בע"מ 10497/08 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה וסרקרוג והשופטים כהן ועמית) מיום 30.10.08 בתיק ע"מ 742/08, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט ברגר) מיום 17.3.08 בתיק תמ"ש 29310/07.

עניינה תביעת המבקשת ל"מזונות ידועה בציבור" ודחייתה על הסף, ובה שילוב בין עניינים מהותיים ודיוניים.

ב.

ביום 18.10.07 הגישה המבקשת תביעת "מזונות ידועה בציבור" נגד המשיב (שהוכרז כחסוי ביום 20.9.07). בתביעה נטען, כי הצדדים חיו כידועים בציבור עד ליום 13.9.05, מועד בו הפסיק המשיב את הקשר באופן פתאומי - ונדרשו מזונות חודשיים בסך 60,000 ₪ או סכום חד פעמי כדמי הסתגלות. כתב התביעה אמנם הומצא לאחד מאפוטרופסי המשיב, אך כתב הגנה לא הוגש. אף על פי כן, סבר רשם בית המשפט לענייני משפחה (הרשם רובס) כי בנסיבות "אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות" (תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984), והעביר את התביעה לטיפול בית המשפט. ביום 17.3.08 סילק בית המשפט לענייני משפחה את התביעה על הסף, מיוזמתו . נקבע, כי אפילו אם אכן היו הצדדים ידועים בציבור, לא הוצג הסכם בו התחייב המשיב לשאת במזונות המבקשת אם יסתיים הקשר ביניהם – אדרבה, בהסכמים הרבים שנחתמו לא נזכרה זכות כאמור. עוד נקבע, כי אכן קיימת אפשרות עקרונית לפסיקת מזונות מכח עקרון תום הלב גם לאחר פרידת ידועים בציבור (רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני , פ"ד נח(2) 213, הנשיא ברק) - אך הוטעם, כי מטרת מזונות כאלה היא שיקומית, ואין מקום לפסקם כשהתביעה הוגשה כשנתיים לאחר תום הקשר. עוד הוזכר, כי בהודעה על "סיום קשר" ששלח המשיב ביום 13.9.05 נאמר, כי הצדדים אינם מקיימים "קשר זוגי כלשהו קרוב לשנה".

ג.

ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 30.10.08. נקבע כי כתב התביעה לא גילה עילה, ובדין סולק. נפסק, כי מערכת החוזים בין הצדדים לא כללה התחייבות למזונות לאחר הפרידה, ונדחתה טענת המבקשת כי מדובר בחוזים למראית עין - בין היתר מהטעם שהמבקשת עצמה הסתמכה עליהם בתביעה רכושית שהגישה. אשר למזונות מכוח עקרון תום הלב, נקבע כי השיהוי בהגשת התביעה מעיד שלא נוצר צורך אמיתי במזונות שיקומיים. עוד נקבע, כי השהיית התביעה עד לאחר שהמשיב נהיה לחוסה עולה כדי נזק ראייתי והגשת תביעה בחוסר תום לב.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו. בין היתר נטען, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה כשדחה מיוזמתו את התביעה על הסף בטרם הוגש כתב הגנה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה כשהעלה מיוזמתו טענת שיהוי, ושגה בית המשפט המחוזי שעה שלא דן בהשגות אלה, מנע מן מהמבקשת להוכיח את טענותיה לגבי תוקף ההסכמים, ולא איפשר שימוש בדוקטרינות חוזיות להתאמת מערכת היחסים החוזית לנסיבות המקרה ופערי הכוחות. לגופה של תביעה נטען, כי בהתחשב בטיב מערכת היחסים, ובנזקים שנגרמו למבקשת כתוצאה מהפרידה הפתאומית (לרבות הפסקת התמיכה והגיבוי הכלכלי, פיטוריה מחברה בבעלות המשיב ולקיחת רכבה) - היה מקום לפסוק מזונות מכוח עקרון תום הלב. נטען עוד, כי בנסיבות לא היה מקום לסלק את התביעה בגין שיהוי. זאת, כיון שהעיכוב לא היה נגוע בחוסר תום לב ולא התקיימה הסתמכות מצד המשיב (רע"א 5793/05 אגודת בית הכנסת הגדול - "שונה הלכות" נ' עירית נתניה (לא פורסם)). לגופו הוסבר העיכוב בכך, שבאותן שנתיים נוהלו שורה ארוכה של הליכים בין הצדדים. ולבסוף, נטען נגד קביעת בית המשפט המחוזי כי התביעה נדחתה (ולא נמחקה) ונגד ההוצאות שנפסקו.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך הקונקרטי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הבקשה הנוכחית תחומה למחלוקת הצדדים, ומצויה בשדה חקיקה ופסיקה קיימות ומוכרות. על פניה עלו בה שתי שאלות שלובות: (1) האם אכן היה מקום לדחות את תביעתה? (2) האם היה מקום לעשות שימוש במסגרת הדיונית של סילוק על הסף בטרם הוגש כתב הגנה? שתי השאלות נעוצות בעובדות המקרה הקונקרטי - הדיוניות והמהותיות - ולפיכך אין מקום לגלגול ערעורי נוסף.

ו.

הצדדים הסדירו את מערכת היחסים ביניהם, באופן לא שגרתי יש לומר, בשורה של הסכמים תכופים למדי שעודכנו מעת לעת - הסכמים אלה אינם מעניקים למבקשת את הזכות לה היא טוענת. עובדה זו, כשלעצמה, אינה חוסמת את דרכה של המבקשת, אך היא ללא ספק מהוה מכשול שנדרשות ראיות מבוססות או נסיבות מיוחדות כדי לחצותו. בפני בית המשפט המחוזי טענה המבקשת לראשונה כי מדובר בהסכמים למראית עין - ואף שהתביעה סולקה על הסף בערכאה הדיונית, בחנה ערכאת הערעור את הטענה לגופה, איפשרה ראיות נוספות ופסקה שהטענה לא הוכחה. הילוך זה גם "מרכך" את הטענה כי התביעה נדחתה על הסף מבלי שניתנה למבקשת הזדמנות להוכיח את טענותיה. עוד נדרש בית המשפט המחוזי לכך שהמבקשת עצמה תובעת זכויות מכוח אותם הסכמים עצמם, ובדין ציין השתק שיפוטי (רע"א 424/04 בית ששון נ'' שיכון עובדים , פ"ד נט(6) 625).

ז.

משנחסם הערוץ החוזי יש להידרש לטענה בדבר מזונות שיקומיים מכח עקרון תום הלב. אכן, מזונות מסוג זה הוכרו בפסיקה (עניין פלונית ; ש' ליפשיץ, הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה

(תשס"ה) 173-166), אך פסיקתם אינה עניין שבשגרה ואינה יכולה להיות כזאת – קל וחומר שעה שקיימת מערכת יחסים חוזית הנחזית כממצה. לא למותר לציין שבעניין פלונית , הנזכר מעלה, לא היתה מערכת כזו בין הצדדים. המבקשת מצביעה על פסיקה התומכת ב"צד החלש" (כגון תמ"ש (ת"א) 51940/98 פלוני נ' אלמוני (לא פורסם, השופט שוחט)), אך אין בהכרח אינדיקציה מובהקת באשר למיהות הצד החלש בנסיבות דנא. ועל כל אלה נוסף השיהוי העובדתי (ואין צורך להידרש כאן לשיהוי כדוקטרינה משפטית כבעניין אגודת בית הכנסת הגדול, בו דנה השופטת פרוקצ'יה ועיין שם ); השיהוי העובדתי מקשה בבירור על קבלת הטענה בדבר נסיבות חריגות המצדיקות פסיקת מזונות שיקומיים.

ח.

אכן אין הנסיבות הדיוניות מורות לטובת המבקשת. הגשת התביעה

שנתיים לאחר הפרידה, וחודש לאחר שהמשיב הפך חסוי , אומרת דרשני - ולמצער, גורמת נזק ראייתי וגם מביאה לנטל מוגבר (השוו סעיף 54(4) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971). נוכח אלה סברו בתי המשפט כי יש לסלק את התביעה על הסף. אכן, לא הוגשה בקשה מתאימה מטעם המשיב, אך בנסיבות - ובפרט נוכח מצבו של המשיב ואופן השתלשלות ההליך - סבר בית המשפט לענייני משפחה כי הוא רשאי לסלק את התביעה על הסף מיוזמתו ללא קבלת כתב הגנה (מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מהדורה חמש עשרה, תשס"ז-2007) 645). דבר זה אפשרי ביוזמת בית המשפט בהתאם לתקנה 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה עשירית תשס"ט-2009, 168, 177 והאסמכתאות דשם)); בית המשפט המחוזי לא התערב בקביעה זו, אך כאמור הוא גם ניהל הליך אדברסרי, ובמובן מסוים מיתן את הסעד הנוקשה של סילוק על הסף עוד בטרם הגשת כתב הגנה. מסיבה זו עצמה גם היה בית המשפט המחוזי יכול להוסיף ולקבוע כי מדובר בדחייה (תקנה 101) ולא במחיקה (תקנה 100). על פי רוב, מטבע הדברים, אין זו דרך המלך לניהול ההליך, אך ברי שבנסיבות גם הגשתו לא נעשתה בדרך המלך. בכל מקרה אין עילה – גם על פי שורת השכל הישר – להתערבות בקביעות בתי המשפט הקודמים, בודאי כך בגלגול ערעורי שלישי. הוא הדין לעניין פסיקת ההוצאות.

ט.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.