בע"מ 2115/16פלוני נ. פלוני

משיב 2 הוא אחיו של משיב 1 ובן זוגה לשעבר של המבקשת. משיב 1 (להלן: המשיב ) הגיש נגד המבקשת ומשיב 2 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכאותו לכספים המעוכבים בלשכת הוצאה לפועל, שנותרו ממכירת דירה שנמכרה בהליך כינוס נכסים (להלן: התביעה ). דירה זו עמדה גם ביסוד הליך קודם שנוהל בין הצדדים: המשיב הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, להצהיר על בטלות הסכם מכר לפיו מכר את הדירה לאחיו (משיב 2) ולגיסתו (המבקשת) (תמ"ש 3744/06. להלן: ההליך הקודם ). המשיב לא התייצב לדיון ובית המשפט דחה את תביעתו.

המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין – לנוכח פסק הדין שניתן בהליך הקודם. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה לסילוק על הסף (תמ"ש 15745-12-14, כב' השופטת ר' קודלר-עיאש ). בקשה למתן רשות ערעור נדחתה אף היא, בכל הנוגע לסילוק התביעה על הסף. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לערכאה המבררת על מנת שתדון בשאלת הפקדת הערבון על ידי המשיב להבטחת הוצאות המבקשת (רמ"ש 45690-12-15, כב' השופטת ג' לוין ). בהתאם, בהחלטה נוספת של בית המשפט לענייני משפחה הועמד סכום הערבון על 3,000 ש"ח (נספח ז' לבקשה דנא).

2.לטענת המבקשת, היה מקום לתת רשות ערעור שכן אחרת עלול להתנהל הליך מיותר, שאף יש בו כדי לגרום נזק למבקשת. כך במיוחד כאשר למבקשת אין מזור בהבטחת הוצאות משפט מתאימות וראויות. עוד נטען כי המשיב קיבל את יומו בבית המשפט, וכי העובדה שפסק הדין בהליך הקודם ניתן בהעדר התייצבותו אין בה, כשלעצמה, לפגום בפסק הדין שניתן, כאשר המשיב אף לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין במשך כל התקופה. לגופו של עניין, נטען כי מדובר באותה פלוגתא – שאלת הבעלות על זכויות בדירה – על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, שכבר הוכרעה בהליך הקודם לטובת המבקשת.

3.לאחר עיון בבקשה ובהחלטות הערכאות קמא, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. עם כל ההבנה לטענות המבקשת, בדבר הליכים שונים שהתקיימו בין הצדדים, הבקשה דנא נסובה סביב ההחלטה שלא לסלק את התביעה על הסף. יש לזכור כי מדובר בהחלטה דיונית, אשר שיקול הדעת בה מסור לערכאה המבררת; וכן בדחיית תביעה על הסף – סעד שיינתן רק במקרים קיצוניים וחריגים (ראו, למשל, ע"א 7218/10 יוסף שיליאן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקה 10 לפסק הדין וההפניות שם (29.1.2012)), ונקבע כי מקרה זה אינו נמנה ביניהם. כמו כן, ביכולתה של המבקשת להשיג על ההחלטה במסגרת הערעור על פסק הדין, והמקרה דנא אינו מצדיק מתן רשות ערעור על החלטת ביניים בטרם הסתיים ההליך. לאמור, אי מתן רשות ערעור איננו בגדר סוף פסוק, ואף בית המשפט המברר לא קבע עמדה סופית (ראו החלטת בית המשפט המחוזי). לבסוף, עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בהינתן כל אלה ועל רקע המכלול, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

להשלמת התמונה יובהר, כי ככל שהמבקשת משיגה על גובה הערבון שחויב המשיב להפקיד בקופת בית המשפט להבטחת הוצאותיה בהליך (והדבר אינו ברור לחלוטין מהבקשה שבפניי), הרי שלא זו הערכאה בפניה היה עליה לשטוח השגה זו.

4.סוף דבר, הבקשה נדחית. בהעדר תגובה אין צו להוצאות.