בע"מ 1616/17 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש 1 (להלן: המבקש ) הוא אחיהן של המשיבות והמבקשת 2 היא בתו. אביהם המנוח של המבקש ושל המשיבות הותיר צוואה שלפיה בית המגורים שבו התגורר (להלן: הבית או הנכס ) יימכר ותמורתו תחולק באופן שווה בין ארבעת ילדיו – המ בקש והמשיבות (להלן: הצוואה ) . ביום 17.12.2015 ניתן צו לקיום הצוואה. ביום 20.6.2016 מינה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' בר יוסף ) מנהל עיזבון לביצוע הצוואה (להלן: מנהל העיזבון ) על פי בקשת המשיבות. ביום 15.9.2016 נחתמה פסיקתא על ידי בית המשפט שלפיה למנהל העיזבון מוענקות הסמכויות לתפוס את החזקה בנכס, לרבות בדרך של פינוי וסילוק ידם של המבקשים מהבית – לאחר שנטען שאלה פלשו לנכס. ביום 25.12.2016 קבע בית המשפט כי "לפני ולפנים משורת הדין" הפינוי יבוצע תוך 10 ימים ממועד מסירת ההחלטה למבקש. בהמשך, פנה המבקש ביום 9.1.2017 לבית המשפט בבקשה כי יתקיים "דיון בהתנגדות" לצוואה; לצו הפינוי; ולמינוי מנהל העיזבון – ובקשתו נדחתה ביום 10.1.2017. בהחלטתו זו קבע בית המשפט כי ככל שהמבקשים מעוניינים להתנגד לצו לקיום צוואה או לעכב את ביצוע הוראותיה, עליהם לעשות כן בהליך מתאים. עוד דחה בית המשפט את טענות המבקשים בדבר אי ידיעה על אודות ההליך למינוי מנהל עיזבון; ועל כך שלא נמסרו להם הודעות כדין במסגרת ההליך.

2.

המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. ביום 30.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא י' שנלר ) את הבקשה. נקבע כי סיכויי הערעור אינם נוטים לטובת המבקשים, שכן מקומן של הטענות נגד קיום הצוואה אינן במסגרת ההליך דנן שעניינו מימוש הצוואה; וכי המבקשים לא נקטו בהליך המתאים לעניין זה הגם שבית המשפט לענייני משפחה עמד על אפשרותם לעשות כן. אשר לפינוי המבקשים מהבית, נקבע כי על פני הדברים המבקש הוא שפעל למניעת ביצוע המסירות אליו כדין במסגרת ההליך; כי ניתנה לו האפשרות לטעון טענותיו; וכי ממילא לא הצביע על מקור לזכות כלשהי להחזיק בבית. עוד נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה ומנהל העיזבון נקטו משנה זהירות טרם מתן ההוראות האופרטיביות למימוש הצוואה וביצוע הפינוי. באשר למאזן הנוחות, נקבע כי גם הוא אינו נוטה לטובת המבקשים משום ש"אם בסופו של יום יתברר כי המבקשים או מי מהם זכאי לזכות זו או אחרת אזי לא נטען כאילו לא ניתן יהיה להיפרע". עוד ציין בית המשפט בהקשר זה, כי לא נסתרו טענות המשיבות שלמבקש דירה אחרת בלוד. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשות נוספות לעיון חוזר בהחלטתו זו, שנדחו אף הן תוך שנקבע כי הצו הארעי שניתן קודם לכן לעיכוב הפינוי יבוטל ביום 15.2.2017 (יוער כי בהחלטה זו מיום 8.2.2017 צוין כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד ליום 15.2.2016, אולם דומה כי הכוונה היא ליום 15.2.2017).

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי המכוונת נגד החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע פינוי המבקשים מהנכס. הבקשה הוגשה ביום 19.2.2017 – בחלוף ארבעה ימים מהיום שבו פקע הצו הארעי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי – ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע פינוי המבקשים מהנכס. המבקשים, שאינם מיוצגים, טוענים בין השאר בבקשתם כי הם "חיים במקום במשך עשרת שנים"; כי הגישו התנגדות לצוואה הן ברשם הצוואות, הן לפני בית המשפט המחוזי; כי למבקש אין דירה נוספת בבעלותו; וכי המשיבה 3 היא שופטת אשר "מפעילה את קשריה". כמו כן, נטען כי אין כל דחיפות בביצוע הפינוי, משהצוואה "בבחינה" ואין כל הליך למכירת הבית.

4.

התבקשה תשובת המשיבות. לטענתן, סיכויי הערעור קלושים שכן הצוואה כוללת הוראות ברורות לביצועה; בשים לב לכך שהמבקש ידע על הצוואה והוראותיה עוד בטרם הוגשה הבקשה לקיומה; ומשהצו לקיום הצוואה ניתן כדין וללא התנגדות. עוד טוענות המשיבות כי המבקש מתחמק מקבלת מסמכים שנשלחים אליו במטרה לעכב את מימוש הצוואה; וכי המבקש ביצע בנכס בנייה בלתי חוקית אשר יש בה כדי לגרום נזקים כספיים למשיבות. לטענת המשיבות אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, משום שאף אם יתברר בהליך הערעור כי המבקשים זכאים לזכות כלשהי הנוגעת לנכס, "לא ניתן לטעון כי לא יוכלו להיפרע". המשיבות טוענות כי היענות לבקשת המבקשים לעיכוב ביצוע הפינוי עלולה "לסבך" את המשיבות בשל הפעולות שהמבקשים ביצעו בנכס מאז תפסו בו חזקה שלא כדין.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות שכן לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטת ביניים של הערכאה הדיונית, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (השוו רע"א 1172/17 רסידו ייזום פרויקטים בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב , פסקה 4 (12.2.2017); בע"ם 4284/14 פלונית נ' פלונית , פסקה 3 (3.8.2014)). אכן, לא אחת נוטים בתי המשפט לעכב ביצועם של פסקי דין שעניינם פינוי מבית, אולם אין מדובר בכלל בל יעבור (בע"ם 7935/14 פלוני נ' פלוני , פסקה ז (27.11.2014); בע"ם 4879/13 פלוני נ' פלונית , פסקה יב (18.8.2013)). בנסיבות העניין, ו מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, לא מצאתי עילה להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי בהתייחס למאזן הנוחות. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקש לא סתר את טענת המשיבות לפיה הוא בעל דירה אחרת בלוד. לכך יש להוסיף כי לא עלה בידי המבקשים להצביע מדוע אין באפשרותם להסדיר מקום מגורים חלופי, וזאת בשים לב להארכות הנשנות שניתנו להם עבור הסדרת העניין. המבקשים משך תקופה עשו דין לעצמם ולא פעלו בהתאם להוראות בית המשפט.

ממילא לא מצאתי כי המקרה נופל בגדר אמות המידה המצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". טענות המבקשים הנוגעות לצוואה שמורות להם, ככל שיהיו מעוניינים להעלותן בהליך המתאים לכך.

הבקשה נדחית אפוא. מאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.