בע"מ 2738/07 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) מיום 22.2.07 בתיק בר"ע 2170/06, בו נדחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת קיציס) מיום 13.6.06 בתיק בש"א 3305/06.

ב.

ביום 1.5.05 נתן בית המשפט לענייני משפחה תוקף של פסק דין להסכמת המבקש 1 והמשיבה 1 - בני זוג הנמצאים בהליכי גירושין - לפירוק השיתוף בבית המגורים של בני הזוג. לפי ההסכם ניתנה לבני הזוג תקופה של ארבעה חודשים למכור את הנכס בעצמם, ולאחר מכן - כך נקבע - ישמשו באי כוחם ככונסי נכסים. בני הזוג לא הצליחו למכור את הנכס, שהוערך על ידי שמאי מטעם בית המשפט ב - 430,000 דולר במכירה ממוכר ברצון לקונה מרצון, וב- 365,500 בעת מימוש מהיר. ביום 18.11.05 פרסמו כונסי הנכסים לראשונה הזמנה להגיש הצעות. בסופו של דבר התקיימה התמחרות בין שני מציעים (21.3.06), והתקבלה הצעתו של המשיב 4 לקניית הנכס ב - 400,000 דולר. ביום 20.4.06 נפגשו כונסי הנכסים והמשיב 4 לצורך חתימת הסכם המכר. בסוף הפגישה הופיע המבקש 2 - בנם של בני הזוג - והודיע כי הוא מבקש לשלם 205,000 דולר עבור חלקה של המשיבה 1 (עמ' 2 להחלטת בית המשפט לענייני משפחה). בסופו של דבר נחתם ההסכם עם המשיב 4, וביום 4.6.06 אישר בית המשפט לענייני משפחה את ההסכם. עניינו של ההליך שבפנינו עתירת המבקש 2 (וכן המבקש 1) לבטל את ההסכם, שנדחתה – כפי שיפורט להלן – בבית המשפט לענייני משפחה ובערעור בבית המשפט המחוזי (בהליך בבית המשפט למשפחה היה המבקש 1 משיב).

ג.

בבקשה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה (בש"א 3305/06) טען המבקש 2 כי נפלו פגמים בהליכי המכר, ובפרט כי ההצעות הוגשו באיחור וללא המחאה בנקאית בשיעור 10% כנדרש. עוד נטען, כי למבקש 1 כלל לא הודיעו על קיום ההתמחרות, ושכונסי הנכסים לא הביאו לידיעת בית המשפט את הצעת המבקש 2 בטרם אושר ההסכם עם המשיב 4. ולבסוף, נטען כי הליך המכר נעשה על יסוד חוות דעת שמאית לא עדכנית, בעוד ששמאי מטעם המבקשים העריך את שווי הנכס בגבולות שבין 510,000-490,000 דולר. ביום 13.6.06 דחה בית המשפט את הבקשה. ביחס לפגמים שנפלו בהליך הכינוס נקבע כי לא היה מנוס מהארכת המועד לקבלת הצעות - כיון שבמועד המקורי לא הוגשה ולוא אחת; וששתי ההצעות הוגשו ללא המחאה בנקאית - כך שהשויון לא נפגע. נקבע, כי לא היה מקום לנהל משא ומתן חדש בעקבות הצעת המבקש 2, כיון שזו לא השתכללה לכדי הצעה מוגמרת - שכן מבקש זה הציע לרכוש אך 50% מהזכויות, ולא פירט כיצד הצעה לרכישת חלקה של המשיבה 1 בלבד תשתלב בהסרת העיקול שהוטל על הנכס. ולבסוף, נקבע כי מדובר בהפרש זניח של 2.5% אחוז מחד, ובפגיעה באינטרס ההסתמכות של הקונה, שמכר את ביתו בהסתמך על החוזה, ושל משתתפים בכלל בהליכי כינוס נכסים - העלולים להירתע אם תהא האצבע קלה מדי על הדק הביטול. כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ד.

ביום 21.2.07 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, דן בה כבערעור - ודחה את הערעור לגופו. נקבע כי אכן נפלו פגמים כאמור בניהול הליך הכינוס, ושפרוטוקול ההתמחרות אינו מפורט דיו. ברם, בית המשפט אימץ את ממצאי העובדה שקבע בית המשפט לענייני משפחה - ובפרט שבני הזוג היו מודעים להליכי הכינוס, וקבע כי צדק בית המשפט לענייני משפחה בקבעו כי "אל מול זכותו של הקונה הראויה להגנה, לא נמצאת זכות אחרת, הראויה להגנה ברמה זהה" (עמ' 18). נקבע כי בני הזוג לא הצליחו לאתר קונה בתקופה שנקצבה, ומרגע שהחל הליך הכינוס אין מעמד ייחודי למבקש 2 על פני כל קונה אחר – חרף העובדה שהוא מתגורר בנכס. עוד נקבע כי הצעת המבקש 2 לרכישת מחצית הזכויות אינה עולה בקנה אחד עם ההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, ואינה מתייחסת לסוגיית הסרת העיקול. כן התייחס בית המשפט לעובדה שהמשיב 4 רכש את הנכס בתום לב, תוך השקעה רבה - ואין לפגוע בזכויות שרכש.

ה.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, הערוכה כדבעי. בבקשה נטען, כי שורת הפגמים שנפלה בהליכי הכינוס, ובהמשך באישור ההסכם בבית המשפט, אינה מאפשרת את הכשרתו של הליך הכינוס. כן נטען כי מתעוררת השאלה העקרונית של יישום סעיף 101 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 הקובע זכות קדימה בין בני זוג בהעברת חלק בנכס.

מועלות גם טענות בתחום האנושי, שעניינן המצב שבו ייאלצו המבקשים להתפנות מבית מגוריהם ומסביבתם. במקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.

ו.

לאחר העיון – וחרף הפגמים שנפלו בהליך הכינוס – אין בידי להיעתר לבקשה. הדברים נכתבים בצער, שכן ניתן להבין במישור האנושי את תחושתם הקשה של המבקשים, במיוחד המבקש 1. ואולם, ככל שהפכתי בפסקי הדין בשתי הערכאות לא ראיתי עילה משפטית להתערב בהם, בערעור נוסף. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת כנודע רק במקרים החורגים ממחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר); אין המקרה הנוכחי בא בכללם. הבקשה תחומה בעובדות המקרה הקונקרטי, ובחלקה היא משיגה על ממצאים שבעובדה בהם אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן בגלגול שלישי (רע"א 6474/99 מתתיהו צוקרמן נ' יוסף פאלוך (לא פורסם); רע"א 4339/06 חב' אירו-פארם בע"מ נ' ליהי פיטרמן (טרם פורסם)); כך בסוגיית ידיעת בני הזוג על הליכי הכינוס לגביה נקבע כי נודע להם, למצער, על מועד קיום ההתמחרות, ועל אופן ניהולה. בכל הנוגע לפגמים שנפלו בהליך הכינוס - דומה כי לגופו של עניין הוגשו רק שתי הצעות, והגבוהה מן השתיים נבחרה. בהתחשב בעובדה שבני הזוג לא הצליחו לאתר קונה בארבעת החודשים שעמדו לרשותם, דומה כי בנסיבות לא היה מקום לטרוניה. ביחס לטענה כי שווי המכר היה גבוה יותר -אציין כי גם הצעת המבקש 2 אינה מתקרבת לסכומים שצוינו בחוות הדעת מטעם המבקשים, והיא קרובה לסכום שנתקבל. ולבסוף, לא למותר לציין כי ההליך כולו נוהל בהסכמת בני הזוג על ידי באי כוחם.

ז.

ביחס לטענות המתבססות על סעיף 101 לחוק המקרקעין אזכיר, כי ראשיתו של ההליך בהסכמת הצדדים לפרק את השיתוף על ידי מכירת הנכס - הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין. אין חולק כי חוק המקרקעין מעניק זכות קדימה לבן זוג, אך בני הזוג הסכימו אחרת - ובנסיבות אין זה מוצדק לאפשר למבקש 1 לחזור בו מהסכמתו. קראתי בעיון את טענות המבקשים באשר ליחס בין זכויותיהם לאלה של הקונה המשיב 4. ובאשר לפגיעה האנושית שבפינויים מביתם, לאחר שהצליחו לגייס מימון לרכישת חלקה של המשיבה 1. תואר גם מצבו הבריאותי של המבקש 1. ברם, אין טענה כלפי המשיב 4, שהסתמך על חוזה המכר, ובשלב אליו הגיעו דברים אין מקום לפגיעה בו.

בשולי הדברים אציין, כי על כונסי נכסים - כפקידי בית המשפט - להביא בפניו את מלוא התמונה העובדתית בטרם יבקשו לאשר הסכם מכר, ודומה כי במקרה דנא מן הראוי היה להביא בפני בית המשפט גם את עמדת המבקש 2. אינני יודע אם כך נעשה בפועל, שכן לא התבקשה תגובה, גם כדי לחסוך בהוצאות - אך זו היא הדרך הראויה. עם זאת חוששני שאין בכך בנסיבות כדי להשליך על הנושא לעיצומו.

ח.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה, וממילא גם לא לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.