בע"מ 1835/18פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת והמשיבה (להלן יחד: הזוג או בנות הזוג ) ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך כ-11 שנים, כשב-7 השנים האחרונות לזוגיותן התגוררו בבית אמה של המשיבה. בתקופה זו הרתה המבקשת באמצעות תרומת זרע אנונימית וילדה את בנה (להלן: הילד ). עד הגיעו של הילד לגיל 4 שנים וחצי התגוררו בנות הזוג בדירת אמה של המשיבה ואז נפרדו. לאחר הפרידה, הסכימה המבקשת שיתקיים קשר בין המשיבה לבין הילד, אך לאחר כחצי שנה חזרה בה מהסכמתה. בהמשך לכך, הגישה המשיבה תביעה לקבלת משמורת משותפת על הילד, ובצדה הגישה בקשה לקביעת הסדרי ראייה זמניים. בתביעתה, טענה המשיבה, בין היתר, כי בכוונתה לתבוע את אימוצו של הילד או מתן צו הורות בעניינו. יצוין, כי ביני לביני, ביום 22.5.2017, נתן בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' סגן הנשיאה נ' פישר ) – בהסכמת הצדדים – צו הגנה הדדי שבו, בין היתר, נאסר על המשיבה ליצור קשר עם המבקשת או עם הילד למעט בכל הקשור למפגשי אינטראקציה בין המשיבה לבין הילד שהתבקשו על ידי האפוטרופסית לדין (להלן: צו ההגנה ). ביום 25.1.2018 קבע בית המשפט לענייני משפחה – בהתבסס על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט; על עמדת האפוטרופסית לדין של הילד; ועל תסקיר מטעם יחידת הסיוע – כי טובת הילד תומכת בהסדרה הדרגתית של הקשר בינו לבין המשיבה. בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שהמבקשת הביאה את הילד לעולם בעצה אחת ובשותפות עם המשיבה; שהילד נולד וגדל לתוך מערכת זוגית מוסכמת ומשותפת, תוך שהוא גר ושוהה במחיצת המבקשת והמשיבה; ושאף הורי המשיבה לקחו חלק בגידול הילד וראו בו חלק ממשפחתם. בהתאם לכך, צוין כי קביעת "הסדרי שהות הדרגתיים" לא תכרסם בהורות המבקשת מחד גיסא, בעוד שמאידך גיסא אי קביעת זמני שהות של הילד עם המשיבה בשלב זה עלולה לפגוע באפשרות עתידית לחדש את הקשר ביניהם ככל שתביעת המשיבה תתקבל. זאת, נוכח חשש כי ללא חידוש המפגשים בין הילד לבין המשיבה עלול הראשון להיות מוסת נגד האחרונה כך שבסופו של דבר לא ירצה לפגוש בה. נוכח האמור, הורה בית המשפט כי המשיבה תפגוש את הילד אחת לשבוע למספר שעות, בתנאים שפורטו בהחלטתו; וכי הצדדים יפנו להדרכה הורית (להלן: ההחלטה בעניין הסדרי הראייה ).

2.

ביום 20.2.2018 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) בקשת רשות לערער שהגישה המבקשת על החלטה אחרונה זו. בית המשפט קבע כי המקרה דנן אינו בא בגדרם של המקרים החריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטות שעניינן סעדים זמניים שכן דומה כי ההחלטה בעניין הסדרי הראייה איזנה כשורה בין הנזק שעלול להיגרם לקטין ולצדדים אם יינתן הצו מול הנזק שעלול להיגרם במידה שצו כאמור לא יינתן. בית המשפט ציין כי המבקשת, שהפסיקה את המפגשים בין הילד לבין המשיבה, שינתה את המצב הקיים באורח חד צדדי; וכי ההחלטה בעניין הסדרי הראייה המשמרת קשר מוגבל בין הילד לבין המשיבה משיבה את המצב לקדמותו. עוד הוסף, כי ההחלטה בעניין הסדרי הראייה הזמניים מתיישבת ועולה בקנה אחד עם טובת הילד, בעוד שניתוק הקשר בין הילד לבין המשיבה עלול להוביל למצב שבו הילד יהיה נתון להשפעת המבקשת ויגדל תוך שדמות המשיבה תישכח ממנו, באופן שעלול לסכל את תביעת האחרונה. אשר לצו ההגנה, ציין בית המשפט כי גם אם הצו האמור לא פקע אחרי שלושה חודשים, הרי שהוא לא יחול על המפגשים שנקבעו בין הילד לבין המשיבה כפי שבית המשפט לענייני משפחה החריג את מפגשי האינטראקציה מצו ההגנה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי. בבקשתה מעלה המבקשת טיעונים רבים וביניהם כי למשיבה אין כל מעמד ביחס לילד, כך שלבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתביעת המשיבה ולא קיימת לאחרונה הזכות לראות את הילד; כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה פוגעת בזכויות היסוד של המבקשת להורות ולאוטונומיה; וכי בית המשפט לענייני משפחה העניק למשיבה, למעשה, את הסעד העיקרי שהתבקש על ידה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבה היא גורם מסית ומסוכן שעלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים לילד ולמבקשת; וכי הסדר הראייה עומד בניגוד לצו ההגנה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). אמת מידה מצמצמת זו חלה ביתר שאת כשמדובר בבקשת רשות לערער המופנית להחלטת ביניים של הערכאה הדיונית, שהערעור עליה ב"גלגול שני" אף הוא ברשות (בע"ם 2888/17 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (2.4.2017); בע"ם 1006/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 12 (30.3.2016)). בנתון לאמור, לא מצאתי עילה ליתן רשות לערער בענייננו. ראשית יש לומר כי ההליך דנן אינו מכריע באופן סופי בזכויות בעלי הדין – חרף ניסיונה של המבקשת לטעון אחרת – אלא עניינו אך בסעד זמני שניתן אגב ההליך בבית המשפט לענייני משפחה (להלן: ההליך העיקרי ) (בע"ם 3973/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 3 (29.5.2017); בע"ם 6905/09 פלונית נ' פלוני , פסקה ו (27.10.2009)). טענות המבקשת שהועלו בגדרה של הבקשה – הנושאות לעמדת המבקשת גוון עקרוני – דינן להתברר בגדר ההליך העיקרי, ומבלי שנביע כל עמדה לגופם של דברים. נוסף על כך, בענייננו שתי ערכאות מצאו כי שיקולי טובת הילד מוליכים למסקנה שיש לאפשר הסדר ראייה זמני עד להכרעה בתביעת המשיבה, תוך שבית המשפט המחוזי אף התבסס על פסיקת בית משפט זה שבגדרה הוכרה האפשרות לתת סעד זמני בנסיבות דומות (בע"ם 4890/17 פלונית נ' פלונית , פסקה 7 (2.9.2014)). השגותיה של המבקשת בנוגע להסדר הראייה הזמני מתייחסות, למעשה, ליישום הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה ואינן מצדיקות אפוא מתן רשות לערער בהתחשב באמת המידה האמורה.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב הביצוע שהוגשה בצדה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.