רע"א 1825/17 עובדיה לוי שפיר נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

המבקש שלפניי טוען כי הוא מעבד קרקע חקלאית שנמצאת בסמוך ליישוב פדויים (להלן: המקרקעין ). ביום 3.11.2016 הוצא צו לסילוק יד ולפינוי המקרקעין הנדונים (להלן: הצו ). המבקש הגיש תובענה לביטול הצו בשל זכויות שיש לו לטענתו במקרקעין, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע הצו לבית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת מ' וולפסון ) – ובקשתו נדחתה. נקבע כי המבקש לא ביסס את טענותיו שקיימת לו זכות במקרקעין, בעוד שמנגד ביססה המדינה את דבר קיומה של פלישה טרייה של המבקש אליהם. כמו כן, נקבע כי אין בעלות ההשקעה הנטענת של המבקש במקרקעין כדי להעניק לו הגנה מפני סילוק פלישתו אלא לכל היותר זכות אפשרית לפיצוי עתידי, אם אכן יוכרע שיש עילה לכך.

2.

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו. ביום 20.2.2017 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) את הבקשה, תוך שאימץ בעיקרו של דבר את טעמיו של בית משפט השלום בהחלטתו לדחיית בקשת עיכוב הביצוע. בית המשפט קבע כי חרף טענות המבקש שקמה לו זכות במקרקעין מכוח מחדלי המדינה שלא פינתה אותו מהמקרקעין זמן ממושך, אין לו כל זכות במקרקעין; וכי הנזק הכלכלי שיגרם למבקש אם בסופו של יום תתקבל תביעתו – "שנוגע למטע לימונים בן שנה וחצי ונזק לתשתיות במטע" – ניתן יהיה לפיצוי כספי בידי המדינה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הצו. המבקש טוען כי בקשתו מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים המצדיקה התערבותו של בית משפט זה, שנוגעת לשאלה מתי יש לראות בתפיסת מקרקעין כתפיסה שהסתיימה נוכח הפסקת עיבוד המקרקעין במהלך שנת שמיטה. כמו כן, המבקש טוען שהמקרקעין נושא הבקשה דנן הם קרקע חקלאית המשמשת לפרנסתו, ולכן הצו עלול להוביל לגרימת נזק בלתי הפיך ול"פגיעה בלתי מידתית בקניינו"; וכי מנגד לא יגרם כל נזק לאינטרס הציבורי אם יידחה מימוש הצו, שכן ממילא אין בכוונת המשיבה לעבד את המקרקעין בעצמה או על ידי צד שלישי.

4.

משבחנתי את הבקשה מצאתי כי דינה להידחות על פי אמות המידה המקובלות, שכן אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בית משפט זה בהחלטת ביניים של ערכאת הערעור בבקשה לעיכוב ביצוע (רע"א 7685/16 אבו רביעה נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 4 (13.10.2016); רע"א 6658/16 פלד נ' שפיץ , פסקה 3 (30.8.2016) ). מבלי שאדרש לשאלת סיכויי ההליך בערכאה הדיונית, איני רואה להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי שלפיהן לא עלה בידי המבקש להצביע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הנזק שעלול להיגרם למבקש אם ימומש הצו – מתמצה בנזק כספי בר פיצוי. המבקש לא ביסס טענתו מדוע מימוש הצו עלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך, ופשיטא שהמדינה תוכל לפצותו בגין מימוש הצו אם בסופו של יום הוא יזכה בתביעתו בהליך העיקרי. איני מוצא להידרש ליתר טענות המבקש באשר לזכויות שיש לו לטענתו במקרקעין, אשר ידונו בהליך העיקרי לפני בית משפט השלום, וטענות אלו שמורות לו.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.