בע"מ 1638/18 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) התגרשו בשנת 2009. בין השניים מתנהל הליך בעניין חלוקת הרכוש שבמסגרתו הגישה המשיבה תביעה לאיזון משאבים נגד המבקש, נגד אמו, היא המשיבה 2, ונגד החברה שבבעלות אמו, היא המשיבה 3. ביום 6.8.2017 קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת א' גולן-תבורי ) כי על המשיבה לשלם 2,554,521 ש"ח למבקש בתור תשלום איזון. בית המשפט הורה לרואה החשבון שמונה במסגרת ההליך לצורך אומדן תשלום האיזון לעדכן את הסכום במידת הצורך, ובהתאם נקבע כי הסכום עשוי להתעדכן. בהמשך לכך וכעולה מהחומר שלפניי, ביום 9.11.2017 הוגשה הודעת עדכון מטעם רואה החשבון שלפיה הועמד חובה המעודכן של המשיבה למבקש (ללא חובות מס הכנסה) על סך 1,053,146 ש"ח (להלן: הסכום המעודכן ). המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על פסק הדין והמשיבה הגישה ערעור שכנגד. בסמוך לכך, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הסכום המעודכן.

2.

ביום 25.1.2018 נעתר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) לבקשת המשיבה. הגם שבית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, מבלי לקבוע מסמרות, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, קבע כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות תומך בקבלת הבקשה. כך משום שהסכום המעודכן שעל המשיבה להעביר לידי המבקש הוא סכום גבוה, ומשלא ברור אם המבקש יוכל להשיב את הסכום אם יתקבל ערעור המשיבה. יצוין כי עיכוב הביצוע הותנה בהפקדת כתב התחייבות עצמית כדין ובהפקדת 150,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש לא היה מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע משסיכויי הערעור הוערכו כלא גבוהים. עוד נטען כי שגה בית המשפט בכך שנתן משקל לטענת המשיבה שלפיה ספק אם יוכל להשיב את הסכום הגם שטענה זו נטענה ללא תימוכין מספקים; ובכך שהעביר את נטל הראיה לעניין זה אל כתפי המבקש. עוד מוסיף המבקש כי ככלל, אין לעכב ביצועו של סעד כספי פרט למקרים חריגים בעוד שלשיטתו לא הוסבר מדוע מקרה זה נמנה על אותם חריגים. זאת ועוד, נטען כי לא ניתן משקל לטענתו שלפיה המשיבה עלולה להבריח נכסים עובר להכרעה בערעור באופן שיימנע מהמבקש לקבל את הסעד המבוקש על ידיו בבוא העת. בתוך כך, המבקש טוען כי התניית עיכוב הביצוע בהפקדת 150,000 ש"ח בקופת בית המשפט על ידי המשיבה, בנסיבות העניין אינה יעילה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, ההחלטה בבקשות לסעד זמני בכלל ולעיכוב ביצוע בפרט מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בבקשה. בנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי הפעיל את שיקול הדעת שמסור לו בכל הנוגע לבקשה שהונחה לפניו בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, תוך שנתן, כמקובל, משקל רב למאזן הנוחות. לא מצאתי כי האיזון שאליו הגיע, בנתון לתנאים שנקבעו בהחלטה, מגלה עילה למתן רשות לערער לפנינו (רע"א

5208/14 קלינמן נ' נדב , פסקה 15 ( 29.7.2014)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות, ומשכך הבקשה בעניין המצאת בקשת הרשות לערער למשיבה אינה טעונה התייחסות.