בע"מ 149/11 פלוני נ. פלוני

1.

במסגרת בקשה למתן רשות ערעור, עותרת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ר' לבהר שרון ) בעמ"ש 1145/08 עד להכרעה בבר"ע. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ד"ר ג' גרמן ) בתמ"ש 31830/05 ותחת זאת קבע שאין להכיר במבקשת כבעלים של הנכס הידוע כגוש 7034 חלקה 37 ברח' המגיד מדובנה 2 ביפו (להלן: הנכס ). לאחר עיון, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור.

3.

עובדות הבקשה כפי שהוצגו על ידי בית המשפט המחוזי הן כדלקמן: הנכס האמור משמש כחנות ומנוהל על ידי חברת עמידר. הוא הושכר בשכירות מוגנת למנוחה – אם המבקשת- על פי חוזה שכירות משנת 1971. המנוחה נפטרה בשנת 1981, כאשר לאחר מותה הכירה עמידר בבתה- המבקשת- כדיירת מוגנת בנכס. בשנת 1978, עברה המבקשת להתגורר באנגליה. בטרם עזבה, ביקשה למכור את זכויותיה בנכס תמורת 200 אלף ש"י. לשם כך, פנתה למשיב אשר הסכים לרכוש את הזכויות בנכס במחיר זה וכן לשלם לעמידר את חלקה של המבקשת כדיירת יוצאת בעסקה, בסך של 130 אלף ש"י. על פי הקו שהציג המשיב, שותפו התגייס לסייע לו במימון העסקה והוסכם ביניהם כי ההסכם עם עמידר ייחתם על שמו של השותף כבטוחה להחזר ההלוואה.

ביום 3.1.1983, נחתם הסכם להעברת זכויות הדיירות המוגנת של המבקשת בנכס לשותפו של המשיב. ההסכם נערך בפני עורך דין, כאשר במעמד חתימת ההסכם אישרה המבקשת את קבלת מלוא התמורה מהמשיב ושותפו ואף העבירה את החזקה בנכס לשניהם. דא עקא, הסכם הדיירות לא יצא אל הפועל, ההסכם לא דווח לעמידר והזכויות בנכס לא נרשמו על ידי השותף- שביקש לקבל מהמשיב את כספו בחזרה ולהמחות את כל זכויותיו בנכס למשיב. ביום 21.6.1990, בעת שביקרה המבקשת בארץ בעקבות פטירת אביה, חתמה בפני נוטריון על ייפוי כוח שהוגדר "כייפוי כוח מיוחד ובלתי חוזר" ובמסגרתו ייפתה את כוחו של המשיב לבצע כל פעולה, לרבות מכירה, השכרה או העברת הזכויות בנכס על שמו. ביום 20.5.93 נחתם הסכם בין המבקשת באמצעות המשיב (ומכוח הייפוי כוח) לבין עמידר לרכישת הבעלות בנכס והנכס נרשם על שם המבקשת. ביום 13.2.2005 מכר המשיב את זכויות הבעלות בנכס לאחיו, הוא המשיב 2, וזאת על פי הייפוי הכוח שקיבל מהמבקשת. זו מצידה הגישה תביעה נגד המשיב להצהיר כי הייפוי כוח בטל מעיקרו וכי לא קיימת לו זכות לעשות שימוש כלשהו בייפוי כוח.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעתה וקבע כי הייפוי כוח בטל ולא ניתן לעשות בו שימוש. עוד נקבע קבע כי ייפוי הכוח היה תקף בעת עשייתו, תוך שציין כי המבקשת איננה מתנערת מתוקף ייפוי הכוח והיא אף אישרה את הליך רישום הנכס על שמה כפי שנעשה באמצעות ייפוי הכוח. בעניין זה, קיבל בית המשפט את טענתה לפיה ייפוי הכוח ניתן רק לשם הטיפול השוטף בנכס, ולא לשם ביצוע עסקת מכירה כלשהי המעבירה את הזכויות בנכס ממנה. עוד נקבע, כי משהסכם הדיירות לא יצא לפועל, הרי שתכלית ייפוי הכוח לא יצאה לפועל והוא "עבר מן העולם", בטל, ולא ניתן לעשות בו שימוש לשם העברת הזכויות מהמבקשת למשיב 2. נפסק כי ייפוי הכוח הוא כללי ואינו מכוון כלפי הנכס הספציפי. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת המשיב לפיה הוא בפועל בעל הזכויות בנכס מכוח הסכם הדיירות וכי הסכם זה נחתם על שם השותף רק לשם הבטחת החזר הכספים ששילם בשמו, כאמור. על פסק דין זה ערער המשיב לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי יש לקבל את הערעור. המבקשת קיבלה תמורה במסגרת הסכם הדיירות. נקבע כי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה השוללת את גרסת המשיב לפיה הסכם הדיירות נועד להעביר את הזכויות אליו איננה מעוגנת בראיות ועל כן אינה יכולה להיוותר על כנה. בית המשפט המחוזי פסק כי בשלב מסוים הועברו זכויות הדיירות המוגנת בנכס אל המשיב – בין אם מלכתחילה ובין אם בשלב מאוחר יותר, כאשר המחה השותף את זכויותיו כנגד החזרת הכספים ששילם המשיב למבקשת; באשר לעניין מעמדו של ייפוי הכוח, קבע בית המשפט המחוזי כי שגה בית המשפט לענייני משפחה עת קבע כי מדובר בייפוי הכוח כללי אלא עסקינן בייפוי הכוח בלתי חוזר המתייחס לנכס ספציפי ומקנה באופן מפורש למשיב את הסמכות למכור את הנכס- אפילו לעצמו. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי, המבקשת לא תבעה תשלומים שוטפים לרבות בגין השימוש בנכס אלא המשיב הוא זה ששילם את הסכומים השונים לעמידר ולרשויות המס בגין רכישת הזכויות בנכס. נתונים אלו תומכים אפוא בטענותיו. בית המשפט המחוזי הורה למבקשת לפנות את הנכס.

2.

בבקשה שלפניי טוענת המבקשת, כי מאחר שבידי המשיב אין חוזה מכר בינו לבין השותף, ואין חוזה מכר בינו לבינה, כי אז ייפוי הכוח שבידו חסר כל ערך משפטי. לכן, שגה בית המשפט המחוזי עת המיר את ייפוי הכוח להסכם מכר לרכישת זכויות במקרקעין. תוכן ייפוי הכוח לא תואם את כותרתו. הוא איננו מתייחס לעסקה ספציפית. עוד משיגה המבקשת נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ומערערת היא את יסודותיהן.

3.

לאחר בחינת הבקשה ופסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט שקיימת הצדקה לדון בעניין מסוים לגופו כאשר החוק אינו מחייב זאת. הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חוקתית מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). אין בבקשה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המחלוקת המהותית בין הצדדים נתחמת בד' אמות הצדדים. ייפוי הכוח מבטא עסקה שנכרתה בין הצדדים הפרטניים. אין לראות בטענותיה של המבקשת ככאלו המעלות שאלה בעלת השלכות רחבות, וזאת גם אם שינתה ערכאת הערעור את פסק דינה של הערכאה הראשונה (ראו רע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ' חב' אוויר רום שירותי תעופה, תק-על 2008 (4) 3070).

למעלה מן הצורך, הקביעה לפיה המבקשת קיבלה תמורה עבור הנכס מצדיקה את התוצאה לפיה אין היא בעליו. אכן, השתלשלות הדברים טומנת בחובה תמונה עובדתית חריגת מה המשתרעת על פני שנים רבות. אולם אין בכך לסתור שההכרעה תלויה בממצאים העובדתיים וזוהי המחלוקת האמיתית בין פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה לבין פסק הדין של בית המשפט המחוזי (וראו בהקשר זה הפלוגתאות המוסכמות בין הצדדים בדיון שהתקיים בפני בית משפט לענייני משפחה). כמו כן נכון לפנות לנוסח ייפוי הכוח ככתבו וכלשונו:

"..לעשות, להוציא לפועל או לחתום על כל או איזה מן הפעולות, הדברים, החוזים או המסמכים דלקמן: 1. בשמי ובמקומי לרכוש, לחכור, לקבל, למכור, להעביר, לתת, להחכיר , להחליף, למשכן, לקבל לטובתי כל משכנתא ולהתקשר בכל עסקה בקשר לנכס מקרקעין אשר ברח' המגיד מדובנה 2 יפו הידוע כגוש 7034 חלקה 37...2. לתבוע פינוי, חזקה, החזרת חזקה..תשלום שכר דירה..שומת מיסים ...3. ב"כ הנ"ל יהיה רשאי לעשות את כל הפעולות המנויות לעיל ובין היתר למכור לעצמו את הנכס הנ"ל...".

עינינו הרואות, כי תוכן המסמך על פניו אינו תואם לטענת המבקשת לפיה ייפוי הכוח נעדר כל ערך משפטי או משקל וגם אינו הולם את העמדה של המבקשת לפיה ייפוי כוח הוא כללי ללא כל התייחסות למקרה הנדון. למשל, נקבע במפורש בייפוי הכוח שהמשיב רשאי למכור אף לעצמו את הנכס הספציפי. אף על פי כן, יש לבחון את מלוא המארג העובדתי. כך נהג בית המשפט המחוזי. הוא אף נהג בזהירות בכך שלא התערב בממצאים עובדתיים בהתעלם מהתרשמותו הישירה של בית המשפט לענייני משפחה מהעדים אלא הושם דגש על ראיות שבית המשפט לענייני משפחה לא נתן דעתו לגביהם (ראו למשל עמ' 10 ו-14 לפסק הדין). מצב דברים זה תומך במסקנה כי מדובר בהכרעה פרטנית שאינה עונה על אמות המידה שנקבעו בפסיקה ובנוהג למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

4.

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.