בע"מ 2476/08 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא), בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על שתי החלטות של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט פ' מרכוס) להורות למבקש להגיש תצהיר פירוט רכושי וכן להשיב לבקשת המשיבה לפסיקת מזונות זמניים.

1.

המבקש והמשיבה נישאו ביום 2.1.77 ונולדו להם שלושה ילדים, כולם כיום בגירים. ביום 29.5.07 הגיש המבקש תביעת גירושין לבית הדין הרבני וכרך בה את נושאי הרכוש והמזונות. מאוחר יותר הגישה המשיבה תביעות באותם נושאים לבית המשפט לענייני משפחה. ביום 4.7.07 קבע בית הדין הרבני האזורי - בהחלטה לא מנומקת - כי הכריכה היתה כנה, וכי הסמכות לדון במכלול התביעות מסורה לו. בעקבות החלטה זו ביקש המבקש מבית המשפט לענייני משפחה לסלק על הסף את תביעות המשיבה. בתום הדיון שנערך ביום 17.12.07, הורה בית המשפט לצדדים להגיש בתצהיר פירוט מלא של רכושם, תוך שציין כי אין בהחלטה זו כדי להכריע בשאלת הסמכות וכי התצהירים נדרשים על מנת להכריע בשאלת כנות הכריכה (ונכונות הפרטים שנמסרו על-ידי המבקש בתביעתו בפני בית הדין). עוד נאמר, כי חשיפת המידע "בשלב זה תשמש שתי מטרות נפרדות: הראשונה, לאפשר לצדדים לנהל מו"מ לקראת הסדר כולל, דבר שנמנע בהיעדר חשיפה מלאה, והשניה, גם אם הסמכות תהיה בבית הדין הרבני, חזקה על בית הדין שידרוש מהצדדים אותה חשיפה בדיוק". ביום 10.1.08 הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לפסיקת מזונות זמניים. למחרת, ביום 11.1.08, העביר בית המשפט את הבקשה לתגובת המבקש שתוגש בתוך עשרה ימים.

2.

כלפי שתי החלטות אלה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי לפי הלכת פלמן (בג"צ 8497/00 פלמן נ' פלמן , פ"ד נז(2) 118 (2003)), משהכריע בית הדין הרבני כי הסמכות מסורה לו, אין לבית המשפט סמכות לדון באותם העניינים. כלפי ההחלטה מיום 11.1.08 נטען גם, כי הואיל ולא הוגש כתב הגנה, אין מקום לדון במזונות הזמניים. ביום 18.2.08 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה טרם הכריע בשאלת הסמכות וכי אם סבר בית המשפט כי התצהיר האמור יסייע לו להכריע בשאלת כנות הכריכה ובשאלת קיומו של "טעם מיוחד" – (הנדרש לפי הלכת פלמן כדי לאפשר דיון בבית המשפט) - אין להתערב באופן בו הוא בוחר לנהל את הדיון שבפניו. עוד נקבע כי "הגשת התצהירים מועילה לשני הצדדים, ונחוצה להכרעה הן לעניין הסמכות והן לגוף טענות הצדדים". אשר להחלטה מיום 11.1.08 קבע בית המשפט המחוזי כי כל שנדרש המבקש לעשות הוא להשיב לבקשה וכי כל טענה שיש לו בעניין הדיון במזונות זמניים רשאי הוא לטעון בתגובתו.

3.

מכאן הבקשה שבפניי, בה נטען, בעיקר, כי פסיקת בתי המשפט אינה עולה בקנה אחד עם עקרון הכיבוד ההדדי שנקבע בהלכת פלמן וכי היא יוצרת כפל הליכים בעניינם של הצדדים. עוד נטען כי כיון שטרם הגיע המועד להגשת כתב הגנה, לא היה בית המשפט מוסמך לחייב את המבקש להגיש תגובה בעניין המזונות הזמניים. לבסוף, נטען לחוסר תום-לב בהתנהלות המשיבה. להשלמת התמונה אציין כי ביום 11.2.08 הגישה המשיבה לבית משפט זה עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי, ובו ביום ניתן צו ביניים המורה לבית הדין "שלא להתכנס לדון בעניינם של העותרת ושל משיב 3 ( המבקש - ע.א. ) קודם שיוכרע הערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול (בג"צ 1333/08

פלונית נ' בית הדין האזורי בירושלים (טרם פורסמה, 11.2.2008)).

4.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. אכן, עקרון הכיבוד ההדדי הוא עיקרון מפתח במערכת היחסים הסבוכה בין הערכאות השונות האמונות על דיני המשפחה בישראל. עיקרון "שהוא - וצריך להיות - נר לרגלי כל הערכאות העוסקות בנושאים אלה" (בג"צ 7341/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי אשקלון (טרם פורסם, 14.2.2008)). הלכת פלמן קובעת את הכלל לפיו "כאשר ערכאה אחת הכריעה כי בסמכותה לדון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג, הרי ככלל, על הערכאה השנייה לסרב להיזקק לטענות הנוגעות לסמכות-שיפוטה בעניין, ועליה להימנע מדיון בתביעת הרכוש שהוגשה בפניה" ( שם , בעמ'

138). ברם, שוברו של הכלל נקבע בצדו:

"בשל עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, על אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש" ( שם ).

קרי, הלכת פלמן אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט (כך במקרה שלפנינו) להכריע כי הסמכות מסורה לו - אך להכרעה זו נדרש, מעבר לעצם הקביעה כי לא התקיימו תנאי הכריכה, גם טעם מיוחד (ולא למותר לציין כי בהמשך הדברים נזכר אי נימוק החלטה, כאינדיקציה היכולה לתמוך בנסיבות המתאימות בכיוון זה). במקרה שלפנינו סבר בית המשפט לענייני משפחה כי על מנת להכריע בשאלה האמורה זקוק הוא לתצהירי הצדדים. המדובר, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בהחלטת ביניים דיונית, ובכזאת תהיה התערבות ערכאת הערעור מוגבלת, קל וחומר ב"גלגול ערעורי שלישי" (וראו לדוגמה: רע"א 3329/07 ולד נ' חסון (טרם פורסמה, 27.4.2007)). מנגד יש לומר, כי מאחר שכבר ניתנה החלטה בבית הדין הרבני, על בית המשפט - גם אם הוא מבקש לברר האם עליו למשוך ידיו מעיסוק בתיק - להתנהל ברגישות ובזהירות המחויבת, ובפרט בכל הקשור במתן סעדים. עוד יש לציין כי התצהירים אכן יידרשו, בין בבית הדין ובין בבית המשפט, והתנגדות המבקש להגשתם תמוהה. סופו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה טרם הכריע בסוגיית הסמכות. אם יכריע בית המשפט בניגוד לפסיקת בית הדין, והמבקש יסבור כי לא התקיימו תנאי הלכת פלמן לפסיקה כאמור - יוכל להשיג על כך במדרג הערעורי הרגיל.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא מתייתר הדיון בבקשה שהוגשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובת המשיבה – אין צו להוצאות.