בע"מ 150/15 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר'

למלשטרייך-לטר ) ברמ"ש 60199-11-14 מיום 9.12.14, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ר' גורביץ שינפלד ) בתמ"ש

21659-12-12 מיום 29.10.14; בית המשפט לענייני משפחה החליט על הוצאת מסמכים שהגישה המבקשת מתיק בית המשפט.

רקע והליכים

ב.

הצדדים לבקשה הם אחיות, המתדיינות במסגרת שתי תביעות שאותן הגישה המבקשת, תושבת קנדה, לבית המשפט לענייני משפחה, ביחס לשני נכסי מקרקעין בחיפה. הראשונה, והרלבנטית לענייננו – תמ"ש 21659-12-12 – היא תביעה רכושית לביטול מתנה לכאורה שנתנה המבקשת למשיבה, בדמות העברת הזכויות באחד מנכסי המקרקעין. במסגרת תביעתה זו, ביום 11.12.12, יחד עם הגשת התביעה, הגישה המבקשת בקשה לסעד זמני שעניינו מתן צו עיקול ביחס למקרקעין נשוא המחלוקת, שאליה צורף תצהיר הכולל נספחים; בהחלטת הרשם נ' זיתוני מאותו יום, ניתן צו ארעי בכפוף להמצאת ערבות צד ג', עד לדיון בבקשה. ביני לביני, ביום 3.3.13, הוגשה בקשה לצירוף מסמכים לנספחי התצהיר, לרבות מסמכים כלכליים מארה"ב וקנדה, שיש בהם – לכאורה – כדי להעיד על מצבה הכלכלי הרעוע של המבקשת; בהחלטת רשם מאותו יום, ולאחר קיומו של דיון בבקשה לסעד הזמני, התקבלה הבקשה.

ג.

בהמשך ההליכים, ביום 12.10.14, הגישה המשיבה בקשה להוצאת מסמכים מתצהירי המבקשת, שכוונה הן כלפי חוות דעת חשבונאית שצורפה לתצהיר עדות ראשית מטעמה, והן למסמכים מחו"ל שהוגשו כאמור במסגרת בקשת המבקשת לצירוף מסמכים. בבקשה נטען, כי המסמכים מארה"ב וקנדה הוגשו ללא חתימה ואישור על ידי נוטריון זר ובהיעדר אימות אפוסטיל ממדינת המקור, וזאת בניגוד לכללים המסדירים הגשתן של תעודות חוץ, הקבועים בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; ועוד,

כי חוות הדעת החשבונאית צורפה ללא רשותו של בית המשפט לענייני משפחה, ובאופן המנוגד לקבוע בתקנה 258 יב'(ז) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 – לפיה "בעל דין לא יגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא לאחר שבית המשפט בחן אם ליתן צו על פי סעיף 8(ג) לחוק" (חוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, א"ר) – וזאת תוך ניסיון ליצור עובדה מוגמרת, לאחר שבית המשפט לא מצא לנכון למנות מומחה מטעמו. בתגובת המבקשת נטען, כי בקשת המשיבה הוגשה בסמוך למועד ההוכחות בחוסר תום לב ובשיהוי, ולאחר שהמסמכים שבמחלוקת מצויים בתיק בית המשפט למעלה משנה וחצי; וכי אין בטענות המשיבה הכחשה ביחס לתוכן המסמכים. בקשת המשיבה נדונה בפני בית המשפט ביום 29.10.14; במסגרת הדיון טען בא כוח המבקשת, כי השגותיו של בעל דין ביחס לתקפותם ומשקלם הראייתי של מסמכים שהוגשו נשמרות עד למועד הגשת הסיכומים; ובהמשך לכך, כי הגם שהמסמכים מחו"ל מצויים בתיק, הוגשו הם שלא כדין. בא כוח המבקשת טען מנגד, כי אין המשיבה יכולה להשיג על קבילות המסמכים מבלי לדון בתוכנן. בית המשפט לענייני משפחה החליט, כאמור מעלה, על הוצאת המסמכים שבמחלוקת מתיק בית המשפט; נאמר, כי עצם העובדה שלא הועלו טענות הקבילות בסמוך למועד הצירוף, אינה מונעת העלאתן בסמוך למועד דיון ההוכחות, וכי הגשת מסמך – במובחן מצירופו – כפופה לדיני הראיות ולתקנות סדר הדין. ועוד, כי לא ניתן היה להגיש את המסמכים מחו"ל על ידי צירופם לתצהיר, ומכל מקום הגשתם אינה עומדת בתנאים הקבועים להגשת תעודות חוץ. כן נאמר, כי אין באפשרותו של בעל דין להגיש חוות דעת לבית המשפט לענייני משפחה, ללא שפנה תחילה לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה מטעמו; וכי יש ממש בטענת המשיבה, שלפיה חוות הדעת "הוחבאה" כחלק מנספחיו של תצהיר העדות הראשית, תוך מטרה לקבוע עובדה מוגמרת.

ד.

כלפי תוצאה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי; בית המשפט – כאמור – לא מצא לנכון התערב במסקנותיו ובהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה.

הבקשה

ה.

מכאן הבקשה, בה נטען לקיומה של סוגיה משפטית כללית המתעוררת אגב נסיבות התיק, וכי היא ובעלת משמעות כלפי ציבור המתדיינים בבית המשפט לענייני משפחה. בין היתר נטען, כי ההחלטה מושא הבקשה נוגדת את הקבוע בסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, המורה לבית המשפט, בעניינים של סדרי דין אשר אין לגביהם הוראת חוק מפורשת, לנהוג תוך עשיית משפט צדק; כי משמעה פגיעה ביעילות ההליך, המחייבת, לפי הטענה, מתן החלטתו של בית המשפט בנוגע לקבילות ראיות בטרם שמיעת עדים; כי בקשת המשיבה להוצאת המסמכים מהוה לאמיתה ערעור על החלטת הרשם, שאותו יש להגיש, על פי סדרי הדין המקובלים, לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט לענייני משפחה כפי שנעשה; כי בהגשת תעודות חוץ, ניתן לאמת חתימה באמצעים אחרים מלבד אימות נוטריון ואפוסטיל, כגון על ידי עדים המכירים את החתימה; כי לפי ההחלטה הנדונה, זכאי בעל דין שפעל בחוסר תום לב להעלות השגות בנוגע לאופן הגשתן של ראיות לתיק בית המשפט; ולבסוף, כי ההחלטות מושא הבקשה עומדות בניגוד למגמתם של בתי המשפט בסוגיית קבילותן של ראיות, המעידה על זניחת כללי קבילות נוקשים וקבלתן של ראיות, תוך מתן ביטוי לפגמים קיימים – ככל שישנם – במסגרת קביעת משקלן.

הכרעה

ו.

נושא זה אינו ממין העניינים שבית המשפט בדרגת ערעור שניה יתערב בהם, ועליו למצוא פתרונו במסגרת ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה, בלא שאטע כל מסמרות. כידוע ככלל, התערבותו של בית משפט של ערעור בנושאים דיוניים וראייתיים בשלב מוקדם היא נדירה (ראו גם ש' לוין פרוצדורה אזרחית, מבוא ועקרונות יסוד מה' 2, (תשס"ח-2008, 208, ולעניין גלגול שלישי שם 214); ח' בן-נון וט' חבקין, הערעור האזרחי (מה' 3, תשע"ב – 2012), 203; רע"א 2962/14 שעיבי נ' שמחי (2014)). אכן, ככלל הגישה השיפוטית נוטה להעדיף התמקדות בשיקולי משקל על פני שיקולי קבילות. ואולם, אין בכך כדי לאפשר "תכנית כבקשתך" במסגרת הדיונית כך שיעשה כל צד כחפצו, וללוח זמנים במשפט חשיבות, שאחרת נמצאנו מתירים כל מוסרות (וראו לדוגמה ע"א 739/13 גור בן-ציון עו"ד נ' המועצה המקומית אבן יהודה

(2014), בפסקה י'). סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, כבודו במקומו – אך כדברי המחברים ש' שוחט וד' שאוה "בבוא בית המשפט לשקול סטיה מסדרי הדין ומדיני הראיות לשם עשיית צדק, הוא מחויב לשקול את מחדלי הצד שעתר לסטיה מסדרי הדין" ( סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה , (תש"ע – 2009), 315). מכל מקום, בית המשפט לענייני משפחה ינהג כתבונתו, ואיני מאריך משלא נתבקשה תגובה כדי שלא להכביר הוצאות. כמובן, ובשעת הצורך – כפי שכתב בית המשפט המחוזי – ניתן להשיג על כל החלטה במסגרת ערעור.

ז.

אציין כי השתאיתי לאורך הבקשה (22 עמוד), כשהחלטת בית המשפט למשפחה בת עמוד אחד, וכך גם (עמוד ומקצת) בית המשפט המחוזי; אף אם נניח שיש צורך בהסבר הרקע לבקשה, עדיין ניתן להגיש בקשה בגודל שליש משהוגש. לפנים משורת הדין איני מטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה.

כללם של דברים

ח.

אין בידי איפוא להיעתר לבק שה.