פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
2389/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט) מיום 27.2.14 ברמ"ש 44539-02-14
בשם המבקש:
עו"ד מיכל אופיר;
עו"ד לידר פלג
החלטה
א.
השאלה שבמחלוקת היא האם ילדם הקטין של הצדדים נזקק, בשל מצבו הרפואי, לליווי בנסיעות ארוכות. בבתי המשפט הקודמים לא היתה תמימות דעים באשר לכך. בית המשפט לעניני משפחה בראשון לציון (השופטת ד"ר בן שחר ) השיב על שאלה זו שלא בחיוב (החלטה מיום 18.2.14, בגדרי תמ"ש 28203-06-13); בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת פלאוט ) התהפך הגלגל, ונקבע כי הקטין זקוק לליווי (פסק דין ברמ"ש 44539-02-14 מיום 27.2.14).
ב.
מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען מטעם אבי הקטין כי הקטין אינו סובל מבעיה רפואית המחייבת ליווי בנסיעות ארוכות, וכי לליווי משמעויות כלכליות עצומות. בתגובת המשיבה מיום 4.5.14 (לפי החלטה מיום 24.4.14) נטען, כי אין הבקשה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים. לגוף הדברים נטען, כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים שבתיק. אציין, כי בהודעתה מיום 28.4.14 לא קיבלה המשיבה את הצעתי להשיב את התיק לבית המשפט לעניני משפחה לצורך ליבונה של השאלה שבמחלוקת תוך הסתייעות במומחה שימונה על-ידיו.
ג.
לאחר העיון בבקשה, בתגובות ובנספחיהן, חוששני כי בנתון לאמור להלן לא אוכל להיעתר לבקשה. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית, ותחומה היא – במובהק – לעניינם של הצדדים (וילדם הקטין). ככזו, אין היא באה בקהלם של המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי.
ד.
עם זאת, ספק האם מן החומר הרפואי שבתיק ניתן להגיע למסקנה ברורה בשאלה שבמחלוקת. לא אמנה את הפרטים, אך במצב דברים בו קיימת מחלוקת בעניין שבמומחיות (בנדון דידן מומחיות רפואית), ככלל על בית המשפט לעניני משפחה להסתייע – בין ביוזמתו בין לבקשת מי מן הצדדים – במומחה מטעמו (ראו תקנה 258יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, המאפשרת מינוי מומחה על-ידי בית המשפט גם בהיעדר הסכמת הצדדים; והשוו לסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995). סבורני, כי גם במקרה דנא לא נסתם הגולל על האפשרות למינוי מומחה מטעם בית המשפט לעניני משפחה בשאלת הליווי, ועל יכולתו של כל אחד מן הצדדים לפנות לבית המשפט בבקשה לעשות כן. מכל מקום, לעת זו לא נמצא מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הטיל – כאמור – חובת ליווי. לא למותר לציין, כי הגישה המחמירה (בהיבט הרפואי) כברירת מחדל מתחייבת לכאורה מעקרון טובתו של הקטין. ברי גם, כי במקום של ספק תיטה הכף לצד המחמיר, שכן בית המשפט לא ישים דעתו תחת הרופאים מקום שהנושא לא לובן עד תום. נשוב ונזכיר, כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי חלה הן על המבקש, הן על המשיבה.
ה.
בנתון לאמור מעלה, איני נעתר לבקשה. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' באייר התשע"ד (7.5.2014).
ש ו פ ט