פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
191/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. משה שרון
2. עליזה שרון
נ ג ד
המשיבים:
1. עזרא סלמה
2. יהודה סלמה
בקשת רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים כהן, עמית ווילנר) מיום
6.12.06 בתיקים ע"מ 379/06 וע"מ 373/06
בשם המבקשים:
עו"ד רפאל נבט
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים כהן, עמית ווילנר) מיום 6.12.06 בתיקים ע"מ 379/06 וע"מ 373/06, בו נדחו ערעורי הצדדים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט לבנוני) מיום 21.06.06 בתיק תמ"ש 33030/01.
ב.
הצדדים, בני משפחה, מנהלים ביניהם - במשך עשרות בשנים - שורה ארוכה של הליכים בכל ערכאה אפשרית (שלום, מחוזי, עליון ועבודה), והדבר מתמיה ומצער (ראו לאחרונה רע"א 10250/06 שרון נ' נקניק חיפה מעדני הכרמל בע"מ (טרם פורסם)). לענייננו חשובות עובדות מצומצמות בלבד: בשנת 1985 מכר המשיב 1 למבקשים 10% ממניות חברת נקניק חיפה מעדני כרמל בע"מ ומנכסיה, לרבות מחסנים - תמורת 57,000$. בהמשך תבעו המבקשים את ביטול ההסכם בכל הנוגע למניות (ת"א 6401/98 להלן ההליך הראשון), ואת אכיפתו בכל הנוגע למחסנים (ת"א 1065/95 להלן ההליך השני). בהליך הראשון התקבלה התביעה והוצהר על בטלות ההסכם והשבה (השופטת למלשטרייך). בהליך השני נדחתה התביעה לאכיפה, אך בית המשפט התיר למבקשים לתבוע - בהליך נפרד - השבה (סגן הנשיא פיזם). עניינו של ההליך שבפנינו - תביעת ההשבה (תמ"ש 330303/01).
ג.
(1) בית המשפט לענייני משפחה ציין כי על פניו התיישנה התביעה (פסקה 28), אך קבע כי "חסד אעשה עם התובעים ולא אורה על התיישנות מקום שהנתבעים, הם עצמם, אינם טוענים כל עיקר בכיוון אותו פרסתי לעיל" (שם). מאידך גיסא, התייחס בית המשפט לכך שבעצם העובדה שמדובר בהשבה של סכומים ששולמו לפני 21 שנה יש שיהוי (פסקה 30), וסבר שיש לייחס את האחריות למצער לחלק ממנו למבקשים (פסקה 31). בסופו של יום קיבל בית המשפט את תביעת המבקשים, אך הורה שעקב השיהוי הניכר יהיו זכאים אך ל-80% מהשערוך (ריבית והצמדה (פסקה 39)). במקביל דחה בית המשפט את טענות הקיזוז שהעלה המשיב 1, וקבע כי אין עילת תביעה כלפי המשיב 2 שלא היה צד לחוזה שבוטל.
(2) ערעורי הצדדים נדחו בבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה טענת התישנות, דחה את הטענה כי למשיב 2 חובת השבה, קבע כי המדובר בחוב שקלי, ואישר את גישת בית המשפט לענייני משפחה באשר לאפקט של השיהוי לגבי השערוך (בין השאר), ובסופו של יום דחה כאמור את הערעורים ההדדיים. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.
ד.
בבקשה נטענו שלוש טענות עיקריות: (1) נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי לא קיימת עילת תביעה כלפי המשיב 2, שאמנם לא היה צד ישיר לחוזה, אך נטל על עצמו התחייבויות אישיות במסגרת החוזה (בפרט העברת 5% ממניות החברה שהיו ברשותו). עוד נטען כי מסקנה זו עולה גם משורה של מסמכים משפטיים שנוסחו לאורך שנות ההתדיינות; (2) נטען כי שגה בית המשפט בקבעו שהמבקשים זכאים אך ל-80% מהשערוך. נטען כי מדובר בקנס לא מוצדק, וכי לא נפל פגם בהתנהלות הדיונית של המבקשים. זאת במיוחד בהתחשב בכך שהמשיבים, ולא המבקשים, הם שהפרו את החוזה; (3) לבסוף, נטען כי שגה בית המשפט באשר לשערוך ולחישוב.
ה.
לאחר העיון אין כל מקום להיעתר לבקשה, שנוח לה שלא הוגשה משהוגשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). אין המקרה שבפנינו מתקרב לכללם. כל הטענות שהועלו בבקשה מתייחסות לקביעות התחומות במובהק לעובדות המקרה הספציפי - כך הוא לגבי מעמד המשיב 2 לפי החוזה משנת 1985, לגבי האופן בו בחרו המבקשים לנהל את תביעותיהם לאורך השנים, ובוודאי שכך הוא לגבי מועדי השערוך. קביעות בית המשפט אושרו במלואן בבית המשפט המחוזי, שאף לא ביקש תשובה בעניין המשיב 2, ולא למקרים אלה נועד הגלגול השלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)). לא למותר לציין שבעילה זו נדחתה גם הבקשה בתיק רע"א 10250/06. בשם מערכת בתי המשפט אפשר רק לייחל כי הצדדים יביאו לסיום ההליכים ביניהם, שלא אמנה אותם כרוכל אך חלקם נמנה על-ידי בית המשפט למשפחה, ומספר השופטים שעסקו בהם כמעט - בלשון הפרזה של כאב לב - לא יימד ולא ייספר.
ו.
כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"א בסיון תשס"ז (28.5.07).
ש ו פ ט