בע"מ 1853/15 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.2.2015 (עמ"ש 43929-10-14, השופטת ת' בזק רפפורט ). בפסק דין זה הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 24.8.2014 (תמ"ש 51329-03-12, השופטת א'

בן דור ליבל ).

2.

ביום 24.8.2014 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, אשר בו נדחתה תביעה כספית שהגישה המבקשת כנגד גיסה, המשיב, להשבת סכום של 126,000 שקל ששילמה לו במרץ 2007. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המבקשת כי הכסף הועבר למשיב כנגד התחייבות לביצוע רישום על שמה של הדירה שבה התגוררה, וכי קיימת עילה להשבת התשלום מאחר שרישום זה לא בוצע.

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דין זה ביום 27.10.2014, יום לאחר המועד האחרון להגשתו. שלושה חודשים לאחר הגשת הערעור, הגיש המשיב בקשה לסילוק על הסף של הערעור וטען בה כי הוא הוגש באיחור של מספר ימים. לאחר הגשת תגובתה של המבקשת לבקשה, הודיע המשיב כי האיחור בהגשת הערעור היה ביום אחד בלבד, אך טען כי גם כך יש לדחותו על הסף, בשים לב לכך שהמבקשת אף לא הגישה בקשה להארכת מועד.

4.

ביום 9.2.2015 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי גם כאשר לא מובאת במניין תקופתה של פגרת הסוכות הערעור הוגש באיחור, ולכן דינו להימחק.

5.

על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שבפני. יוער, כי לאחר שניתן פסק הדין הוגשה בקשה לביטולו, ובעקבות הערה של בית המשפט המחוזי בעניין בהחלטתו מיום 11.2.2015 המבקשת חזרה בה ממנה, והגישה בקשה למתן ארכה להגשת ערעור במסגרת הליך נוסף (עמ"ש 29394-02-15, הרשמת ע' כהן ). בעת הגשת הבקשה שלפני המתינו הצדדים במסגרת הליך זה לתשובתו של המשיב. להשלמת התמונה, ייאמר כי עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי ביום 21.4.2015 הבקשה למתן ארכה נדחתה, תוך התייחסות לכך שהמבקשת לא הגישה בקשה למתן ארכה עם הגשת הערעור, ואף לא עם הגשת הבקשה לסילוק על הסף מטעם המשיב, אלא רק לאחר שניתן פסק הדין שמחק את ערעורה. עוד נקבע בהקשר זה

כי טענותיה הקונקרטיות של המבקשת אינן מגבשות טעם מיוחד למתן ארכה, וכן שסיכויי הערעור אינם גבוהים באופן שעשוי להוות טעם מיוחד שכזה.

בקשת רשות הערעור

6.

המבקשת טוענת בפני כי הערעור הוגש באיחור לאחר שבמשרד עורכי הדין שייצג אותה נפלה שגגה באשר למועד ההמצאה של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. המבקשת טוענת עוד כי עורך הדין שטיפל בענייניה באותו הליך שילם עבורה את האגרה כבר ביום 26.10.2014, אך בסופו של דבר, בשל השעה המאוחרת, הגיש את הערעור רק יום למחרת. עוד טוענת המבקשת כי יידעה את המשיב באשר לערעור בסמוך לאחר להגשתו, ואילו הוא, שהיה מיוצג, חיכה מספר חודשים על מנת לטעון כי יש למחוק את הערעור ואף חזר בו מטענתו המקורית באשר למספר ימי האיחור. המבקשת טוענת כי כלל ההתנהלות של המשיב נוגדת את החובה של בעל דין לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת.

7.

המבקשת טוענת גם כי אין לדבוק בכללי פרוצדורה נוקשים אלא להעדיף גישה של עשיית משפט וצדק תוך שמירה על זכות הגישה לערכאות. לטענתה, בשל מכלול הנסיבות יש לאשר לה ארכה להגשת הערעור בשנית, בשים לב לכך שהאגרה שולמה במועד ושפסק דינו של בית המשפט המחוזי רק מחק את הערעור ולכן לא מנע הגשת ערעור נוסף בכפוף למתן ארכה. כמו כן, היא טענה לגמישות הפרוצדורלית שיש לנקוט בה בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה.

דיון והכרעה

8.

לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

9.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם הבקשה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים או כאשר ייגרם עיוות דין אם לא יתערב בית משפט זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה המצויה בפני אינה מעלה שאלה עקרונית כאמור, אלא עוסקת בטענות הספציפיות ביחס למועד הגשת הערעור במקרה זה ולטעמים למתן ארכה להגשתו (ראו למשל: רע"א 11140/07 שבת נ' עזבון טובה בלומנפלד ז''ל (13.7.2008)). לא זו אף זו: טענות אלו נדונו על-ידי בית המשפט המחוזי בבקשה למתן ארכה שהוגשה לאחר מחיקת הערעור, ונדחו לגופן בהחלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי מיום 21.4.2015. הבקשה למתן ארכה הייתה המסגרת המתאימה לשקילת טענותיה של המבקשת באשר למועד הגשת הערעור, כמו גם למועד העלאת הטענות בדבר האיחור על-ידי המשיב. למותר לציין כי על החלטה זו של רשמת בית המשפט המחוזי הייתה למבקשת זכות ערעור בדין, ומובן כי איני מביעה כל עמדה באשר לה.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.