לפגם צורני שנפל בצוואה השניה, המביא לשינוי בנטלים בשאלת ההשפעה הבלתי הוגנת. אציין כי יתכן שגם לבעיה זו נמצא מענה בתצהיר עורך-הדין. כאמור, מדובר בשאלות עובדה פרטניות שאין מקום לדון בהם בגלגול שלישי.

ד.לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה. עיכוב הביצוע בטל. נוכח הנסיבות וההשתלשלות, וההוצאות שנקבעו בבית המשפט קמא, אקבע שכר טרחה לטובת המשיבה על הצד הנמוך, בסך 3,000 ₪.