בע"מ 9789/06 פלוני נ. פלוני

שיפוטית בעניין. בית המשפט קבע כי מאחר שהמשיבה נאלצה לפרוע את חלקו של המבקש בחוב המשכנתא כלפי הבנק הרי שהדבר גרע סכומי כסף נכבדים ממקורותיה, והפחתת מזונות כעת תגרע עוד ממקורותיה והמבקש הוא שיצא נשכר. לפיכך נקבע כי כל עוד ממשיך המערער במריו וצובר את חובו אין מקום להפחית את נטל תשלום המזונות שהוטל עליו.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שבפני. המבקש טוען טענות שונות התומכות בהפחתת המזונות בהן הוא מחויב, ובהן העובדה כי ילדיו הגיעו לגיל בו משולמים המזונות על-פי דין צדקה. טענות אלו אינן מצדיקות מתן רשות בגלגול שלישי שכן הן תחומות לעניינם הספציפי של הצדדים ואינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית בעלת אופי כללי או ציבורי. כבר ציינתי בעבר כי סוגית המזונות הינה סוגיה אשר על-פי טיבה תלויה בעובדות המקרה ובנסיבותיו בכל מקרה ומקרה, שעם הן יכולות להשתנות מעת לעת ולכן בוודאי שאינה מצדיקה, בדרך-כלל, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל בע"מ 9013/04 י'ל' נ' פלונית (לא פורסם, 1.3.06)).

5.

עם זאת, המבקש מלין אף על כריכת אי תשלום חוב המשכנתא עם סירובו של בית המשפט המחוזי להתערב בגובה המזונות שנפסק, על אף שסבר שבאופן עקרוני היה המבקש זכאי לכך. המבקש טוען כי אין לערבב בין חוב המשכנתא כלפי המשיבה לבין חוב המזונות כלפי הילדים. לטענת המבקש אי תשלום המשכנתא אינו מהווה סיבה למנוע את זכותו של המבקש להפחתת מזונות. עוד הוא טוען כי הטענה לפיה הוא אינו עומד בתשלומי מחצית המשכנתא אינה נכונה מבחינה עובדתית.

המשיבה טוענת כי למרות שהמבקש חויב במסגרת פסק הדין בתביעת המזונות בתשלום מחצית מתשלומי המשכנתא החל מחודש יולי 1998, הוא אינו עומד בתשלומים. המשיבה פתחה תיק בהוצאה לפועל לתשלום חוב זה, ולטענתה החוב עומד כעת על למעלה ממאה אלף ₪. המשיבה סבורה כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו שמחדלו של המבקש מלשאת בתשלומי המשכנתא גורם לגריעה ממקורותיה הכספיים של המשיבה ומטיל עליה עול כבד מזה שנלקח מראש בחשבון, ולפיכך אין מקום להפחתת מזונותיו.

בסוגיה המתעוררת בעניין זה מצאתי כי יש לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור.

6.

עלינו לברר האם למרות שבית המשפט סבור כי באופן עקרוני יש להורות על הפחתת מזונות האב, יכול בית המשפט להימנע מכך בשל אי תשלום חוב לאם או לילדים על ידו.

קיים לטעמי קושי רב לטעון שניתן להימנע מהפחתת מזונות בשל אי תשלום חוב. נראה כי המדובר בשני מישורים שונים: המישור האחד הוא החיוב המהותי במזונות. חיוב זה נקבע בהתאם לדין המהותי (במקרה דנן- הדין העברי). המישור השני הוא מישור האכיפה או מישור ההוצאה לפועל. במישור זה מצויה הימנעותו של האב מלשלם את חובו לאם או לילדים. העירוב שעשה בית המשפט קמא בין שני המישורים הוא בעייתי. כך למשל, אב שלא הופחתו מזונותיו וכעבור שנה הוא משלם את כל חובו לאם שילם למעשה בשנה שחלפה מזונות גבוהים ממה שהיה חייב בהם על-פי הדין המהותי, כך שסך החובות ששילם הוא גבוה מזה שהיה מחויב בו באופן עקרוני. אמנם ניתן לטעון שהאב יכול לבקש הפחתה רטרואקטיבית של המזונות לאחר תשלום חובו לאם, עם זאת ראשית ספק אם לא יקבע שמדובר במעשה בי-דין, ושנית, בהפחתה כזו מתעוררת בעייתיות מסויימת כלפי האם והילדים שמזונותיהם נאכלו כבר (ראו בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 21.11.05)). לשם המחשת הקושי נדגים כי ברור שאדם אשר חב לחברו תשלום שכר דירה חודשי וכן תשלום בגין רכישת נכס, ברי כי בית המשפט לא יגדיל את חוב השכירות החודשי במקרה שהחייב לא עומד בתשלום עבור רכישת הנכס.

מאידך גיסא, לא קשה להבין את הרציונאל העומד מאחורי פסיקתו של בית המשפט קמא ולהזדהות איתו. ראשית, בניגוד לדוגמא שהובאה לעיל, הרי שקביעת גובהו של חוב מזונות מתבססת, בין היתר, על יכולתו הכלכלית של הזכאי, ולפיכך אי תשלום חוב אחר יכול להשפיע על יכולתו הכלכלית של הזכאי ובהתאם לכך על גובה המזונות המגיע לו. כמו כן, קשה לקבל תוצאה לפיה אב שאינו משלם את חובו לאם או לילדיו מצד אחד, זכאי להפחתת סכום המזונות בו הוא חב מצד שני. מעבר לתחושת אי הצדק שעולה מכך, הרי המטרה המרכזית של דיני מזונות הינה לאפשר את מחייתם השוטפת של האישה, כאשר מדובר במזונות אישה, ושל הילדים, כאשר מדובר במזונות ילדים. מטרה זו עלולה להתאיין אם האב אינו משלם רכיב כלשהו מדמי המזונות (כגון רכיב המדור) ובמקביל מופחת שיעור המזונות בהם הוא חב. מטרה זו אף אינה מושגת כאשר לא משולמים למשל מזונות האישה אך משולמים מזונות הילדים. הסיבה לכך, כפי שציין בית המשפט קמא, הינה שהפחתה במקורותיה של האם עלולה לפגוע ביכולתה לספק את צרכי הילדים. לצורך השגת מטרה זו הכיר בית משפט זה בדחיית חובת השיפוי המוטלת על האם בהתאם להסכם עם האב "עד שתעשיר", וזאת על מנת לא לפגוע בסיפוק צרכיהם של הילדים (ראו ד"נ 4/82 קוט נ' קוט , פ"ד לח(3) 197 (1984)). בית המשפט, כך נראה, אף נכון היה להכיר בטענה שחיובו של ערב לחובת השיפוי של האם יכול אף הוא להידחות במקרה שהילדים סמוכים על שולחנו של אותו ערב (ראו ע"א 806/86 מילנר נ' מילנר , פ"ד מב(3) 414 (1987)).

ניתן לטעון אמנם כי פסיקת מזונות לילד עד גיל 15 מוטלת, על-פי הדין העברי, רק על האב בהתאם לצרכיו של הילד ובלא להתחשב במקורותיה של האם, ולפיכך כאשר החוב של האב אינו נובע ממזונות ילדים שלא שילם אין מקום למנוע את הפחתת מזונותיהם של ילדים מתחת לגיל 15. לכך יש להשיב בשניים: ראשית, חיובו של האב עד גיל 15, מכוח הדין עד גיל 6 או מכוח תקנת חכמים מעל גיל 6, הינו לצרכים הבסיסיים בלבד של הילדים. החיוב לזון את הילד מעבר לצרכיו הבסיסיים הינה מדין צדקה, וכאשר מדובר בדין צדקה החלוקה בין האב לאם היא שווה (ראו ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז , פ"ד לו(3) 449 (1982)). לפיכך, אם גרם האב באי תשלום החוב להפחתת מקורות המחיה של האם, יש בכך לעיתים בכדי להשפיע על יכולתה לספק את צרכיהם של הילדים מעבר לצרכים הבסיסיים המשולמים על ידי האב. שנית, מגמת בתי המשפט כיום היא לנסות ולהביא בדרכים שונות לשוויון בין האב לאם גם לצורך החלוקה במימון צרכיהם הבסיסיים של הילדים (ראו דיון בסוגיה במאמרו של מיכאל קורינאלדי "היש ליישם את עקרון השוויון בדיני הורים וילדים?" קרית המשפט ב 131 (2002). כן ראו תמ"ש 88000/00 כוכב נ' כץ (לא פורסם, 2.12.2001); וכן סקירה של מגמות בתי המשפט בתמ"ש (תל-אביב-יפו) 50770/03 כ.י.- קטין נ' כ.א. (לא פורסם, 6.11.06)).

7.

נראה כי הפתרון לסוגיה הינו התמודדות במישור האכיפתי ולא במישור הדין המהותי. מבחינת הדין המהותי על בית המשפט לבחון האם יש מקום להפחתת המזונות, ומה גובה המזונות החדש שיש לשלם על-פי הדין, וזאת בהתעלם מכך שהאב אינו משלם חוב אחר שלו לאם או לילדים. במקביל, על בית המשפט לשוב ולבחון האם גובה המזונות היה משתנה בהתחשב בכך שהאב אינו משלם את חובו. כך למשל, במקרה שהאב אינו משלם את חלקו במשכנתא, יש לגרוע סכום זה מהכנסתה של האם ולהוסיפה להכנסתו של האב. במצב דברים זה יש לבחון מהו סכום המזונות אותו היה פוסק בית המשפט. למעשה, הבחינה הראשונה היא בחינה "חשבונאית", שכן לכאורה יש לזקוף לזכות האם גם את החוב שטרם שולם, בהנחה שחוב זה ישולם בעתיד, בין אם מרצונו של האב, ובין אם על ידי ההוצאה לפועל. הבחינה השניה היא של המציאות השוטפת, החודשית של יכולתה הכלכלית של האם (ניתן להשוות זאת להבחנה בין השיטות החשבונאיות על בסיס מסחרי ועל בסיס מזומנים).

הפתרון במישור האכיפתי נוגע להפרש בגובה המזונות בין שתי הבחינות. הפרש זה ישולם לאם או לילדים על ידי האב באופן חודשי ויגבה כחוב מזונות, אך יועבר לכיסוי חובו האחר של האב שלא משולם על ידו, וזאת עד לכיסוי החוב או עד לקביעה אחרת של בית המשפט.

8.

לשם הדגמת הפתרון נניח אב שחב במזונות ילדיו בסך 4,000 ₪ לחודש ומבקש את הפחתת המזונות למרות שאינו עומד בתשלום חלקו במשכנתא והאם נאלצת לשלם את חלקו. בית המשפט בוחן את הדין המהותי, בהתעלם מחוב המשכנתא שאינו משולם ומגיע למסקנה שיש להפחית את מזונות הילדים ל-3,000 ₪ לחודש. עם זאת, בהתחשב בכך שהאם נאלצת להוציא מכיסה כל חודש סכום נוסף לכיסוי מלוא המשכנתא, בעוד שהאב אינו מוציא מכיסו סכום זה, הרי שבהתחשב בנתונים אלו וביכולות הכלכליות של שני הצדדים במצב דברים זה, פוסק בית המשפט כי סכום מזונות הילדים צריך לעמוד על 3,500 ₪. התוצאה האופרטיבית היא שהאב ישלם מזונות ילדים בסכום של 3,500 ₪ בכל חודש, כאשר 500 ₪ יועברו לכיסוי חוב המשכנתא שלו לאם.

9.

אסביר כי היתרון בפתרון זה מתבטא כאשר החוב שאינו משולם על ידי האב אינו רכיב מדמי המזונות. במצב זה גורם הפתרון האכיפתי למעשה לגביית חלק מאותו חוב כחוב מזונות, אשר גבייתו קלה הרבה יותר ומיטיבה עם הזכאים, הן בהתאם לדיני ההוצאה לפועל, והן על ידי האפשרות לקבל את דמי המזונות (או את חלקם) מהביטוח הלאומי (ראו למשל סעיפים 50(ב), 74, 74א, 74כ(2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 המחילים דין מיוחד על חוב מזונות, וכן ראו חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972). יוער כי רשויות ההוצאה לפועל תצטרכנה למצוא את הפתרון הטכני למצב בו משולם סכום עבור דמי מזונות, ובהתאם לכללים הקבועים לגביית חוב מזונות, אשר חלקו מועבר לכיסוי חוב אחר, שאינו דווקא חוב מזונות.

10.

להשלמת הסוגיה אוסיף שתי הערות. ראשית, ניתן לנקוט בפתרון דומה גם כאשר התביעה מוגשת מצד האם לצורך הגדלת מזונות בשל שינוי נסיבות או בשל אי תשלום חוב כלשהו על ידי האב. גם במקרה זה יהיה מקום לבחון האם ההתחשבות בעובדה שהאב אינו משלם את חובו לאם מצריכה הגדלת המזונות החודשיים המשולמים על ידו, וזאת בהשוואה לנתונים עליהם הסתמך בית המשפט כאשר פסק במקור את סכום המזונות. אם התשובה חיובית יוגדלו המזונות כאשר ההפרש יגבה כדמי מזונות אך יועבר לכיסוי חובו של האב לאם.

שנית, נקיטה בפתרון זה נתונה כמובן לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לנסיבות. קביעת סכום המזונות ככלל היא מלאכה התלויה עד מאוד בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, ולפיכך על בית המשפט לבחון האם הפתרון המתואר מתאים לעניין המובא בפניו. פתרון זה מעניק לבית המשפט כלי נוסף בו הוא יכול להשתמש בהתאם לשיקול דעתו בנסיבות המתאימות.

מן הכלל אל הפרט

11.

במקרה שבפנינו נמנע המבקש מלשלם חוב פסוק של מחצית מתשלומי המשכנתא על דירת המגורים של המשיבה וילדי בני הזוג. חוב זה, כך נראה, אינו רכיב של דמי המזונות או של חובת המדור, אלא חלק מחובו הקנייני של המבקש כבעלים של מחצית מדירת המגורים. בית המשפט המחוזי סבר כי ישנה הצדקה להפחתת גובה מזונות הילדים בו חייב המבקש וזאת בשל גיל הילדים. בית המשפט אינו רשאי למנוע לחלוטין הפחתה זו. עם זאת, בית המשפט יכול להשתמש בפתרון שהוצע כאן: לקבוע מהו גובה תשלום המזונות בו חייב המבקש לאחר הפחתה ובאיזה גובה היה חב בהתחשב בכך שהמשיבה נאלצת לשלם את חלקו בחוב המשכנתא לבנק. את ההפרש יאלץ המבקש להמשיך ולשלם והפרש זה יגבה כדמי מזונות ילדים, אך יועבר לכיסוי חוב המשכנתא של המבקש כלפי המשיבה.

אשר על-כן התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי בחיפה להמשך הדיון. בנסיבות העניין סברתי כי אין מקום לעשות צו להוצאות.