בע"מ 206/01 אוקטברינה קגנסקי נ. יצחק לונדון

המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה.

פסק הדין ניתן ביום 24.10.00. הוא התקבל אצל המבקשת ביום 31.10.00. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 9.1.01. בבקשה נטען כי הליך הגשת הערעור התעכב "הן בגלל מחלתו ונסיעתו הפתאומית של ב"כ המשיב והן בשל קשייה האובייקטיביים של המשיבה [המבקשת]". הנסיעה והמחלה, כך לפי הבקשה, גרמו להשהיית משא ומתן שהתקיים בין בעלי הדין. קשייה האובייקטיביים של המבקשת נובעים מגילה, המבקשת היא כבת 74 שנים.

המשיב מתנגד להארכת המועד. ב"כ המשיב מסביר כי מועדי אשפוזו בבית החולים אינם נוגעים למשא ומתן בין הצדדים. ב"כ המשיב אושפז קודם למתן פסק הדין, ולאחר מכן סמוך לחלוף המועד להגשת הערעור. ב"כ המשיב מוסיף ומסביר כי נסיעתו לחו"ל לא השהתה את המשא ומתן, ומכל מקום לא התנהל משא ומתן של ממש בין בעלי הדין.

אפשרתי למבקשת להגיב על דברים אלה. המבקשת לא חולקת על הנתונים. יחד עם זאת, היא מציינת כי "בכל הפעמים בהם פנה עו"ד ג' גורדון [ב"כ המשיב] [בבקשות להארכת מועד] לבא כוח המערערת, קיבל תשובה מיידית וחיובית לכל פניותיו... מקום בו נתבקש עו"ד גורדון ליתן הסכמתו למתן אורכה של מספר ימים בלבד להגשת הערעור התחמק זה מאחורי גבו של המשיב ועורכי דין אחרים ממשרדו".

המועד להגשת ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה להצביע על טעם מיוחד על מנת להאריכו.

המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד. הרגל של בעלי הדין לפיו בקשות להארכת מועד או בקשות דחייה נענות כדבר שבשגרה, אינו מהווה טעם מיוחד. על הרגל זה, כבר העיר בית המשפט כי "ההיענות להן משבשת את סדרי עבודתם של בתי המשפט ופוגעת בצדדים עצמם... על השופט לנקוט ביד רמה בנצחו על מהלך המשפט ולהימנע מדחיות" (רע"א 425/98

מאיר נקי נ' פרוש ). זהו הדין ביחס לבקשות מוסכמות. הוא יפה על אחת כמה וכמה לבקשות שאינן מוסכמות. לא ניתן לקבל עתה תת תרבות של סדרי דין, לפיה ישתרש הרגל העיכובים והאיחורים, והכל מכוח הרגל קודם של בעלי הדין.

זאת ועוד. המבקשת יכולה הייתה להקדים תרופה למכה. היא יכולה הייתה לבקש הארכה של המועד בתוך התקופה להגשת הערעור. היא יכולה הייתה להודיע לב"כ המשיב על כוונתה לערער. כידוע,

"הודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור, הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים" (בש"א 2108/99 - עזבון המנוח סמואל ואח' נ' אלינא אוריאלי , תקדין עליון בכרך 2000 (1), 487); בש"א 3553/95 ורדה ווהבה נ' שאלתיאל טסה ; ע"א 3763/95 ד"ר סוזי פלורו נ' לאה ננס ).

המבקשת לא נקטה בצעד זה.

התוצאה היא שדין הבקשה להידחות.