רע"א 7685/16 חוסאם עודה אבו רביעה נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

המבקשים החלו בבניית מבנה על מקרקעין לא מוסדרים בישוב מרעית. לטענת המבקשים, המקרקעין משמשים אותם מזה עשרות שנים לצרכים חקלאיים. המשיבה הוציאה צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעין של המקרקעין הנדונים לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 (להלן: הצו ). המבקשים הגישו לבית משפט השלום בבאר שבע תובענה לביטול הצו ובצדה בקשה לעיכוב ביצועו. בית המשפט דחה את הבקשה. נקבע כי הצו הוצא בהתאם לכל דרישות החוק, לרבות כך שמדובר ב"פלישה טרייה" למקרקעי ציבור שכן בניית המבנה עצמה התרחשה במועדים שקובע החוק לעניין זה. כמו כן, נמצא כי המבקשים לא הציגו טענה טובה לזכות במקרקעין. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, שכן מדובר במבנה שבנייתו כלל לא הושלמה ואשר המבקשים לא גרים בו. לבסוף צוין כי לעניין זה יש להביא בחשבון גם את האינטרס הציבורי במניעת פלישה למקרקעי ציבור ובשמירה על שלטון החוק.

2.

המבקשים הגישו בקשת רשות לערער על החלטה זו. ביום 16.9.2016 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת ) את הבקשה, תוך שאימץ בעיקרם של דברים את קביעות בית משפט השלום הן לעניין סיכויי הערעור, הן לעניין מאזן הנוחות – והכל כמפורט לעיל. לעניין מאזן הנוחות הודגש כי משבניית המבנה טרם הושלמה הרי שהריסתו אינה בבחינת נזק בלתי הפיך וניתן יהיה לפצות את המבקשים בגינה; וכי האינטרס הציבורי מחייב שמירה על מקרקעי הציבור מפני פלישה שלא כדין. מכל מקום, נקבע כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור בהחלטה בדבר סעדים זמניים. בצד האמור דחה בית המשפט את טענת המבקשים שלפיה הריסת המבנה היא בבחינת אכיפה סלקטיבית, משלא הוצגה על ידם תשתית לכך שבמקרים דומים לא נקטה המשיבה בצעדי אכיפה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו בדבר סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. לדידם, שגה בית המשפט בקביעתו כי הבנייה הנדונה היא בבחינת "פלישה טרייה" שכן המבקשים מחזיקים במקרקעין ומעבדים אותם מזה עשרות שנים. עוד נטען כי בכל השנים שחלפו הסכימה המשיבה להחזקת המבקשים במקרקעין ונמנעה מנקיטת צעדים כלפי המבקשים ובאזור זה בכלל; כי למבקשים תביעת בעלות במקרקעין שטרם התבררה; וכי כיום קיימת תכנית מפורטת היוצרת אופק תכנוני שבסופו תהיה הבנייה במקרקעין חוקית. לעניין מאזן הנוחות נטען כי הגם שמדובר במבנה שלא הושלם, הרי שהריסתו תגרום למבקשים נזק משמעותי. נטען כי המבנה מיועד לשמש את המבקש 1 לקראת נישואיו הנדחים עקב כך; כי ההריסה תגרום הפסד כספי משמעותי עקב ההשקעה במבנה עד כה; וכי יהיה בה כדי לשנות את הסטטוס-קוו הנוהג בשטח מזה שנים. לבסוף טוענים המבקשים כי בנסיבות העניין מדובר באכיפה סלקטיבית.

4.

משבחנתי את הבקשה מצאתי כי דינה להידחות על פי אמות המידה המקובלות; וכי אין מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים של ערכאת הערעור בבקשה לעיכוב ביצוע ( רע"א 6658/16 פלד נ' שפיץ , פסקה 3 (30.8.2016)). אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות תומך בקבלת הבקשה. כעולה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, מדובר בהריסת מבנה חדש שנבנה על מקרקעי ציבור, כאשר לטענת המבקשים עצמם שימשו עד כה לצרכים חקלאיים. המבנה אינו משמש למגורים ובנייתו טרם הושלמה. בנסיבות אלו, ברי כי אין בהריסת המבנה כדי לגרום נזק בלתי הפיך או לשנות ממצב הדברים הקיים, ופשיטא כי ניתן יהיה לפצות את המבקשים בגין השקעתם בבניה אם לימים תתקבל תביעתם. כמו כן, לא ראיתי כי קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה בנסיבות העניין לא הונחה תשתית לתמוך בטענת האכיפה הסלקטיבית מקימה עילה למתן רשות לערער לפני בית משפט זה.

בשולי הדברים אעיר כי עיינתי בבקשת המבקשים לצרף לבקשתם את התכנית המפורטת שהוגשה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה אבו בסמה ביחס למקרקעין הנדונים. נוכח האמור, לא מצאתי כי יש בה לשנות מהחלטתי האמורה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.