בע"מ 2727/07 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ח'טיב, הווארי וארבל; פסק הדין נכתב בידי השופט ח'טיב) מיום 27.2.07 בתיק ע"מ 1006/06, בו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת רבס) מיום 20.12.05 בתיק תמ"ש 1810/00.

ב.

המבקש והמשיבה אח ואחות, ויחד עם שני אחים נוספים, הם רשומים כבעלים של חלקה בכפר בועיינה נוג'ידאת באופן הבא: המבקש (4/10) המשיבה (1/10) האח המנוח פאדל (4/10) האח עלי (1/10). בשנת 2000 הגישה המשיבה תביעה לתיקון המרשם, בה נטען כי כבר בשנת 1962 מכר לה אביה חצי דונם, ולפיכך שיש להחיל את החלוקה הנזכרת (שנקבעה בצו ירושה בשנת 1977) רק לגבי יתרת החלקה. יורשי האח המנוח פאדל (שרכש גם את חלקו של האח עלי) הודו בזכותה של המשיבה. המבקש התנגד לתביעה, בעיקר בטענה כי הקרקע נרכשה על ידי האחים ישירות מהמדינה, ולא בירושה מאביהם - ולפיכך, גם אילו היתה מוכחת טענת המשיבה לגבי רכישת הקרקע, אין לה כל נפקות. ביום 20.12.05 דחה בית המשפט לענייני משפחה את התביעה. בית המשפט קיבל את גרסת המשיבה לגבי קיומה של העסקה בשנת 1962, אך קבע כי מאחר שהאב מעולם מימש את זכותו להירשם כבעלים של המקרקעין, הנה עם רישום המקרקעין של שם המדינה בטלה זכותו של האב - ובעקבותיה גם זכותה של המשיבה.

ג.

ביום 27.2.07 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה. נקבע כי האחים אמנם קיבלו את הזכויות במקרקעין מהמדינה (שהיתה רשומה כבעליהם), אך זאת מכוח זכותו של האב שלא מומשה בשנות השישים - ולפיכך משהתקבלה הגרסה העובדתית של המשיבה, יש להעניק לה את החלק שרכשה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען הן כלפי גירסתה העובדתית של המשיבה ביחס לעסקה משנת 1962, והן כלפי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה יש לראות את העברת הבעלות במקרקעין לאחים כאילו הועברו ישירות מאביהם.

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית והיא תחומה לעובדותיה, ולפיכך אינה מצדיקה גלגול ערעורי נוסף (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר; רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (לא פורסם)). שנית, דומה כי אין מקום גם להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לגופו. אין, ולא יוכל להיות, חולק על כך שהמדינה הסכימה להעברת המקרקעין לבעלות האחים אך ורק מכוח זכותו הלא ממומשת של האב. ומשבאנו לזכותו של האב – ברי כי אין בידו להוריש יותר ממה שהיה בידו. המבקש אמנם מצביע על בעיות שונות בגרסת המשיבה - אך אלה לא נעלמו מעיני הערכאות הקודמות, שסברו שיש לקבל את גרסתה. בהינתן תשתית עובדתית זו, קשה לקבל את טענות המבקש.

ה.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.