רע"א 1172/17 רסידו ייזום פרויקטים בע"מ נ. מועצה מקומית באר יעקב

1.

בין המבקשת לבין המשיבה לפניי נטושה מחלוקת כספית הנוגעת לעבודות תשתית שביצעה לכאורה המבקשת עבור המשיבה. על רקע זה קיבל בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ע' יוסף-קוזין ) את תביעת המבקשת וחייב את המשיבה בתשלום סכום של 1,813,670 ש"ח למבקשת (להלן: תביעת המבקשת ). במקביל לתביעה זו הגישה המשיבה תביעה נפרדת בסדר דין מקוצר נגד המבקשת להשבת תשלומים עודפים שנתקבלו לכאורה על ידי המבקשת (להלן: התביעה ); וכמו כן הגישה ערעור על פסק הדין שניתן בתביעת המבקשת, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' נד"ב ) נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, בכפוף להפקדת הסכום שנפסק לטובת המבקשת בקופת בית המשפט. בהמשך דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נד"ב , ב' טולקובסקי

ו א' פורג ) את הערעור, תוך שנקבע כי הכספים שהופקדו יוותרו בקופת בית המשפט למשך 21 ימים. לאחר מתן פסק הדין הגישה המשיבה בקשה למתן צו עיקול זמני (להלן: צו העיקול ) במעמד צד אחד על זכויות המבקשת בכספים האמורים זאת על מנת להבטיח כי תוכל להיפרע מהמבקשת, ככל שתזכה בתביעתה. ביום 30.9.2016 נעתר בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' הרשם הבכיר א' כרמלי ) לבקשה, תוך שקבע כי צו העיקול מוגבל לסכום של 1,830,000 ש"ח. ביום 4.12.2016 נדחתה בקשת המבקשת לביטול צו העיקול. אשר לסיכויי ההליך נקבע, בהסתמך על תצהירי רואי חשבון מטעם הצדדים, כי השאלה אם אכן שילמה המשיבה למבקשת תשלומים ביתר היא "שאלה הדורשת בירור עובדתי באופן שלא ניתן לשלול בשלב זה עילת תביעה לכאורה". אשר למאזן הנוחות נפסק כי זה נוטה לטובת המשיבה, שכן מדובר בכספים שהופקדו על ידה זה מכבר בקופת בית המשפט, ולכן אין חשש כי אלה לא יועברו לידי המבקשת באופן מידי ככל שתדחה תביעת המשיבה נגדה. עוד צוין כי ככל שיועברו כספים אלה לידי המבקשת כבר בעת הנוכחית, "קיים חשש ממשי אם ניתן יהיה לגבות את הכספים מאת [המבקשת]". זאת משלא נשללה טענת המשיבה שלפיה המבקשת, וקבוצת החברות שאליה היא משתייכת, נמצאות בהסדר נושים. דברים אלה מתחדדים, כך נקבע, מקום שבו מדובר בכספי קופה ציבורית, משהמשיבה היא רשות ציבורית.

2.

ביום 10.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) את בקשת המבקשת ליתן לה רשות לערער על החלטה זו, וזאת בשים לב לכלל שלפיו התערבות ערכאת הערעור בהחלטה הנוגעת לסעדים זמניים תעשה במשורה. נקבע – בשים לב לתצהירי רואי החשבון מטעם הצדדים – כי המשיבה הוכיחה בשלב זה עילת תביעה לכאורה. אשר למאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי אימץ את החלטת בית משפט השלום מנימוקיה והוסיף כי המבקשת לא הציגה כל ראיה בדבר מצבה הכלכלי שיש בה כדי להפריך את חשש המשיבה שמא לא תוכל להיפרע ממנה בעתיד, ככל שיוסר צו העיקול ותביעת המשיבה תתקבל. לבסוף צוין כי טענות המבקשת בדבר קיומו של מעשה בית דין המונע מהמשיבה להגיש נגדה תביעה צריכות להיבחן במסגרת בקשה לסילוק התביעה על הסף, חלף בקשת רשות לערער על ההחלטה בעניין צו העיקול.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לוז טענותיה של המבקשת נוגע לסיכויי התביעה, שכן לדבריה קיים מעשה בית דין המונע מהמשיבה לתבוע את הכספים האמורים. נטען כי המשיבה העלתה את הטענה כי המבקשת חייבת לה כספים במסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים כ"טענת קיזוז", אולם זו נדחתה. מכאן, כך הטענה, קיים מעשה בית הדין המשתיק את המשיבה מלתבוע כספים אלה כעת. המבקשת מציינת כי טענות אלו – ונוספות – הועלו על ידה במסגרת בקשה לסילוק התביעה על הסף. ואולם, נטען, זו לא נדונה לפני בית משפט השלום, חרף העובדה שהמבקשת חזרה עליהן, לטענתה, אף בבקשה לביטול צו העיקול. אשר למאזן הנוחות נטען כי זה דווקא נוטה לטובת המבקשת, שכן העובדה שהיא מצויה בהליך של הסדר נושים שיוביל להבראת החברה מטה את הכף לטובתה. לכך הוסף כי המשיבה תוכל להיפרע מהמבקשת ככל שתביעתה תתקבל בסופו של יום.

להשלמת התמונה יוער כי עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי בהתאם לאמור בהחלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 4.2.2017 (כב' השופטת ש' קמיר-וייס ), בקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף תדון לפני בית המשפט ביום 19.9.2017, ובמסגרת זו תתברר גם טענתה לקיומו של מעשה בית דין.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות שכן לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטת ביניים של הערכאה הדיונית, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" ( רע"א 7685/16 אבו רביעה נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 4 (13.10.2016); רע"א 6658/16 פלד נ' שפיץ , פסקה 3 (30.8.2016)). אף מבלי להידרש לסיכויי התביעה (ובעניין זה יוזכר כי הערכאות הקודמות מצאו, חרף הטענה לקיומו של מעשה בית דין, כי לא ניתן לשלול קיומה של עילת תביעה לכאורה), סבורני כי מאזן הנוחות אינו מטה את הכף לטובתה של המבקשת. זאת נוכח הקביעות העובדתיות של הערכאות הקודמות – שבהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב – שלפיהן, ככל שהכספים יועברו למבקשת כבר בעת הנוכחית, קיים חשש שמא המשיבה לא תוכל להיפרע אם אכן תתקבל תביעתה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.