בע"מ 1168/22 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת ברמ"ש 35094-01-22 (השופט א' קולה ), מיום 18.1.2022. בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת בתלה"מ 22021-11-21 (השופטת ר' גורביץ ), מיום 26.12.2021, שפסקה מזונות זמניים עבור ילדי הצדדים.

רקע והליכים קודמים

1.

הצדדים בני זוג לשעבר. השניים הכירו בסוף שנת 2018. נולדו להם שני ילדים משותפים בשנים 2019 ו-2020 (להלן: הקטינים ). למבקש שני ילדים נוספים, קטינים אף הם, בגילאי 7 ו-8 שנים, מנישואיו הקודמים לאשה אחרת. יחסי הצדדים עלו על שרטון בחודש יולי 2021 אז עזב המבקש את הדירה המשותפת בה התגוררו הצדדים והקטינים בשכירות ועבר להתגורר יחד עם שני ילדיו מנישואיו הקודמים בבית הוריו במגדל העמק.

2.

בחודש נובמבר 2021 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש למזונות הקטינים במסגרתה עתרה לפסיקת מזונות זמניים. המשיבה בקשה לחייב את המבקש במזונות ומדור עבור שני הקטינים בסך של 4,470 כולל חלקם של הקטינים במדור אותו היא שוכרת (הדירה בה התגוררו הצדדים, בעלות של 3,300 ש"ח לחודש); בדמי טיפול בקטינים בסך של 3,000 ש"ח לחודש - סה"כ 7,470 ש"ח לחודש; במחצית מההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים

. בתגובתו לבקשה טען המבקש, כי הוא משתכר כ-8000 ש"ח לחודש, כי מאז חודש יולי 2021 הוא שוכר דירה מהוריו בעלות של 3,000 ש"ח לחודש ובסכום שנותר (5,000 ש"ח) וכי הוא מגדל את ילדיו מנישואיו הראשונים שכן גרושתו נתמכת על-ידי המוסד לביטוח לאומי, וכל הוצאות אותם ילדים, שנמצאים במשמורתו, חלות עליו.

3.

ביום 26.12.2021 נתן בית המשפט לענייני משפחה את החלטתו בבקשה למזונות זמניים. במסגרת ההחלטה בחן בית המשפט למשפחה את השתכרות הצדדים והעמיד את השתכרות המבקש, בהתאם לתלושי שכר שהגיש, על סך של 8,860 ש"ח נטו לחודש ואת " פוטנציאל הכנסתה של המשיבה מכל המקורות " על סך של 9,000 ש"ח נטו לחודש. קביעת הכנסתה של המשיבה נעשתה בהתחשב בממוצע שכרה ממקום עבודתה האחרון (סך של 8,359 ש"ח לחודש) ובתמיכה כלכלית, מוכחת, שהמשיבה קיבלה מסבתה, בחודשים האחרונים, בסך ממוצע של כ-3000 ש"ח לחודש. בית המשפט לענייני משפחה לא הכיר בהוצאות השכירות להן טען המבקש בעלות של 3,000 ש"ח מהטעם כי צורף הסכם שכירות מקוטע ולא הובאו אסמכתאות לתשלום דמי השכירות בפועל (פסקה 36 להחלטה). בהינתן כל אלו ולאחר שהביא בחשבון " את מכלול השיקולים ובכלל זה גילאי הקטינים – שהנם פעוטות, צרכיהם של הקטינים, הכנסות ההורים והתמיכות שהם מקבלים, היותם של הקטינים בחזקת אימם והעדרם של זמני השהות, כמו גם הדין החל " קבע בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש ישא בגין מזונות שני הקטינים, כולל מדור ואחזקתו, בסך של 3,400 ש"ח לחודש (1700 ש"ח לכל קטין); מחצית מהוצאות פעוטונים לקטינים ככל שיהיו ובשלב זה (בו הקטינים אינם נמצאים בפעוטון ומטופלים על-ידי המשיבה וסבתה) בדמי טיפול, על דרך האומדנה, בסך של 1,000 ש"ח לשניהם ובמחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות. עוד נקבע בהחלטה כי החיוב יחל מחודש אוגוסט 2021 ואילך (שכן המבקש עזב את הדירה המשותפת בחודש יולי 2021) וחוב העבר ישולם ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים.

4.

ביום 2.1.2022 פנה המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה "לעיון מחדש" בהחלטה למזונות זמניים, בקשה לה צירף שורה של מסמכים, שבאמצעותם ביקש להוכיח הן את תשלום דמי השכירות לאביו הן את הוצאותיו בגין הקטינים לתקופה טרם פסיקת המזונות הזמניים (הבקשה לא צורפה כנספח לבקשה). ביום 3.1.2022 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לעיון מחדש מהטעם כי הנתונים שצוינו בה היו בידיעתו בעת מתן ההחלטה ונלקחו בחשבון. באשר לבקשה לקיזוז קניות שביצע לטענתו עבור הקטינים לאחר חודש יולי 2021 – ביקש בית המשפט לענייני משפחה את תגובת המשיבה.

5.

על החלטות בית המשפט לענייני משפחה מיום 26.12.2021 (בבקשה לפסיקת מזונות זמניים) ומיום 3.1.2022 (בבקשה לעיון מחדש) הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 18.1.2022 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, מבלי שהתבקשה תגובת המשיבה לה. בית המשפט המחוזי ציין כי לאחר בחינת כל טענות המבקש לא מצא כי סכומי המזונות והמדור הזמניים שנפסקו, בסך של 3,400 ש"ח לשני קטינים, הם חריגים באופן שמצדיק התערבות בשלב פסיקת המזונות הזמניים. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי בית המשפט לענייני משפחה נתן דעתו לכך שפוטנציאל הכנסת המשיבה גבוה ממשכורתה החודשית בפועל (וזאת בשל התמיכה הכלכלית מסבתה, אשר אין ערובה כי תימשך) וכי מקובלת עליו גם המסקנה כי יש לבחון בשלב זה בזהירות את טענות המבקש לעניין תשלום שכר דירה "וזאת כאשר אין מחלוקת כי הוא מתגורר בבית הוריו". על החלטה זו מלין המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי מבלי לצרף לה את בקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי.

6.

בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי היה על בית המשפט המחוזי להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה ולתקנה, ומשלא עשה כן על בית משפט זה ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את ערעור. המבקש טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי יוצרת "עיוות דין קולוסאלי" שאין ולא ניתן להשלים עמו, משהיא מתעלמת מכך שלמבקש שני ילדים קטינים נוספים מנישואיו הראשונים, הסמוכים באופן בלעדי על שולחנו, ושחיוב המזונות לטובת הקטינים, אחיהם למחצה, משליך עליהם באופן ישיר ומיידי. לטענת המבקש, דמי השכירות בהם נושא (לאביו) בתוספת דמי המזונות הזמניים עבור הקטינים (אותם משלם למשיבה) מותירים אותו עם סך של כ-1000 ש"ח בלבד מהם נדרש הוא לכלכל את עצמו ואת שני ילדיו האחרים שנתונים במשמורת בלעדית שלו.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות.

8.

כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שמתעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית שחורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר היא מגלה עיוות דין (ראו ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123; ח' בן נון וט' חבקין, הערעור האזרחי , מהדורה שלישית, בעמ' 216). הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה וטענותיו של המבקש נטועות היטב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן ובממצאים העובדתיים שנקבעו. הדברים נכונים בבחינת קל וחומר שעה שהמבקש מלין כלפי החלטה שעניינה סעד זמני (מזונות זמניים), החלטה שאינה מכריעה עדיין בזכויות בעלי הדין וניתנה אף טרם התקיים הליך הוכחות. בית משפט זה עמד לא פעם על כך שרוחב שיקול הדעת שמוענק לבית המשפט לענייני משפחה, בבואו לקבוע מזונות זמניים, עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור בסוגיה (ראו: בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלונית , 27.4.2011; בע"מ 7935/11 פלוני נ' פלוני 15.1.2012). הדברים יפים גם לענייננו.

9.

למעלה מן הנדרש אציין את הדברים הבאים: הקטינים בענייננו הם פעוטות מקטני קטנים, בני 2-3 שנים. משטרם מלאו לקטינים 6 שנים החיוב לשאת במזונותיהם ההכרחיים מוטל על המבקש לבדו, כאביהם, וזאת לאור דינו האישי. כך קבע בית המשפט לענייני משפחה ולא מצאתי כל שגגה בקביעה זו. רק פסיקת מזונות מדין צדקה, שחל על הצדדים באופן זהה, נעשית על פי שוויון מהותי ביניהם (ראו: בע"מ 919/15

פלוני נ' פלונית

(2017); עמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16

פ.ב. נ' א.ב (2017)

; עמ"ש (מחוזי ת"א) 33549-04-16

פלונית נ' פלוני (2017); רמ"ש (מחוזי מרכז) 14655-06-17

ר.ק. נ' ד.ק (2017)) זה הדין, אין בילתו ולא התקיים כל עיוות דין בישומו על-ידי הערכאות דלמטה. סכום המזונות הזמניים בו חויב המבקש, בסך של 3,400 ש"ח עבור שני הקטינים, כשסכום זה כולל גם את חלקם של הקטינים במדור אותו שוכרת האם (רכיב שלבדו חלקם של הקטינים בו הוא למעלה מ-1300 ש"ח) ובהוצאות החזקת המדור, הוא בוודאי אינו חריג או מופרז ביחס לסכומים שנקבעו בפסיקה כידיעה שיפוטית של בית המשפט באשר לצרכים הכרחיים לשני קטינים. אף המבקש אינו טוען אחרת בבקשה שלפניי. משספק אם סכום המזונות הזמניים בו חויב המבקש יש בו כדי לכסות את צרכיהם ההכרחיים של הקטינים –הרי שגם השגות המבקש כלפי קביעת הכנסותיה הפוטנציאליות של המשיבה פחות רלוונטיות לענייננו. יוזכר כי הקטינים נמצאים בשלב זה בחזקת המשיבה והמבקש אינו מקיים עמם הסדרי שהות, כך שאינו נושא באופן ישיר בצרכיהם באופן אחר. לעומת הקטינים (ילדיו מהמשיבה), ילדיו האחרים של המבקש, מנישואיו הראשונים, הם מעל גיל 6. מבקשת רשות הערעור לא עולה מדוע 'התנדב' המבקש, שאותם ילדים נמצאים במשמורתו המלאה, גם לשאת במזונות אותם ילדים ללא השתתפות של גרושתו בעול זה. בבקשת רשות הערעור מפנה המבקש להחלטת מותב בית משפט לענייני משפחה שדן בעניינם של אותם ילדים בהליך שמתנהל מול גרושתו (החלטה מיום 22.4.20 שצורפה כנספח 3 לבקשה) וטוען, כי נלמד ממנה שגרושתו אינה משלמת בעבורם דבר. קביעה כזו לא קיימת בהחלטה לה הפנה המבקש. בהחלטה נקבע כי משהועברה המשמורת הזמנית על אותם ילדים לידי המבקש יופסק תשלום המזונות שאותו שילם המבקש לגרושתו בגין אותם ילדים. לא נקבע דבר לגבי נשיאתה של הגרושה, אם הילדים, במזונותיהם או

יכולתה

לשאת במזונות הילדים וחובתה לעשות כן.

בהחלטתו בבקשת המבקש לעיון מחדש (ההחלטה מיום 3.1.2022) קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הנתונים שצוינו בבקשה היו בידיעתו בעת מתן ההחלטה ונלקחו בחשבון. בית המשפט לענייני משפחה לא קבע כי המסמכים שצורפו לבקשה היו בידיעתו. חלק מאותם מסמכים צורפו כנספחים לבקשת רשות הערעור ועולה מהם כי הם הונפקו או נוצרו רק לאחר שבית המשפט לענייני משפחה נתן את החלטתו בבקשה למזונות זמניים (תדפיסי החשבון שבאמצעותם ביקש המבקש להוכיח העברות הכספים בגין שכירת הדירה נושאים תאריך 31.12.2021 וגם הצהרת אביו בעניין היא מיום 1.1.2022). כלומר, באמצעות אותה בקשה ל"עיון מחדש" ביקש המבקש להביא ראיות ואסמכתאות לצורך הוכחת טענות עובדתיות אותן כשל מלהוכיח עת ניתנה ההחלטה המקורית, הגם שיכול היה להמציאן קודם לכן. את אותם מסמכים הביא המבקש אף לפני בית המשפט המחוזי, במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש. אני מסכים עם המבקש כי מהחלטת בית המשפט המחוזי לא ברור אם זה עיין באותם מסמכים אם לאו. עם זאת, איני סבור כי יש בכך כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, כי "יש לבחון בשלב זה בזהירות את טענת המבקש לעניין תשלום שכר הדירה וזאת כאשר אין מחלוקת כי הוא מתגורר בבית הוריו". בבקשת רשות הערעור שלפניי טוען המבקש, כי הוכיח שהוא " משלם דה פקטו דמי שכירות בגין הנכס בו הוא מתגורר, הגם שהנכס הנו בבעלות הוריו" (סעיף 1.2 לבקשה) ואף בהצהרת אביו שצורפה לבקשה (נספח 7) נכתב על-ידי האב כי המבקש "מתגורר בשכירות בדירה שבבעלותי..." . מה שלא נאמר בבקשה ולא נכתב בהצהרה זה שבדירה אותה שכר המבקש לכאורה מאביו ושהיא בבעלות הוריו – נותרו להתגורר הוריו. להבנתי, עובדה זו עולה רק מקריאה מדוקדקת של החלטת בית המשפט לענייני משפחה בה נפסקו המזונות הזמניים (פסקאות סעיפים 36-37 להחלטה) ומעיון מדוקדק בהסכם השכירות שצירף המבקש, שאמנם נושא כותרת " הסכם שכירות בלתי מוגנת סטנדרטי "

אך כולל סעיף, לא סטנדרטי במיוחד, ולפיו השוכר מצהיר כי " ידוע לו כי המשכיר מתכוון לחזור ולהשתמש בדירה" (בהואיל השלישי במבוא להסכם). מכאן, שהזהירות בבחינת הטענה עליה עמד בית המשפט המחוזי, מתבקשת בנסיבות דנן.

סוף דבר

10.

בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.