בע"מ 1385/17 פלוני נ. פלוני

1.בית המשפט לענייני משפחה אישר, במסגרת הליך לפירוק שיתוף, הסכם למכירת מקרקעין מאת המבקש ומשיב 3 לידי משיב 1 (להלן: הרוכש ). הליכי אישור העסקה ארכו מספר שנים, וכללו מספר הליכים משפטיים. הרוכש שילם את התשלומים הראשונים, בסך של כ-1.7 מיליון ש"ח. סמוך למועד שבו היה עליו לשלם את היתרה – כ-4.5 מיליון ש"ח – הגיש בקשה להארכת מועד של 60 יום, לנוכח קשיי מימון שאליהם נקלע. בית המשפט לענייני משפחה אישר את הארכת המועד על אף התנגדות המבקש ומשיב 3. ואכן, הרוכש שילם את היתרה כעבור כ-60 יום. בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על ההחלטה להאריך את המועד נדחתה. מכאן הבקשה הנוכחית, למתן רשות ערעור.

המבקש טוען כי חובת ההנמקה לא מולאה כראוי על ידי ערכאות קמא. הוא מוסיף כי קשיי המימון שהיו לרוכש אינם מצדיקים את מתן הארכה, וכי ערכאות קמא לא שקלו את השיקולים שאותם ראוי היה לשקול. כן נטען כי ההחלטה להאריך את המועד ב-60 יום גרמה למבקש נזק רב.

2.דין הבקשה להידחות. ערכאות קמא נימקו את החלטותיהן. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לבית המשפט נתונה הסמכות להאריך מועד שנקבע בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. השאלה המרכזית בעת בחינת הבקשה היא האם ייגרם לחייב אי-צדק אם המועד לא יוארך (רע"א 7476/06 אברהם גרמיזא נ' ליאורה עדס (14.1.2017)). ערכאה קמא שקלה את הדברים. המבקש לא הצביע על נזק מיוחד שנגרם לו כתוצאה מהאיחור בתשלום האחרון. מן הצד השני, ביטול העסקה בשלב המתקדם שבו הייתה, תוך חיוב משיב 1 בפיצויי הפרה גבוהים, עולה לכדי נזק ממשי. בית המשפט המחוזי אף התייחס לסד הזמנים כולו – השנים הארוכות שבהן מתנהלים ההליכים, אל מול התקופה הקצרה יחסית של הארכת המועד שניתנה. באיזון הכולל הוסק כי ראוי להאריך את המועד ב-60 יום. אף נפסקו לטובת המבקש ומשיב 3 סכומים מסוימים, בגין הפרשי הריבית וההצמדה והוצאות המשפט שנגרמו כתוצאה מהבקשה להארכת מועד. תוצאה כזו, על רקע הנסיבות שתוארו, ודאי אינה מצדיקה התערבות על פי אמות המידה המחמירות שנקבעו בפסיקה לשם מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

3.הבקשה נדחית. ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. מכיוון שלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.