בע"מ 2118/09 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שנלר-אב"ד, כב' השופט ד"ר ק' ורדי, כב' השופטת ר' לבהר שרון), לפיו נדחה הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (כב' השופט ש' שוחט), שדחה את תביעתה של המבקשת למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיה של אימה המנוחה (להלן: המנוחה ) במשק החקלאי מספר 13 במושב בני עטרות (להלן: המשק ).

2.

מההחלטות המצוינות לעיל עולה כי המבקשת והמשיב 1 הם ילדיה היחידים של המנוחה וכי המשיבה 2 היא אשתו של המשיב 1. המנוחה ובעלה ערכו שתי צוואות שעסקו בחלוקת רכושם לילדיהם בשנים 1993

ו-1998. בשנת 2001 ערכה המנוחה צוואה שלישית, אשר ביטלה את צוואותיה הקודמות וקבעה כי כל עזבונה, לרבות המשק, יחולק שווה בשווה בין ילדיה. לאחר עריכת הצוואה השלישית חתמה המנוחה על "בקשה להעברת זכויות במגזר החקלאי" לטובת המשיבים, וכן חתמה בצוותא עם המשיבים על יפוי-כח בלתי חוזר (להלן: מסמכי העברת המשק ). בעקבות זאת, אישר מנהל מקרקעי ישראל כי המשיבים הם בעלי הזכויות במשק.

3.

בעקבות העברת הזכויות במשק לידי המשיבים ולאחר פטירתה של המנוחה, הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, לשם מתן פסק דין הצהרתי, לפיו המנוחה היא בעלת הזכויות במשק וכי העברת הזכויות במשק לידי המשיבים בטלה. לחילופין, ביקשה המבקשת מתן פסק דין הצהרתי לפיו מסמך העברת הבעלות זוייף ולפיכך הוא בטל. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה, כשהוא דוחה את טענותיה של המבקשת בדבר היעדר גמירות דעתה של המנוחה וכן לגבי מהימנותם של המסמכים הנידונים. בנוסף, נדחתה טענת המבקשת ביחס להסכמות המשפחה ביחס לחלוקת הרכוש.

4.

המבקשת הגישה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי. בערעורה השיגה המבקשת על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, טענה כי שגה בית המשפט לענייני משפחה שעה שהטיל את נטל ההוכחה על כתפיה, נוכח תלותה של המנוחה במשיב 1. בית המשפט המחוזי עמד על כך כי המחלוקת שעמדה בפני בית המשפט לענייני משפחה הינה מחלוקת עובדתית גרידא. כמו כן, דחה לגופן את השגותיה של המבקשת ביחס לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. בדומה נדחו טענותיה של המבקשת לעניין נטל ההוכחה, הואיל ולא התקיימו מבחני העזר הנדרשים לשם ביסוס קיומם של יחסי תלות.

5.

בבקשה דנן משיגה המבקשת על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין מעורבותו של המשיב 1 בעריכת הסכם המתנה ופעולותיו של עו"ד כהן-אחיינה של המנוחה, שאישר ואימת את מסמכי ההעברה של המשק וקבע כי עדותו מהימנה. כמו כן, טוענת המבקשת כי לא נלקח בחשבון, במסגרת פסקי-הדין של הערכאות דלמטה, ניסיונו של המשיב 1 להחתים את המבקשת על הסכם בדבר חלוקת רכושה של אמם בעודה בחיים באופן שמלוא הזכויות במשק יועברו לידיו, זאת מספר ימים עובר להחתמת המנוחה על מסמכי העברת המשק. יש לציין, כי המבקשת מתייחסת למסמכי העברת המשק כהסכם מתנה ולצורך הצגת עמדתה להלן אתייחס למסמכים אלו כך.

6.

בנוסף, לטענת המבקשת היה על בית המשפט לענייני משפחה להעביר את נטל ההוכחה בדבר היעדר קיומה של השפעה בלתי הוגנת לכתפי המשיבים וזאת נוכח הצטברותם של ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט, המעידים, לשיטתה, על תלות של ממש של המנוחה במשיב 1. כמו כן, לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה שלא התערב בסוגיית נטל ההוכחה וכן שעה שהתלה את הוכחת יחסי התלות בהיעדר צלילותה של המנוחה.

7.

המבקשת מציינת את חוסר התייחסותן של הערכאות דלמטה לטענתה כי יש להקיש מסעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה ), המורה על ביטול הוראה מזכה של עורך הצוואה, על דיני המתנה. לשיטת המבקשת, הואיל והמשיב 1 היה מעורב בתהליך החתימה באופן כה רב הרי יש להפעיל סעיף זה ביחס להסכם המתנה ולבטל את הוראות ההסכם שנעשו לטובתו. כמו כן, טוענת המבקשת כי הערכאות דלמטה לא התייחסו לכך שהסכם המתנה והצוואה השלישית מתייחסים לאותו נכס בדיוק ולכן סותרים אחד את השנייה. בהמשך לכך, לטענתה יש לראות בהסכם המתנה כצוואה לצורך סעיף 36 לחוק הירושה, ולפיכך נדרשה חתימת המנוחה על מסמך לשם ביטול הצוואה השלישית.

8.

כמו כן, טוענת המבקשת ששגה בית המשפט כאשר לא העניק לצוואות ותוכנן משקל מתאים ובפרט לאיזון שנקבע בהם לגבי החלוקה בין האחים ששונתה בעקבות תמורות באקלים הכלכלי לאורך שני עשורים. לבסוף, טוענת המבקשת כי הערכאות דלמטה מיאנו לדון בטענות חילופיות בדבר עושק והטעייה.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי העברת המשק נעשתה כדין, ולא מצא טעם לפגם בגמירות דעתה של המנוחה. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בקביעות אלו. הטענות שהועלו על ידי המבקשת בבקשה דנן תוקפות בעיקרן את הקביעות העובדתיות ומסקנותיו של בית המשפט על בסיסן. כידוע ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים, כל שכן במסגרת ערעור שני. כך גם טענותיה של המבקשת בדבר אי התייחסות, או הענקת משקל ראוי לחלק מטענותיה, ולאופן יישום ההלכות בעניין נטל ההוכחה. ככל שיש ממש בטענות אלו הרי הן נוגעות לטעויות שנפלו בידי הערכאות דלמטה ואופן יישום ההלכות הרלבנטיות ואינן מעלות שאלה משפטית הראויה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)) .

10.

לפני סיום, אבקש לציין שהמבקשת העלתה טענות משפטיות בנוגע להחלת סעיפים 35 ו-36 לחוק הירושה על הסכם המתנה, שלא נידונו לדבריה על-ידי הערכאות דלמטה. ראשית, אציין כי למרות שלשיטת המבקשת טענות אלו לא נידונו, הרי המבקשת לא צירפה את כתב טענותיה על מנת להראות שאכן הועלו בפני הערכאות הקודמות. מכל מקום טענות אלו הוצגו בבקשה דנן בקיצור נמרץ וללא ביסוס ממשי, לכן לא מצאתי כי הן מצדיקות בפני עצמן מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

11.

דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.