בע"מ 2690/15 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת הבכירה ש' שטמר וכב' השופטות י' וילנר ו ר' למלשטריך-לטר ) שבו התקבל בחלקו ערעור המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ב' ברגר ).

1.

המבקש והמשיבה הם אחים למחצה מאותו האב. לאחר מותו הותיר אבי הם צוואה שבה ציווה למשיבה סכום כסף ודירה בירושלים; ולמבקש ציווה מספר נכסי מקרקעין ומיטלטלין. בנוסף, נקבע בצוואה כי אם יתגלו נכסים נוספים לאחר מותו של האב הם יחולקו בחלקים שווים בין הנהנים (להלן: הסעיף השיורי ); כי המבקש יתמנה כמנהל העיזבון ללא שכר; וכי הוצאות הכינוס וניהול העיזבון ישולמו מתוך הכספים שבעיזבון. בהמשך, נכרת בין המבקש לבין המשיבה הסכם שלפיו המשיבה תסתלק מן הצוואה, ואילו המבקש ידאג לכינוס נכסי העיזבון ויעביר למבקשת את חלקה על פי הצוואה (להלן: ההסכם ). בהמשך, ועל בסיס ההסתלקות האמורה (כמו גם על בסיס הסתלקויותיהם של נהנים נוספים אשר אינן נוגעות לענייננו) ניתן צו קיום צוואה לטובת המבקש. לאחר מכן התברר כי ישנם שני נכסי מקרקעין נוספים שלא נכללו בצוואה (להלן: נכסי המקרקעין ). במרוצת השנים המבקש העביר למשיבה כספים וביצע פעולות שונות על בסיס ההסכם, עד שהשניים הסתכסכו והמשיבה הגישה תביעה נגד המבקש שבה נטען כי על פי ההסכם על המבקש להעביר לה זכויות ונכסים נוספים, והכל בהתאם להוראותיה המקוריות של הצוואה. טענותיה המרכזיות הנוגעות לענייננו הן כי על המבקש להעביר לה סכומי כסף נוספים על אלה שכבר העביר; כי על פי הצוואה המבקש לא היה רשאי לשלם למנהל העיזבון מתוך הכספים שירשה; וכי היא זכאית לחלק יחסי בזכויות בנכסי המקרקעין – הרכושיות והכספיות לפי העניין. ביום 23.6.2013

דחה בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ב' ברגר ) את התביעה. נקבע כי בין המבקש לבין המשיבה נכרת הסכם נאמנות בעל פה שביסודו הסתלקותה של המבקשת מן הצוואה למעט לעניין נכס מקרקעין בירושלים וחלק מכספי העיזבון שצוו לה. עוד נקבע כי המבקש

קיים את חלקו בהסכם; כי היה זכאי להשתמש בחלק מכספי המשיבה לטובת תשלום שכרו של מנהל העיזבון; וכי המשיבה אינה זכאית לחלק מנכסי המקרקעין נוכח הסתלקותה מן הצוואה – פעולה שבגינה איבדה את האפשרות ליהנות מפירותיו של הסעיף השיורי שתחולתו הייתה מלכתחילה לגבי העתיד לבוא.

2.

המשיבה ערערה על פסק הדין. ביום 11.3.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת הבכירה ש' שטמר וכב' השופטות י' וילנר ו ר' למלשטריך-לטר ) את הערעור באופן חלקי. נפסק, ביחס לסוגית התשלום למנהל העיזבון, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה עת התיר למבקש לשלם את מלוא הסכום מחלקה של המשיבה בלבד, ושההוצאה הייתה צריכה להתחלק על פי חלקם היחסי של היורשים בעיזבון. אשר לנכסי המקרקעין, נפסק – ברוב דעות של כב' השופטת הבכירה ש' שטמר וכב' השופטת ר' למלשטריך-לטר וכנגד דעתה החולקת של כב' השופטת י' וילנר – כי יש להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט לענייני משפחה לגבי תוכן ההסכם שבין המבקש לבין המשיבה, ולקבוע במקומו כי הסכם זה לא כלל ויתור מצד המשיבה על זכויות בנכסים מכוח הסעיף השיורי. כפועל יוצא מכך נפסק כי למשיבה יש זכות בחלקה היחסי בנכסי המקרקעין. הודגש כי נסיבות המקרה מצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות, חרף העובדה כי ככלל, תמנע ערכאת הערעור מלעשות כן. זאת משום שבנסיבות העניין לא הוצג הסבר מניח את הדעת לוויתורה של המבקשת – אישה הסובלת משך שנים מבריאות רעועה ביותר אשר ידעה כי תזדקק לכסף רב לצורך מימון טיפוליה ומחייתה – על זכויות רבות ערך שהגיעו לה מכוח הצוואה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משהתערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, שהיו מבוססות על התרשמות בלתי אמצעית מראיות וממהימנותם של עדים. נטען כי התערבות זו נעשתה תוך העדפת מבחני סבירות ושכל ישר על פני ראיות ממשיות ובניגוד להלכה הפסוקה. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הוצאות ניהול העיזבון יתחלקו בין היורשים לפי חלקם היחסי בעיזבון, שכן צוואת המנוח הורתה אחרת במפורש, וקביעה זו אף אינה מתיישבת עם הדין הקיים.

4.

לאחר עיון בבקשה ובמוצגיה, מצאתי כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כידוע, רשות לערער לבית משפט זה "בגלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים המקימים סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך (רע"א 8961/14 בן שושן נ' יוספי , פסקה 3 (22.4.2015) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ), וכך גם בנוגע להליכים שהחלו בבית המשפט לענייני משפחה ( בע"ם 722/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 5 (12.4.2015) ; בע"ם 128/12 עיזבון פלוני נ' פלונית , פסקה 7 ( 26.3.2012 )). הבקשה אינה עומדת באמת המידה האמורה. סלע המחלוקת שבין המבקש לבין המשיבה נוגע לתוכנו של ההסכם שנכרת ביניהם. המדובר בהכרעה הנטועה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. במקרה דנן מצא בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור לקבוע ממצאי עובדה ומהימנות שונים מאלו שנקבעו בערכאה הדיונית, על אף ההלכה העקרונית שלפיה ערכאת הערעור תמעט להתערב בממצאים אלה, למעט במקרים חריגים. ברם, אין בהתערבות זו כשלעצמה, כמו גם בעובדה שכתוצאה ממנה הגיעו שתי הערכאות למסקנות שונות בכל הנוגע לתוכנו של ההסכם כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה ( רע"א 1671/15 אלמליח נ' עיריית לוד , פסקה 5 (17.5.2015)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.