בע"מ 27/08 אברהם אבו חצירה נ. מדינת ישראל

1.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) והמשיב נישאו בשנת 1980 ולהם שני ילדים, ילידי 1988 ו-1991. בעקבות משבר נפרדו בני הזוג בשנת 1998. מאז נולדו למשיב שני ילדים נוספים מאישה אחרת. המשיב חויב בפסק דין מיום 26.7.01 בתשלום מזונותיהם של שני ילדיו הקטינים בסך של 1,500 ₪ עבור כל אחד מהם. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה. ביום 20.2.02 הגיש המשיב תביעה להפחתת דמי מזונות לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. הוא טען לשינוי נסיבות אשר התבטא בהולדת שני ילדים למשיב ומצבו הכלכלי והבריאותי שהתדרדר. בית המשפט דחה את התביעה על הסף בהעדרו של שינוי מהותי בנסיבות.

2.

ביום 8.9.03 הוגשה תביעה נוספת על ידי המשיב להפחתת המזונות בהם הוא מחויב. המשיב ציין כי המזונות צמחו ל-3,280 ₪ בחודש עבור שני הקטינים, וכי מצבה הכלכלי של המבקשת השתפר. כן ציין כי לבנו מלאו 15 שנה ולפיכך הוא מחויב במזונותיו רק מדין צדקה. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ר' ברגמן) סקר את הנסיבות החדשות ופסק כי חיוב המזונות עבור הבן יופחת ל-1,400 ₪ החל מיום 8.9.03, והחיוב כלפי הבת ישאר על כנו, אך החל מיום 1.6.06 יופחת חיוב המזונות עבור הבת ל-1,500 ₪ לחודש.

3.

על פסק הדין הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בטוענו כי המזונות הופחתו בסכומים זניחים. בית המשפט (כב' השופט י' כהן) קבע כי היה לכאורה מקום להפחית את סכומי המזונות בשיעור גבוה יותר לאור העובדה שהחל מחודש מאי 2003 מזונות הבן אשר הגיע לגיל 15 חלים מדיני צדקה על שני ההורים, ובשל כך שלמבקשת הכנסות גבוהות יותר מאלו של המשיב, ובוודאי החל מחודש יוני 2006, שאז הגיע הבן לגיל 18 והבת לגיל 15 שנים. עם זאת החליט בית המשפט לדחות את הערעור וזאת מאחר שהמבקש לא קיים את חיובו לשאת בתשלום מחצית המשכנתא המוטלת על בית המגורים של המשיבה והילדים, והמבקשת נושאת לבדה בתשלום זה למרות החלטה שיפוטית בעניין.

4.

המשיב הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. ביום 15.7.07 קיבלתי את הבקשה, דנתי בה כבערעור והוריתי על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי (בע"מ 9789/06). בקליפת האגוז אציין כי בהחלטה זו נקבע שיש להבחין בין שני מישורים: מישור הדין המהותי והמישור האכיפתי. לפיכך, בית המשפט אינו יכול שלא להפחית את גובה המזונות רק בשל אי תשלום חוב אחר, כגון חוב משכנתא, של האב. עם זאת נקבע כי ניתן להתחשב באי תשלום החוב כאשר הוא פוגע ביכולתה הכלכלית של האם במישור האכיפתי על ידי התחשיב הבא: ראשית, יש לבצע חישוב של המזונות המגיעים לאישה או לילדים בהתעלמות מהחוב של האב; שנית, יש לבחון את גובה המזונות בהתחשב במצבה הכלכלי של האם לאור אי תשלום החוב. ההפרש בין שני חישובים אלו יפסק לאם כדמי מזונות, אשר גבייתם קלה יותר, אך יועבר לכיסוי החוב של האב לאם.

5.

ביום 26.11.07 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי פסק דין חדש בעניינם של הצדדים. בית המשפט הבחין בין שלוש תקופות: מיום הגשת התביעה להפחתת מזונות עד הגיע המבקשת 3 לגיל 15; מחודש יוני 2006 עד המועד בו התגייס המבקש 2 לצה"ל; מחודש ספטמבר 2007 ואילך. בית המשפט קבע את סכום המזונות עבור כל תקופה וכן קבע את החלק היחסי בו ישא כל אחד מההורים. באשר להשפעת חוב המשכנתא שלא משולם על ידי המשיב, קבע בית המשפט כי אין בידיו נתונים מספיקים, שכן בא-כוח המשיב טען כי קיימות ראיות לכך שאף המבקשת אינה משלמת את החזרי ההלוואה באופן סדיר. בית המשפט ציין כי בינתיים אימץ בית הדין הרבני את חוות דעתו של האקטואר שהוגשה בפניו בעניין איזון הזכויות בין הצדדים, כאשר בהמלצותיו מתחשב האקטואר בכך שהמבקשת שילמה תשלומים אף בגין חלקו של המשיב בדירה. בית המשפט המחוזי סבר כי בהמלצות אלו יהיה בכדי לענות על הקושי המתעורר בשל אי תשלום חוב המשכנתא על ידי המשיב.

6.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה הפעם המבקשת בקשת רשות ערעור זו. המבקשת טוענת כי היה על בית המשפט המחוזי ליישם את פסק דינו של בית משפט זה אשר החזיר את העניין אליו, או שהיה עליו להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לבחינת ראיות בנושא אי תשלום חוב המשכנתא על ידי המשיב. המבקשת טוענת כי המזונות שנפסקו הינם נמוכים, אינם מספקים את צרכי הילדים ואינם נשענים על תשתית עובדתית ומשפטית כלשהי.

7.

דין הבקשה להידחות. כפי שהדגשתי בהחלטתי בבע"מ 9789/06, הפתרון שהוצע במישור האכיפתי לחוב שאינו משולם על ידי האב נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין בהתאם לנסיבות אותו מקרה. בעניין שבפנינו סבר בית המשפט המחוזי כי נסיבות העניין הספציפי נותנות מענה לחוב המשכנתא שלא שולם, באמצעות התחשבותו של האקטואר, במסגרת המלצותיו לאיזון זכויות בין הצדדים, בחוב שלא שולם. פתרון זה נדמה בעיני כסביר בנסיבות מקרה זה ולכן לא היה הכרח להשתמש בפתרון שהוצע בפסק דיני. שאר טענותיה של המבקשת אינן מעלות שאלה עקרונית כלשהי אלא נוגעות ליישומם של דיני המזונות במקרה ספציפי זה. לפיכך אין הן מצדיקות דיון במסגרת גלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.