בע"מ 1655/16 בע"מ 1655/16

1.

המבקש (להלן: האב ) והמשיבה 4 (להלן: האם ) נישאו זה לזו בשנת 1995 ונולדו להם שלושה ילדים (בני 17.5, 12.5 ו- 11.5 במועד מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה). בשלב מסוים עלו יחסי בני הזוג על שרטון, והם נפרדו. האב נשאר לגור בבית בני הזוג, האם עברה להתגורר בשכירות בסמוך והילדים שוהים אצל שניהם באופן שווה מאז הפרידה.

2.

סמוך לאחר הפרידה הגישה האם תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת לתשלום מזונות ילדים. בהחלטה לפסיקת מזונות זמניים (מיום 9.7.2013) קבע בית המשפט (כב' סגן הנשיא א' זגורי ) כי צרכי הילדים הם בסכום כולל של 7,500 ₪, וכי על האב לשלם מתוך הסכום האמור 5,250 ₪ (הפחתה של 30% בשל המשמורת המשותפת). כן חויב האב לשלם הוצאות מדור והחזקתו, בזמן שהילדים שוהים אצל האם, בסכום של 2,300 ₪ לחודש.

3.

בפסק דינו הסופי נדרש בית המשפט לענייני משפחה בהרחבה לסוגיה בדבר חובת המזונות החלה על הורים יהודים לילדים מעל גיל 6 על פי הדין העברי. בית המשפט סקר את הגישות השונות בפסיקה והגיע למסקנה כי יש לפרש את הדין העברי כך שחובת המזונות החלה על ההורים, אבות ואימהות, היא מדין צדקה וככזו חלה באופן שווה על שני ההורים. מכאן נפנה בית המשפט ליישם את הדין על נסיבות המקרה הקונקרטי. בית המשפט הותיר על כנה את קביעתו לפיה צרכי הילדים עומדים על סכום של 7,500 ₪. בנוסף, קבע כי הוצאות המדור והחזקתו של הילדים כשהם שוהים אצל האם הן בסכום של 5,400 ₪. לעומת זאת הדגיש בית המשפט כי האב מתגורר בבית בני הזוג, ללא תשלום הלוואת משכנתא, והוא טוען לבעלות בלעדית על הבית. על כן סבר בית המשפט כי על האב לשאת בתשלום מחצית הסכום - 2,700 ₪. אשר להכנסות בני הזוג: נקבע כי הכנסותיה של האם הן בסכום של כ- 10,000 ₪; ואילו הכנסותיו של האב הן בסכום של לפחות כ- 40,000 ₪. בשקלול כל הנתונים, ועל סמך גישתו לפיה ככלל בעת משמורת הורית משותפת יש לחתור לפסיקת מזונות באופן שוויוני, הגיע בית המשפט למסקנה כי על האב לשלם מזונות ילדים לאם בסכום של 4,000 ₪ בחודש בתוספת 2,700 ₪ עבור הוצאות המדור, וזאת עד לפירוק השיתוף בבית בני הזוג או עד לעריכת איזון המשאבים ביניהם; וכי לאחר פירוק השיתוף יישלם האב מזונות בסכום של 4,000 ₪ בלבד.

4.

האם הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי שבו טענה כי היה על בית המשפט לענייני משפחה לפסוק סכום מזונות גבוה באופן משמעותי מזה שפסק. בטיעוניה לפני בית המשפט התמקדה האם בסכום שנפסק עד

לפירוק השיתוף או איזון המשאבים בין בני הזוג. בית המשפט קיבל את הערעור באופן חלקי. בפן העקרוני ציין בית המשפט כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אמנם מבוסס על עקרונות ראויים של שוויון והגינות, תוך שמירת אינטרס הילדים, אך הדגיש כי כל עוד לא שונתה ההלכה על-ידי בית המשפט העליון (לפיה חובתו של האב לזון את ילדיו עד גיל 15 היא חובה אבסולוטית), אין מקום לסטות ממנה. במקרה הקונקרטי לא ראה בית המשפט להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה בנוגע לצרכי הקטינים ובנוגע להכנסות בני הזוג, אולם סבר כי יש להעמיד את תשלום המזונות על סך גבוה יותר, ובמקום 4,000 ₪ בחודש - 5,250 ₪ כפי שנקבע בהחלטה לפסיקת מזונות זמניים. בית המשפט הדגיש כי הדבר מתבקש לנוכח הפער הניכר שבין הכנסות בני הזוג, ולנוכח כך שבכל הנוגע להכנסותיו של האב "רב הנסתר על הגלוי". כן הודגש כי סכום זה משקף טוב יותר את הפסיקה הנוהגת לפיה בשל המשמורת המשותפת יש מקום להפחית שיעור של 30% משיעור המזונות. בשורה התחתונה קבע בית המשפט כי סכום המזונות שעל האב לשלם הוא 5,250 ₪ בתוספת 2,700 ₪ עבור המדור והחזקתו, ובסך הכול 7,950 ₪.

5.

כנגד פסק דין זה הגיש האב את בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשתו טוען האב כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי על האב לשאת בתשלום מזונות גבוה יותר מזה שפסק בית המשפט לענייני משפחה, וכי חיוב זה, הנובע מעושרו של האב, פוטר כמעט לחלוטין את האם, שאף היא אמידה, מלזון את ילדיה, ודאי בכל הנוגע לצרכיהם שהם מעבר לצרכים ההכרחיים (ובהקשר זה נטען כי הגיעה העת לקבוע תקרה לסכום המשתלם בעד צרכים הכרחיים). כן נטען כי שגה בית משפט קמא משלא הבחין בין קביעות בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו לפסיקת מזונות זמניים לבין קביעותיו בפסק דינו הסופי. נטען כי הרציונאל שעומד בבסיס פסיקת המזונות הזמניים הוא שונה מזה שעומד בבסיס פסיקת המזונות בכלל; ובנוסף כי עובר למתן פסק הדין התגלה כי היקף רכושה של האם הוא גדול יותר מזה שנקבע בהחלטה לפסיקת מזונות זמניים.

6.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן ככלל כאשר מתעוררת שאלה בעלת אופי עקרוני החורגת מעניינם האישי של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן לא מתעוררת כל שאלה כאמור. קביעות שתי הערכאות שדנו בתיק נטועות עמוק בנסיבות הקונקרטיות, וגם אם ראתה ערכאת הערעור לסטות מקביעותיה של הערכאה הדיונית, אין הדבר מצדיק הידרשות של ערכאה נוספת לענין.

כן ראוי לציין, כי בימים אלה תלוי ועומד לפני בית משפט זה הליך שעניינו בשאלת קביעת מזונות קטינים כאשר המשמורת היא משותפת, והדרך שבה יש להתחשב בהכנסות בני הזוג כאשר הכנסותיהם הן כמעט זהות (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלוני ). מקרה זה אמנם לא מעורר את השאלה במישרין, שכן בענייננו הפער בהכנסות בני הזוג הוא ניכר מאוד; אך ברי כי ככל שלאחר מתן פסק הדין בהליך הנזכר יסבור המבקש כי יש מקום לבחינה מחדש של דמי המזונות, יוכל לפעול כהבנתו בהתחשב בכך שפסיקת מזונות היא לעולם לא סופית (בע"מ 395/16

פלוני נ' פלונית (5.4.2016)).

7.אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.