בע"מ 1257/01 שמעון אביעזר ואח' נ. מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל

מבוא

1.זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרת ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט עדי אזר) מיום 3.1.01, בו נדחתה תביעת המבקשים ואחרים למתן פסק דין הצהרתי, לפיו תקן הנחלות בשילת ומספר הנחלות בפועל הנו 57.

רקע עובדתי

2.המושב שילת נוסד בשנת 1977 והוא מונה כיום כ57- משפחות. בתחילת שנות ה 90 התגלעה מחלוקת בין המושב לבין מנהל מקרקעי ישראל, באשר למספר הנחלות במושב, כאשר המנהל סבר כי מספר הנחלות במושב עומד על 24 וזאת לאור השקפתו כי רק חבר מושב שעובד בחקלאות בפועל זכאי לנחלה. בשנת 97, פנה המושב ואליו הצטרפו המבקשים, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו תקן הנחלות בשילת ומספר הנחלות בפועל הינו 57.

3.בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לאחר שקיבל את עמדת המינהל, לפיה מספר הנחלות במושב שילת עומד על 24 נחלות. עם זאת, בית המשפט לא קבע מי מבין חברי המושב הוא חקלאי ובתור שכזה יהיה זכאי לנחלה. על פסק דין הוגש ערעור לבית משפט זה.

4.מטבע הדברים החלטת המנהל ולאחריה פסק דינו של בית המשפט המחוזי יצרו מחלוקות בין חברי המושב בינם לבין עצמם, בשאלה מי הוא הזכאי לנחלה. לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט קמא ובמהלך חודש אוקטובר 2001 העביר וועד המושב למבקשים, כמו ליתר חברי המושב, מסמך המכונה "הצעה לפשרה במושב שילת". בסעיף 16 למסמך הפשרה נאמר כי "פשרה זו מותנית בכך שתתקבל לה הסכמה, על דרך חתימה על מסמך זה של רוב של 60% לפחות של חברים בכל אחת מקבוצות החקלאים והתעשיינים וכן אישור וועד האגודה והאסיפה הכללית".

5.עתה עותרים המבקשים למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה 1 לרבות מוסדותיה הנבחרים לקבל כל החלטה במסגרת אסיפת חברים כללית של המושב המתכנסת לדיון בנושא "אישור הסכם פשרה", והאוסר על מנהל מקרקעי ישראל לבצע או להוציא לפועל כל החלטה שתתקבל באסיפה הכללית של המושב ולרבות עריכת כל דיספוזיציה שהיא. יצוין כי ביום 20.11.01 ובטרם ניתנה החלטה בבקשה, התקיימה ישיבת האסיפה הכללית של המשיבה 1, ובסופו של יום נערכה הצבעה אשר תוצאותיה היו דחיית הצעת הסכם הפשרה. דא עקא, שהבקשה דנן בעינה עומדת, וזאת בשל חששם של המבקשים כי המשיבים ינסו לכנס שוב את האסיפה הכללית על מנת על מנת לזכות ברוב הדרוש.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים, נחה דעתי כי מן הראוי לשמר את המצב כפי שהיה ערב פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך אני נעתר לבקשה, במובן זה שניתן בזאת צו המורה למשיבה 1 לרבות מוסדותיה הנבחרים, להימנע מלקבל כל החלטה במסגרת אסיפת החברים הכללית של המושב, בעניין אישור הסכם הפשרה, נשוא הבקשה, וזאת עד למתן פסק הדין בערעור.

אין צו להוצאות.