בע"מ 1764-24 בע"מ 1764-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 15.2.2024 (ענ"א 35977-01-24, השופטת ד' מרשק מרום). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 24.12.2023 (תנ"ז 53273-11-23, השופט ה' שבאיטה).

2.ברקעו של ההליך שבפני מצויה מחלוקת קשה בנוגע לדרכי הטיפול בבנותיהם הקטינות של בני זוג לשעבר – המבקשת והמשיב 3 (להלן בהתאמה: האם ו-האב, וביחד: ההורים) – ילידות 2011 ו-2016 (להלן בהתאמה: הבת הבכורה ו-הבת הצעירה, וביחד: הקטינות). זאת, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה הורה, בהסכמת הצדדים, על מתן צו נזקקות לקטינות מכוח סעיף 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער). יצוין כבר עתה כי צו הנזקקות ניתן בעקבות התדרדרות שחלה במצבן הנפשי, הרגשי והתפקודי של הקטינות, על רקע סכסוך הגירושין הקשה שמתנהל בין ההורים.

רקע עובדתי והליכים קודמים

3.ההורים נישאו זה לזו בשנת 2006 והתגרשו בשנת 2020. בהתאם להסכם הגירושין שנערך ביניהם וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי ביום 16.11.2020, המשמורת על הקטינות נמסרה לאם, לצד קביעתם של זמני שהות אצל האב. במסגרת הסכם הגירושין הסכימו ההורים כי עד לסוף שנת הלימודים התשפ"א (2020–2021) הם יוסיפו להתגורר בעיר שבה התגוררה המשפחה לפני הגירושין, וכי אם לאחר מכן תחליט האם לעבור להתגורר במקומות ישוב אחרים שצוינו לעניין זה, ישונו הסדרי השהות של האב בהתאם לפירוט שצוין בסעיפים 33-32 להסכם הגירושין. בשלב מסוים (לאחר תום שנת הלימודים האמורה) הודיעה האם לאב כי בכוונתה לעבור להתגורר באחת מהערים שצוינו באותם סעיפים, ובהמשך לכך נקט האב בהליך של יישוב סכסוך בבית הדין הרבני האזורי, שבו עתר להעברת הקטינות למשמורתו. במסגרת אותו הליך הגיש האב בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על האם להעביר את מקום מגוריהן של הקטינות לעיר האחרת. ביום 2.3.2023 בית הדין הרבני האזורי נעתר לבקשה והורה על מתן צו מניעה זמני בעניין, שהוארך מעת לעת.

4.ביום 21.5.2023 קבע בית הדין הרבני האזורי כי על המחלקה לשירותים חברתיים בעיר המגורים הקודמת, היא המשיבה 1, להגיש תסקיר שבו יוצגו המלצות ביחס לסוגיה של משמורת והסדרי שהות של הקטינות. מהתסקיר, שנערך על ידי עו"ס לסדרי דין ביום 7.8.2023 (להלן: תסקיר המשמורת), עלה כי המשפחה מוכרת למחלקה לשירותים חברתיים על רקע סכסוך הגירושין המורכב בין ההורים וקשיים שונים בתפקוד שלהם, שהשליכו באופן ישיר על מצבן הרגשי וההתנהגותי של הקטינות. כך, צוין כי בשנת 2022 החלה התדרדרות במצבה של הבת הבכורה, שבאה לידי ביטוי באמירות אובדניות, התקפי זעם, שימוש באלימות פיזית ומילולית כלפי האם והבת הצעירה, וכן בבעיות התנהגות קשות נוספות. הבת הבכורה הגיעה מספר פעמים לטיפול במיון פסיכיאטרי והחלה בטיפול תרופתי. בחודש אוגוסט 2022 התקיימה ועדת תכנון טיפול והערכה שהמליצה על כך שהבת הבכורה תעבור להתגורר עם האב, וכך נעשה עד לחודש דצמבר 2022. בתקופה זו, כך צוין בתסקיר, הבת הבכורה "הייתה רגועה יותר, מצבה היה יציב ותפקדה טוב". בראשית שנת 2023 שבה הבת הבכורה להתגורר עם האם, ובמחצית הראשונה של אותה שנה תכפו ביקוריה במיון הפסיכיאטרי, על רקע עימותים בינה לבין האם. עוד צוין בתסקיר המשמורת כי הבת הצעירה מתמודדת אף היא עם קשיים רגשיים, על רקע חשיפתה לסכסוך הגירושין ולמצבה הנפשי של אחותה. בוועדת תכנון טיפול והערכה נוספת מחודש פברואר 2023 הומלץ, בין השאר, על מעקב פסיכיאטרי בעניינה של הבת הצעירה ועל שילובה במועדונית של הרווחה בעיר. להערכתה של העו"ס לסדרי דין, כפי שהובאה בתסקיר המשמורת, האם חושפת את הקטינות לסכסוך הגירושין וחולקת איתן "מידע שאינו מיועד להן". עוד צוין כי אין ספק שהאם אוהבת את הקטינות ורוצה בטובתן, אך גם כי היא מתקשה להתנהל, בעיקר מול הבת הבכורה, באופן שמביא להתפרצויות הדדיות ביניהן וגורם לבת הצעירה לחוש בלתי מוגנת. בה בעת, כך צוין, "מתקבל הרושם כי לאב יש את היכולת להחזיק את הקושי ולהעניק לבנות את היציבות לה הן זקוקות".

5.ביום 21.8.2023 האם הגישה ערעור על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי ליתן צו מניעה זמני האוסר על מעבר הדירה של הקטינות, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע. טענתה העיקרית של האם הייתה כי צו המניעה הזמני ניתן בחוסר סמכות. בית הדין הרבני הגדול דחה את הבקשה לעיכוב ביצועו של הצו, וביום 18.9.2023 הורה על רישום הקטינות למסגרות חינוך בעיר המגורים הקודמת של המשפחה. אולם, בסופו של דבר, בפסק דינו מיום 14.11.2023 קיבל בית הדין הרבני הגדול את הערעור וקבע כי כל עוד הצדדים לא הסכימו להתדיין בפני בית הדין הרבני, הסמכות לדון בעניינן של הקטינות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. יחד עם זאת, לנוכח המלצותיהם של גורמי הרווחה, קבע בית הדין הרבני הגדול כי צו המניעה הזמני יוסיף לעמוד בתוקף עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, ככל שהצדדים יבחרו בניהול הליך מתאים בערכאה זו.

6.חרף האמור, בחודש יולי 2023 עברה האם להתגורר עם הקטינות בעיר האחרת, והקטינות לא שולבו במסגרת חינוכית חדשה. השתיים הוסיפו לבקר במסגרות החינוכיות בעיר המגורים הקודמת פעם בשבוע בלבד, במהלך זמני השהות שלהן אצל האב.

7.ביום 1.8.2023 התכנסה ועדת תכנון טיפול והערכה פעם נוספת לדיון בעניינן של הקטינות, על רקע חששות למצבן הרגשי של הקטינות שהתעוררו בקרב הגורמים החינוכיים והמטפלים. הוועדה המליצה, בין השאר, על הגשתה של בקשת נזקקות לבית משפט לנוער ועל שינוי בסביבת המגורים של הקטינות – מעבר לבית האב, ולחלופין הוצאתן למסגרת חוץ-ביתית, הכול תוך המשך מתן טיפול פסיכיאטרי ורגשי.

8.ביום 19.11.2023 הגישה האם לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לפי תקנה 12 לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו-2016, שבה ביקשה להורות על ביטול הצו שניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי. זאת, כך נטען, כדי שיתאפשר לה לרשום את הקטינות למוסדות לימודים בעיר מגוריה הנוכחית (י"ס 39076-11-23, להלן: תביעת האם).

בקשת הנזקקות והדיון בה

9.ביום 26.11.2023 הגישה העו"ס לחוק הנוער בקשה לבית המשפט לנוער להכריז על הקטינות כקטינות נזקקות לפי סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער, למשך תקופה של שנה (תנ"ז 53273-11-23. להלן: בקשת הנזקקות). בבקשה ובתסקיר שצורף לה, צוין כי לאחרונה התקבלו דיווחים על אירועים מסוכנים בעניינה של הבת הבכורה, וכי מתעורר ביחס אליה חשש לפגיעה עצמית. עוד צוין כי הבת הצעירה חשופה לאלימות מצד אחותה, ואינה מוגנת, וכי לאחרונה היא החלה לסבול מבריחת שתן וצואה, כמו גם מקשיים בתפקוד. בית המשפט לנוער (סגנית הנשיאה ש' עצמון הלוי) הורה על מינוי אפוטרופסית לדין לקטינות.

10.בתום הדיון שהתקיים ביום 6.12.2023 קבע בית המשפט לנוער כי נכון יהיה שמותב אחד ידון במכלול ענייניהן של הקטינות. בהתחשב בכך שתביעת האם הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה ובהתאם להוראתו של סעיף 6(ז) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לעניני משפחה), הורה בית המשפט לנוער על העברת הדיון בבקשת הנזקקות לבית המשפט לענייני משפחה.

11.בו ביום הורה בית המשפט לענייני משפחה כי הדיון בבקשת הנזקקות יתקיים יחד עם הדיון בתביעת האם. לקראת הדיון הוגש לבית המשפט לענייני משפחה תסקיר משלים מטעם המשיבה 1 מיום 10.12.2023, שאליו צורף גם תסקיר המשמורת.

12.ביום 13.12.2023 הגיש האב לבית המשפט לענייני משפחה תביעה שנסבה על העברת הקטינות למשמורתו תוך קביעת זמני שהות לאם (תמ"ש 26782-12-23, להלן: תביעת האב).

13.ביום 14.12.2023 התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה, ובמהלכו הסכימו ההורים (שכל אחד מהם היה מיוצג) למתן צו הנזקקות. בהתאם לכך, הכריז בית המשפט לענייני משפחה על הקטינות כקטינות נזקקות לפי סעיף 2(6) לחוק הנוער. בשלב זה נחלקו הצדדים באשר לדרכי הטיפול. העו"ס לחוק הנוער הגישה תכנית דרכי טיפול (מתוארכת ליום 29.11.2023) והמליצה להורות על השמה חוץ ביתית של הקטינות, לצד המשך מעקב פסיכיאטרי ומתן טיפול פרטני להן ולהורים. עוד המליצה העו"ס לחוק הנוער על אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לקטינות. לחלופין, לאחר שמיעת עמדות הצדדים, המליצה העו"ס לחוק הנוער להורות על העברת הקטינות למשמורתו של האב, שעל-פי התרשמותה, הוא בעל יכולות הוריות טובות יותר. האב תמך בחלופה האמורה. לעומת זאת, האם סברה כי יש לערוך אבחון לבת הבכורה במסגרת אשפוז, מרכז חירום או תוך הוצאתה למסגרת חוץ ביתית. אשר לבת הצעירה, האם סברה כי לא נדרש אבחון ויש להותיר אותה במשמורתה. האפוטרופסית לדין התנגדה להשמה חוץ ביתית בנסיבותיהן של הקטינות ועל רקע תקופת המלחמה, וסברה כי יש מקום למתן צו השגחה בקהילה מכוח סעיף 3(3) לחוק הנוער. האפוטרופסית לדין הציגה שיקולים לכאן ולכאן ביחס לשאלה היכן צריכות הקטינות להתגורר, בהתחשב ברצונן, בקשיים שלהן במסגרות החינוך הנוכחיות, ובעמדת הגורמים המטפלים.

14.ביום 17.12.2023, בטרם ניתנה ההחלטה בדבר דרכי הטיפול, עתרה האם להוצאת תסקיר המשמורת מתיק בית המשפט. בעיקרו של דבר, האם טענה כי בית הדין הרבני האזורי דן בסוגיית המשמורת הגם שלא היה מוסמך לעשות כן, וממילא, כל ההחלטות שנתן, לרבות זו המורה על הגשת תסקיר המשמורת, בטלות. האם הוסיפה וטענה כי לכל הפחות היה על בית המשפט לענייני משפחה לאפשר לה לחקור את עורכת התסקיר בחקירה נגדית, בטרם יוכל להתבסס עליו לצורך קבלת החלטה בתיק הנזקקות. לבסוף, האם טענה כי בית המשפט הדן בבקשת נזקקות אינו מוסמך לקבוע הסדרי שהות, וכי לא ניתן למצוא לכך מקור סמכות בסעיפים 25 ו-68א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות המשפטית) כפי שטענה האפוטרופסית לדין בעת הדיון.

15.בהחלטתו הנזכרת בפתח הדברים הורה בית המשפט לענייני משפחה כי "הבית העיקרי של הקטינות יהיה בבית האב" בעיר המגורים הקודמת של המשפחה. לצד זאת, קבע בית המשפט לענייני משפחה זמני שהות של הקטינות אצל האם (ללא לינה באמצע השבוע). בית המשפט לענייני משפחה אימץ את ההמלצות הטיפוליות שהוצעו על-ידי העו"ס לחוק הנוער והורה על מתן צו השגחה לקטינות לפי סעיף 3(3) לחוק הנוער. עוד נקבע כי רשויות הרווחה יגבשו המלצות בכל הנוגע למסגרות החינוך המתאימות לקטינות בסמוך למקום מגוריו של האב וימסרו על כך הודעה לבית המשפט לענייני משפחה בתוך שבועיים. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי "ישנה תמימות דעים בקרב גורמי הטיפול והאפוטרופסית לדין הן לגבי תפקוד ההורים והן לגבי ההורה המתאים להחזיק בקטינות מרבית הזמן", וכי "המלצות אלו ניתנו לאורך זמן ועל ידי גורמי טיפול שונים שטיפלו במשפחה". בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי ככל שההורים לא יירתמו לתהליך הטיפולי, תישקל התערבות נוספת, לטובת הקטינות.

16.בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענותיה של האם באשר להידרשות לתסקיר המשמורת, וקבע כי אף שבית הדין הרבני האזורי לא היה מוסמך לדון בסוגיית המשמורת, אין בכך כדי לאיין את תוכנו של התסקיר שניתן במסגרת ההליך, ולא כל שכן את המלצותיו הטיפוליות. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף, כי ההמלצות הכלולות בתסקיר המשמורת מתיישבות עם המלצות התסקיר המשלים שהוגש בהליך הנוכחי. בית המשפט לענייני משפחה הבהיר, כי אין כל סיבה שלא לתת משקל להמלצותיהם של גורמי הטיפול, המלווים את המשפחה זמן רב, וכי הנחת היסוד היא שגורמי הטיפול פועלים באופן מקצועי, ולא משנים את המלצותיהם בהתאם לערכאה הדנה בעניין. בית המשפט לענייני משפחה דחה גם את טענתה של האם בדבר ההכרח לאפשר את חקירתה של עורכת התסקיר, תוך שהדגיש את אופייה הזמני של ההחלטה בדבר דרכי הטיפול, הניתנת במסגרת הליך חירום. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי בהמשכם של ההליכים המתנהלים בפניו, תוכל האם להגיש כל בקשה, ובכלל זה בקשה להבהרת עמדתה של עו"ס לסדרי דין ובקשה לחקור אותה בקשר לתסקיר המשמורת.

17.לבסוף, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש בסמכותו לקבוע זמני שהות לקטינות במסגרת הדיון בבקשת הנזקקות, בהתאם לסעיף 3(1) לחוק הנוער, המקנה לבית המשפט סמכויות רחבות, ובין היתר מסמיך אותו לתת "כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו". בית המשפט לענייני משפחה הבהיר כי סמכויות אלו כוללות גם את הסמכות "לקבוע את הבית העיקרי של הקטינות, בוודאי באופן זמני וכצעד חירום". בית המשפט לענייני משפחה הוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי סמכות זו מוקנית לו גם לפי סעיפים 25 ו-68א לחוק הכשרות המשפטית.

18.עיון בתיק בית המשפט לענייני משפחה מעלה כי לאחר מתן ההחלטה האמורה הקטינות עברו להתגורר עם אביהן בעיר המגורים הקודמת. ביום 9.1.2024 התקיימה ועדת זכאות ואפיון לבת הבכורה, בהשתתפות ההורים, שבה הוחלט כי יש למצוא לה מסגרת שתענה על מכלול צרכיה, ההתנהגותיים, הרגשיים והנפשיים. ביום 15.2.2024 התקיימה פגישה במחלקת החינוך בעיר, שבה הוחלט על חזרת הבת הבכורה למסגרת החינוכית הקודמת, חרף התנגדות ההורים והקטינה עצמה לכך. זאת, לאחר שנבדקו מספר מסגרות של חינוך מיוחד, שלא התאימו לה. ביום 18.2.2024 הגישה האפוטרופסית לדין את התנגדותה לכך, וציינה כי המסגרת הלימודית האמורה אינה מתאימה לצרכיה של הבת הבכורה ולמעשה השהות בה תרמה להרעה במצבה הנפשי בעבר. האם מצידה הגישה באותו מועד בקשה לצו מניעה שימנע את שיבוצה של הבת הבכורה במסגרת זו. ביום 27.2.2024 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה, בציינו כי מדובר בבקשה מוקדמת, שכן רשויות הרווחה טרם מסרו הודעה בעניין השיבוץ. יחד עם זאת, צוין בהחלטה כי עד למתן החלטה אחרת אין לכפות על הבת הבכורה להגיע למסגרת החינוכית האמורה. עוד נקבע כי רשויות הרווחה ימסרו הודעת עדכון בעניין.

19.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 15.1.2024 הגישה האם לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לחזור בה מהסכמתה למתן צו הנזקקות, ולחלופין עתרה לקביעת הבקשה למתן צו נזקקות לדיון הוכחות. בתמצית, טענתה של האם היא כי לא הוסבר לה בעת הדיון מהי משמעותו של הצו, והיא לא הודתה בעובדות הבקשה למתן הצו, כנדרש לפי תקנה 6 לתקנות הנוער (טיפול והשגחה) (סדרי דין), התשל"א-1970 (להלן: תקנות הנוער). האם הוסיפה, כי הסכמתה ניתנה אך ורק לצורך עריכת אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לקטינות. בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשה זו למחרת היום, תוך שקבע כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו. עוד יצוין כי ביום 5.2.2024 הגישה האם בקשה לפסלות שופט, וזו נדחתה בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 25.2.2024. ערעור שהגישה האם על כך לבית משפט זה נדחה ביום 6.3.2024 (ע"א 1811/24, ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן).

ההליך בבית המשפט המחוזי

20.ביום 16.1.2024 הגישה האם ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין דרכי הטיפול בקטינות. במסגרת הערעור, ביקשה האם להורות על השבתן של הקטינות למשמורתה. טענתה המרכזית של האם הייתה כי בית המשפט לענייני משפחה לא דן בהליך זה מכוח סמכויותיו לפי חוק הכשרות המשפטית, אלא בשבתו כבית משפט לנוער, וממילא, לטענתה, הוא לא היה מוסמך לקבל החלטה על העברת המשמורת על הקטינות לאב. בהקשר זה הפנתה האם להחלטתו של בית משפט זה ברע"א 4803/22 פלוני נ' פלונית (14.7.2022). האם הוסיפה וטענה כי אף לגוף הדברים ההחלטה על העברת הקטינות למשמורתו של האב היא מוטעית, בהיותה אם מיטיבה, ובהתחשב בכך שטובת הקטינות מחייבת שיגורו עמה, בקרבת משפחתה המורחבת המתגוררת בעיר מגוריה הנוכחית. האם ציינה כי לעמדתה "הליך הכרזת הנזקקות היה לקוי", אך לצד זאת הדגישה כי היא אינה מערערת על כך, שכן בכוונתה למצות את ההליך בבית המשפט לענייני משפחה בהתייחס לבקשתה לחזור בה מההסכמה שנתנה. כעולה מהודעת הערעור, בעת הגשתו האם לא הייתה מודעת להחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הדוחה בקשה זו, שניתנה באותו היום, כפי שתואר לעיל.

21.לצד הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה שנתן בית המשפט לענייני משפחה עד להכרעה בו. ביום 29.1.2024 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז ניתנה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ועד להגשתה של הבקשה, ובשים לב לטובת הקטינות, שעברו בינתיים להתגורר עם אביהן.

22.כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט לענייני משפחה היה מוסמך להורות על העברת המשמורת, שכן הוא דן במכלול התובענות שהיו בפניו, ולא בבקשת הנזקקות לבדה. בית המשפט המחוזי קבע כי מסקנה זו נלמדת הן מפרוטוקול הדיון, שבו הופיעו זה לצד זה מספר ההליך של בקשת הנזקקות ושל תביעת האם, והן מהעובדה שטרם הדיון הומצא לעיונו של בית המשפט לענייני משפחה גם תסקיר המשמורת, כך שהיה ברור כי הדיון מכוון גם לבירור טענותיהם של ההורים בסוגיית המשמורת. כמו כן, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שבית המשפט לענייני משפחה הורה במהלך הדיון על הרחבת מינויה של האפוטרופסית לדין גם ביחס לתביעת המשמורת, ואף ציין במסגרת החלטתו כי זו נסמכת גם על סעיפים 25 ו-68א לחוק הכשרות המשפטית. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אינו נדרש "לטענות המעטות שהועלו כנגד גוף ההחלטה" (בכל הנוגע להוצאת תסקיר המשמורת ולהכרזה על הנזקקות), בהתחשב בסימני השאלה שהתעוררו לגבי סיווג ההליך והערכאה המתאימה לדון בו.

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

23.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובמסגרתה שבה האם על טענותיה כפי שהוצגו לעיל. בפרט, האם טוענת כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה על העברתן של הקטינות למשמורתו של האב ניתנה בחוסר סמכות, שכן לשיטתה, הדיון התקיים בבקשת הנזקקות בלבד ולא בסוגיית המשמורת. האם מדגישה, כי תביעתה שלה עסקה בביטול צו המניעה הזמני שניתן על-ידי בית הדין הרבני האזורי, ולמעשה לא ניתנה כל החלטה בעניין. האם מוסיפה וטוענת, כי ככל שכוונתו של בית המשפט לענייני משפחה הייתה לקיים דיון בכל התביעות במאוחד, היה עליו להבהיר זאת לבעלי הדין. לבסוף, האם טוענת כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה גורמת עיוות דין חמור לבת הבכורה, אשר נכון להיום אינה משובצת במסגרת חינוכית התואמת את צרכיה. על כן, האם מבקשת להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, להשיב אליו את התיק לצורך דיון מחודש בבקשת הנזקקות ולגרוע את תסקיר המשמורת מתיק בית המשפט. לבקשה צורף דו"ח רפואי בעניינה של הבת הבכורה, שנכתב על-ידי הפסיכיאטר המטפל בה במסגרת קופת החולים ביום 28.2.2024. מבלי להרחיב, עולה מהדו"ח הרפואי תמונה עגומה ביחס למצבה של הבת הבכורה, הקרועה בין שני הוריה.

24.בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה גם בקשה "לעיכוב כל הדיונים בתיקים בפני הערכאה הדיונית" עד להכרעה בבקשה לגופה. יצוין כי דיון בתביעת האב היה קבוע לשעה מוקדמת יותר היום, אך עיון בתיק בית המשפט לענייני משפחה מעלה כי הדיון נדחה עד להכרעה בבקשה שבפני.

דיון והכרעה

25.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתיקי בית המשפט של הערכאות הקודמות במערכת "נט המשפט", באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, אף ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. מכלול ההליכים, כפי שתוארו, היה סבוך ומורכב, ולא מן הנמנע כי לאורך הדרך נפלו אף טעויות בהיבטים הנוגעים להתנהלות הדיונית. מחד גיסא, יש להניח כי האם ובא-כוחה ידעו היטב שהדיון ביום 14.12.2023 יעסוק הן בבקשת הנזקקות והן בתביעת האם, וזאת נוכח החלטתו המקדימה של בית המשפט לענייני משפחה מיום 6.12.2023 שהורתה על קיום הדיונים באותו מועד (כאמור בסעיף 11 לעיל). מאידך גיסא, לכאורה, טוב היה עושה בית המשפט לענייני משפחה אם היה מבהיר לצדדים בפתח הדיון כי בשלב זה ייבחנו הן הטענות המוצגות בבקשת הנזקקות, והן אלו המוצגות בתביעת האם, ככל שהאחרונות קשורות לשאלת מקום מגוריהן של הקטינות. מכל מקום, לא מצאתי כי ההתנהלות הדיונית עולה במקרה זה כדי עיוות דין. למעשה, במכלול הנסיבות ועל רקע היותה של ההחלטה זמנית באופייה – התרשמתי כי היא עולה בקנה אחד עם טובתן של הקטינות.

26.חשוב להבהיר כי בנסיבות העניין, לבית המשפט לענייני משפחה הייתה סמכות לדון בשאלות העומדות על הפרק – קביעת דרכי הטיפול בקטינות לאחר ההכרזה על נזקקותן וקביעת מקום מגוריהן – הן מכוח חוק הכשרות המשפטית והן מכוח חוק הנוער. לאמיתו של דבר, הדברים מתיישבים היטב עם התכלית העומדת בבסיס הוראת החוק המאפשרת לבית המשפט לנוער להעביר את הדיון בתביעת נזקקות לבית המשפט לענייני משפחה – סעיף 6(ז) לחוק בתי משפט לעניני משפחה. הרציונל המונח בבסיסו של הסדר זה מצדד בכך שהמותב הדן בענייני משמורת יוכל לקבל תמונה עדכנית ומלאה של המערך המשפחתי בכללותו, בהתייחס לכל התביעות שהוגשו בעניינם של הקטינים, על מנת לקבל החלטה אחת, תואמת ואחידה, בהתחשב במכלול הטענות והשיקולים הרלוונטיים, ומתוך ראיית טובת הקטינים וטובת המערכת המשפחתית כולה. ניתוב התביעות השונות לדיון בפני אותו מותב נועד גם למנוע קבלת החלטות סותרות, בפרט כאשר ישנה מידה רבה של חפיפה בין הסוגיות השונות העומדות על הפרק (למשל, קבלת החלטה על הוצאה ממשמורת לצד קבלת החלטה על שיבוץ למסגרת חינוכית, כמו במקרה שבפני). יש מקרים שבהם הפרדה פרוצדוראלית בין הליכים מסוג זה עשויה להיות מלאכותית ומיותרת. מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם הכלל הדיוני שלפיו בית המשפט לענייני משפחה רשאי לסטות מסדרי הדין ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק (ראו: סעיף 8(א) לחוק בתי המשפט לעניני משפחה וכן תקנה 1ב לתקנות הנוער).

27.לנוכח האמור, אין גם לקבל את הטענה בדבר ההידרשות לתסקיר המשמורת. בהתחשב בכך שהדיון נערך במכלול הסוגיות הנוגעות למשמורת על הקטינות ולצורך בהתערבות טיפולית ביחס אליהן, לא יכול להיות ספק באשר לרלוונטיות של ההמלצות של גורמי הטיפול. אכן, תסקיר המשמורת הוגש במסגרת ההליך בבית הדין הרבני, שלגביו נקבע כי נוהל בחוסר סמכות, אך אין בכך כדי לבטל את תוכנו, בפרט כאשר הוא כולל הערכה טיפולית של גורם מקצועי בלתי תלוי. יש מקום להוסיף, כי בשלב זה, לאחר שהאם הסכימה לצו הנזקקות, ככל שהיא מבקשת לחלוק על עמדתן של העובדות הסוציאליות מטעם המשיבה 1 באשר להמשך דרכי הטיפול בקטינות, היא תוכל לעשות כן בהמשכו של ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. כפי שתואר, בית המשפט לענייני משפחה אף ציין זאת במפורש בהחלטתו.

28.לבסוף, ראיתי להבהיר כי איני נדרשת כעת לטענות האם באשר לחזרה מהסכמתה למתן צו הנזקקות. כאמור, במהלך הדיון בבית המשפט לענייני משפחה נתנה האם, באמצעות בא-כוחה, הסכמה מפורשת למתן צו נזקקות (ראו עמ' 5 שורות 18-17 לפרוטוקול הדיון מיום 14.12.2023). בפועל, האם הגישה את הערעור לבית המשפט המחוזי בשאלת הסמכות באותו מועד שבו ניתנה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הדוחה את בקשתה לחזור בה מההסכמה שנתנה. ממילא, הערעור לא התייחס, לפחות לא במפורש, לסוגיה זו. ככל שהאם עומדת על טענותיה בעניין זה, עליה להשיג על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בדרך המקובלת לכך על-פי דין, ואיני מביעה כל עמדה לגוף הדברים.

29.לא ניתן לסיים מבלי להוסיף, כי הבקשה מגוללת מסכת עצובה וכואבת שעניינה הסבל הרב שנגרם לקטינות כתוצאה מהתפרקות התא המשפחתי ומערכת היחסים המורכבת שבין ההורים. דאגתם הכנה של שני ההורים לבנותיהן אינה מוטלת בספק, אך ניכר כי אין די בכך. בשלב זה נדרשת התגייסותם המוחלטת של ההורים כדי להציל – כך ממש – את הקטינות. יש לקוות כי ההורים, שטובתן של הקטינות עומדת בראש מעייניהם, ישכילו לפעול בשיתוף פעולה על מנת להיטיב עמן.

30.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, ובנסיבותיה של הבקשה, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

_________________________

24017640_A01.docx דג

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il