בע"מ 1979/13 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ברמ"ש 8889-02-13 (כב' השופט ש' שוחט ), אשר דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב בתמ"ש 14614-11-10, בגדרה נתקבלה בקשת משיב 2 – כונס נכסים – להורות על פינוי המבקש מנכס המצוי במחלוקת בין הצדדים, לצורך קיומו של פירוק שיתוף שנקבע בהליך קודם.

2.

מעיון בבקשה עולה המסגרת העובדתית הבאה: המבקש הוא בנה של אמו המנוחה מנישואיה הראשונים. הוא מוכר כבעל נכות בשיעור של 100%, ומתקיים מקצבת נכות של הביטוח הלאומי. בשנת 1953 נישאה אמו המנוחה של המבקש למשיב 1 (להלן: "המשיב"). בשנת 1955 רכשו המשיב והמנוחה דירה בעיר רמת גן. המבקש מתגורר בדירה מזה 33 שנים. בצוואתה מיום 10.7.2001 הורישה המנוחה את זכויותיה בדירה – מחצית משוויה – לידי המבקש. במהלך שנת 2010, הגיש המשיב, שהחזיק אותה עת בחמישים האחוזים הנותרים בדירה, תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב.

לאחר דיון בטענות הצדדים, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את התביעה תוך מינוי משיב 2 ככונס נכסים לשם ביצוע פירוק השיתוף (להלן: "הכונס"). בשים לב למצבו האישי הקשה של המבקש, הורה בית המשפט לענייני משפחה כי פירוק השיתוף יתבצע תוך התייחסות מיוחדת לנסיבות המיוחדות, ואף הורה לכונס ליתן תקופת זמן מספקת למציאת דיור חלופי למבקש, ולהתייחס בחלוקת התמורה לאפשרות שלמבקש תהא קורת גג מעל לראשו, אף אם לא בדמות בעלות במקרקעין. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין נמחק משלא הופקד ערבון כמצוות התקנות.

לאחר שפסק הדין נהפך חלוט, פנה כונס הנכסים למבקש ובאת כוחו בבקשה שיאפשרו לו לבקר ולראות את הדירה בטרם יתחיל בהליך הכינוס. משפניותיו אלה לא נענו, ולאחר הליכים שונים שהתנהלו בין הצדדים, לרבות בבית משפט זה (ראו החלטת השופט י' דנציגר בבע"מ 5929/12), עתר הכונס לבית המשפט לענייני משפחה אשר יורה על פינוי המבקש מהדירה.

בתגובה לבקשה זו, טען המבקש כי בעקבות הליכי "פינוי בינוי" העתידים להתקיים ביחס לדירה, הודיע קבלן הפרוייקט כי מוכן הוא לרכוש את חלקו של המשיב בדירה בהתאם להערכת שמאי, או לחלופין ליתן למשיב דירה חדשה בפרוייקט שייבנה. למעשה, עתר המבקש לקיים את פירוק השיתוף במתווה המוצע לעיל, תחת התמחרות בשוק החופשי.

בהכרעתו מיום 25.12.2012 דחה בית המשפט לענייני משפחה את מתווה הפירוק שהציע המבקש, והורה כי לכונס תהא גישה חופשית לדירה לשם קידום הליכי פירוק השיתוף. נקבע כי: "חובתו של כונס הנכסים להתייחס בחלוקת התמורה לסוגיית קורת הגג של [ המבקש ], אין משמעה ש[ המבקש ] יכול לאחוז בדירה...". באשר להצעת הקבלן קבע בית משפט קמא כי " עסקה שטרם השתכללה, ושהמשיב 1 לא הסכים לה, יהיו טעמיו אשר יהיו, אין בה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין מה גם שהמשיב 1 זכאי לעמוד על זכויותיו לקבל מחיר מיטבי בשוק החופשי ולא לסמוך ידיו דווקא על שומה".

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נדחתה בבית המשפט המחוזי. נקבע כי על אף ההבנה והצער הנובעים ממצבו של המבקש, אין הם מהווים נימוק כנגד קידום הליכי הפירוק. הודגש כי "אין כל מקור חוקי לכוף שותף במקרקעין להסכים לפירוק שיתוף בנכס על דרך מכירת חלקו לצד ג' על בסיס חוות דעת שמאית ולא על דרך התמחרות בשוק החופשי – ועל כן לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית המשפט קמא". לצד האמור נקבע כי אין בהכרעה כדי למנוע מהקבלן להשתתף בהליך ההתמחרות, אף אם לצורך רכישת חלקו של המשיב בדירה בלבד. מכאן הבקשה שלפני.

3.

לטענת המבקש, שגו

ערכאות קמא עת שללו את אופן פירוק השיתוף שהוצע על ידו. נטען כי דיני המשפחה מצריכים התייחסות מיוחדת ורגישה לסוגיית פירוק שיתוף במקרקעין, לעיתים אף על חשבון הליכי התמחרות ומקסום רווחים. בהקשר זה מפנה המבקש לסעיף 40 (ב) לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969, הקובע

כי בית המשפט רשאי להורות על פירוק שיתוף במקרקעין בכל דרך שנראית לו יעילה וצודקת בנסיבות העניין.

הוסף כי הליך ההתמחרות הינו ארוך ויקר, לרבות הוצאות שעניינן חיפוש קונים פוטנציאליים ותשלום שכרו של הכונס. זאת לעומת המתווה שמציע המבקש, לפיו יוכל המשיב לזכות בכספו, על פי הערכת שווי שמאית, באופן מיידי, או לקבל דירה חלופית.

כן נטען כי יש ליתן למבקש הגנה מיוחדת נוכח מצבו הקשה, וכי קיימת לו עדיפות בהחזקה בדירה, במיוחד שהמדובר בסכסוך על רקע משפחתי.

4.

שני מקורות נורמטיביים נפרדים משתלבים יחדיו בבסיס טענתו של המבקש. הראשון, סעיף 40(ב) לחוק המקרקעין, שכותרתו "פירוק דרך מכירה", לפיו:

" המכירה תהיה בדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת שנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין".

המקור השני מצוי בסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, הקובע כי:

"בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק".

מטריית דיני המשפחה מזמנת לעיתים לא רחוקות סיטואציות רגישות וסבוכות המצריכות טיפול מיוחד. הדבר עשוי להשפיע אף על מערכת האיזונים בפירוק שיתוף בנכסים במסגרת התא המשפחתי, המחייבת התחשבות בנסיבות המיוחדות של המקרה. ברי כי יש לתת את הדעת לאינטרסים של צדדים חלשים, תוך דאגה שזכויותיהם לא יקופחו. על בסיס זה מתגבשת טענת באת כח המבקש, לפיה קריאה של שני הסעיפים דלעיל יחדיו, מצביעה על קיומה של גמישות לטובת מרשה.

ואולם, כאמור, שיתוף מטבעו אינו משקף אינטרסים של צד אחד בלבד. סעיפי החוק דלעיל, הקוראים ל"חלוקה צודקת", מכילים מיניה וביה אף חלוקה צודקת ביחס לצד השני לשיתוף. במובן זה, נכון עשו ערכאות קמא בקבען כי בנסיבות העניין, אין מקור חוקי שעל בסיסו ניתן לחרוג מדרך המלך של פירוק השיתוף – דהיינו מחירה בשוק החופשי למרבה במחיר. בל נשכח, שאם בחלוקה צודקת עסקינן, הרי חלקו של כל אחד מהצדדים עשוי להיות גבוה יותר מהערכת שווי שמאית ביחס לכל אחד מהחלקים. זאת, גם על רקע הטענה לפיה שומת הדירה כיום אינה משקפת את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בה. כמובן, צדק בית המשפט המחוזי עת קבע כי קבלן הפרוייקט יוכל להשתתף בהתמחרות לרכישת הדירה ואף יוכל לעתור בבקשה לרכישת חלקו של המשיב בלבד תוך הסדרת התמורה בגין חלקו של המבקש. אם כך אכן יקרה, עולה כי הצדדים כולם ייצאו נשכרים, וזאת מבלי להביע עמדה לגופה של התמחרות. יתרה מכך, בהחלטות ערכאות קמא לא נקבע מנגנון סופי, אלא יש בהן כדי לקבל נתון נוסף, שהוא בוודאי רלוונטי – מחיר הדירה על בסיס התמחרות. חזקה על בית המשפט לענייני משפחה שימשיך להתוות את הליך המכירה על פי כל השיקולים הרלוונטיים.

5.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.