בע"מ 2634/15 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.3.2015 (עמ"ש 12094-03-14, סגן הנשיא א' ש' שילה והשופטות מ' נד"ב ו- ו' פלאוט ) וכן בקשה לעכב את ביצועו של פסק דין זה. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 20.1.2014 (תמ"ש 46260/07, הנשיאה ד' בלטמן קדראי ).

2.

ההליך שבפני נסב על הזכויות בדירה בעיר חולון (להלן: הדירה ) אשר נרכשה מידי עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ על-ידי הוריהם המנוחים של המבקש והמשיב, שני אחים. בשנת 2007 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקש וכן נגד אח ואחות נוספים, שבה עתר לקבלת סעד הצהרתי לפיו הוא הבעלים של הדירה. לטענת המשיב, הוא זה שמימן את רכישת הדירה ובהמשך לכך נחתם בשנת 1984 הסכם בינו לבין הוריו לפיו ההורים מכרו את זכויותיהם בדירה למשיב (להלן: ההסכם ). בהסכם צוין המשיב כלווה נוסף במסגרת הלוואת המשכנתא שנטלו ההורים. העברת הזכויות לא בוצעה בפועל, אך המשיב גרס כי היה ברור לכול כי בבוא היום תועבר הבעלות בדירה על שמו. אבי המשפחה נפטר בשנת 1990, ואילו האם נפטרה בשנת 2007. המבקש, המתגורר בדירה, גרס מצדו כי ההסכם שבידי המשיב הוא מזויף. ביום 22.6.2010 ניתן פסק דין ראשון בעניין בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ח' קיציס ), ובו התקבלה תביעתו של המשיב (להלן: פסק הדין הראשון ). בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת המבקש לפיה ההסכם זויף, תוך שהתייחס, בין השאר, לעדויותיהם של אחיהם ואחותם של המבקש והמשיב, אשר תמכו בגרסת המשיב. בנוסף לכך, בית המשפט לענייני משפחה דחה את הטענה לפיה מדובר היה בהסכם למראית עין בלבד. לפיכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ההסכם תקף וכי המשיב זכאי לרשום את זכויותיו בדירה מכוחו.

3.

המבקש ערער על פסק הדין הראשון לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. לאחר דיון שהתקיים בערעור זה ביום 28.2.2013, ובהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים לסיכום לפיו התיק יושב לדיון בבית המשפט לענייני משפחה על מנת שימנה מומחה לבדיקת חתימתה של האם על ההסכם. בהקשר זה נקבע בסיכום בין הצדדים כי:

"ככל שייקבע כי החתימה איננה חתימתה של המנוחה, בדרגת סבירות גבוהה מאוד, ייתן בית המשפט קמא את פסק דינו, לאחר שישמע את השלמת הראיות ואת טענות הצדדים; ככל שלא ייקבע כך, ייחשב הערעור נדחה ופסק הדין של בית המשפט קמא נושא הערעור, ייחשב חלוט"

בית המשפט המחוזי העניק לסיכום האמור תוקף של פסק דין (עמ"ש 57130-10-10,

סגן הנשיא א' ש' שילה והשופטות מ' נד"ב ו- ו' פלאוט ).

4.

משהושב התיק לבית המשפט לענייני משפחה, מונה מר יצחק חג'ג' כמומחה גרפולוגי לבדיקת חתימתה של האם על ההסכם (להלן: המומחה ). המומחה עמד על הקושי להכריע באשר לאותנטיות החתימה, בין השאר בשל המספר המוגבל של הדוגמאות שהוצגו לחתימתה של האם. בשים לב לכך, מסקנתו הייתה כי "לא ניתן לקבוע שהחתימה במחלוקת נכתבה על ידי המנוחה". במענה לשאלת הבהרה שהופנתה אליו ציין המומחה כי "אין הוא קובע בוודאות שהחתימה שבמחלוקת אינה של המנוחה". בהמשך לכך, המומחה נחקר על חוות דעתו והצדדים הגישו את סיכומיהם. ביום 20.1.2014 נתן בית המשפט לענייני משפחה את פסק דינו בעניין (להלן: פסק הדין השני ). בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הוא מקבל את חוות דעתו של המומחה שנערכה במקצועיות וציין כי חתימתה של האם השתנתה מפעם לפעם, מבלי שהיא אימצה דפוס חתימה קבוע, כך שאין מקום למנות מומחה נוסף. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי הוא כבול להסדר שנערך בין הצדדים בבית המשפט המחוזי ולכן אינו נדרש לטענות נוספות שאותן ביקש המבקש להעלות, וממילא הועלו על ידיו אף ב"גלגולים" הקודמים של התיק. נוכח כל האמור קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לא הוכח שחתימת המנוחה על ההסכם אינה אותנטית בדרגת סבירות גבוהה, ומכאן שפסק הדין הראשון הוא חלוט.

5.

המבקש ערער גם על פסק הדין השני לבית המשפט המחוזי. במהלך הדיון שנערך בערעור המליץ בית המשפט המחוזי למבקש שלא לעמוד על ערעורו, אך הוא לא קיבל את ההמלצה. לאחר הדיון דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בציינו שפסק הדין השני מנומק היטב ותומך במסקנה שאליה הגיע בית המשפט לענייני משפחה.

6.

בבקשת רשות הערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תוקף המבקש את חוסר מקצועיותו של המומחה, אשר לא ביצע, על-פי הנטען, את כל הבדיקות הנדרשות. כן טוען המבקש כי די בכך שלא הוכח כי חתימתה של האם על ההסכם היא אותנטית על מנת להצדיק בחינה מחדש של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש מוסיף וטוען כי משמעות פסק הדין היא כי הוא יסולק מן הבית שבו הוא מתגורר וזהו טעם נוסף להיעתר לבקשה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" היא מחמירה, ורשות ערעור תינתן רק מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר יש חשש לעיוות דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור ( הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, ולמעשה המבקש אף אינו טוען לכך. כמו כן, איני סבורה כי למבקש נגרם עיוות דין. בסופו של יום, עניינו של התיק הוא בשאלה קונקרטית ונקודתית מאוד – האם ההסכם הנוגע לזכויות בדירה הוא אותנטי, אם לאו. שאלה כזו, שהוכרעה על בסיס חוות דעת של מומחה, אינה מתאימה ככלל לדיון בגדרי "גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 9153/11 דריושי נ' מצוד אחזקות ושירותים בע"מ , פסקה 5 (21.5.2012)), ולא מצאתי מקום לחרוג מכך בנסיבות העניין. זאת ועוד, במסגרת הדיון שנערך בערעור על פסק הדין הראשון, הסכים המבקש, שהיה מיוצג בידי עורך דין, לכך שבית המשפט לענייני משפחה ישנה את הכרעתו רק אם יקבע כי בסבירות גבוהה מאוד חתימת האם אינה אותנטית. בצד ההסכמה שאליה הגיעו המשיב והמבקש היו סיכונים וסיכויים. המבקש אינו יכול כעת, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה נמנע מלקבוע שהחתימה אינה אותנטית, לשנות טעמו ולטעון כי די בכך שלא נקבע כי החתימה היא אותנטית. קבלת טענה כזו תשמוט את כל הבסיס להסכמה בינו לבין המשיב.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם בקשתו הנוספת של המבקש לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.