פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
2098/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשה לעיכוב ביצוע על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 10.3.14 ברמ"ש 36670-02-14 שניתן על-ידי השופטת ו'
פלאוט
בשם המבקש:
עו"ד ניסים שלם
בשם המשיבה:
עו"ד עדי כרמלי
פסק-דין
א.
במסגרת הליכים
שהתנהלו בין הצדדים בפני בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה, הגישה המשיבה, גרושתו
של המבקש, תביעה לפירוק שיתוף (תמ"ש 49815-06-12), ועניינה בית מגורים ושני
נכסים עסקיים. באשר לבית המגורים, הושגה הסכמה בין הצדדים לפירוק שיתוף, מוּנה
כונס נכסים ונמכר הנכס. ואולם, נותרה בעינה המחלוקת באשר לנכסים העסקיים. ביום
21.4.13 ניתנה החלטה
(השופט ב' יזרעאלי ), לפיה יפורק השיתוף בשני נכסים אלו בדרך של העמדתם למכירה באמצעות כונס נכסים שמינה בית המשפט.
ב.
בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (רמ"ש 36670-02-14) נדחתה לגופה בפסק הדין מיום 10.3.14 (השופטת ו' פלאוט ).
ג.
על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנא, ובה נטען, בין היתר, כי ההשגה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לעניין פירוק השיתוף בנכסים העסקיים היתה צריכה להתברר כערעור בזכות, ולא כבקשת רשות ערעור. זאת, כך לטענת המבקש, מכיון שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מהוה פסק דין – ולא "החלטה אחרת" – באשר היא מסיימת את העניין שבמחלוקת. נטען כי, הגם שהמבקש עצמו הגיש את בקשת רשות הערעור, הנה לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, רשאי היה בית המשפט המחוזי להפוך את בקשת רשות הערעור לכתב ערעור.
ד.
המשיבה הגישה תגובתה לבקשת רשות הערעור (לפי החלטה מיום 19.3.14). ביום 6.4.14 התבקשה השלמת תגובה לעניין אופן ההשגה בבית המשפט המחוזי. בתגובה משלימה מיום 9.4.14, נטען כי המבקש עצמו הגיש את בקשתו לבית המשפט המחוזי כבקשת רשות ערעור ולא השיג על סיווג זה בפני בית המשפט המחוזי. המשיבה הוסיפה, כי לגופו של עניין החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנדון מהוה "החלטה אחרת", ועל כן בצדק התבררה בהשגה כבקשת רשות ערעור. לבסוף טענה המשיבה, כי בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לגופו, ועל כן אין נפקא מינה לעניין הסיווג.
ה.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, החלטתי – בלא שאביע דעה לגוף העניינים שבמחלוקת – כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שהשגתו של המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה תידון כערעור בזכות, בפני הרכב שלושה ובהתאם לסעיף 37(א)(2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984.
ו.
הטעם לכך, כי בנסיבות העניין יש לסווג את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה כפסק דין ולא כהחלטה אחרת, שכן: "....הסתיים הדיון
בעניין, נקבעו
לחלוטין זכויות הצדדים ולא נותר
עוד
לעשות דבר
באשר
לבירור המחלוקת
(זולת להוציא לפועל
את ההכרעה)" (ח' בן-נון וט' חבקין, הערעור האזרחי (מה' 3 - תשע"ג) 102). כך בענייננו, גורל הנכסים שבמחלוקת הוכרע בבית המשפט לענייני משפחה; על בית המשפט לפקח כעת על ביצוע הפירוק. מכאן שהערעור צריך שיהא בזכות, שאחרת – ככל שיידחה ההליך הערעורי, למשל, למועד שלאחר הכינוס, יהא קושי רב להשיב את הגלגל לאחור.
ז.
אכן יש לזכור, כי לבית המשפט המחוזי הסמכות בדין – לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי – להסב את בקשת רשות הערעור לערעור בזכות ולדון בה בהתאם. אמנם, המבקש הוא שהגיש את בקשת רשות הערעור בבית המשפט המחוזי, אולם על כך ניתן לכפר על דרך של פסיקת הוצאות כנחוץ (רע"א 2863/13 מרינה פטריות הגליל בע"מ נ' אלפי
(2013)).
ח.
החלטתי איפוא לדון בבקשת הערעור כבערעור ולקבל את הערעור, באופן שבקשת רשות הערעור שהוגשה בבית המשפט המחוזי תסווג כערעור בזכות (לפי תקנה 410א) ותטופל בהתאם. החלטה זו תבוא חלף הכרעתו של בית המשפט המחוזי. ניתן בזה עיכוב ביצוע, ובית המשפט המחוזי מתבקש לדון בערעור בהקדם לפי אפשרויות יומנו. נוכח התנהלותו הדיונית של המבקש, ישא בהוצאותיה של המשיבה בסך 10,000 ש"ח.
ניתן
היום, כ"ב בניסן התשע"ד (22.4.2014).
ש ו פ ט