רע"א 4339/06 חב' אירו-פארם בע"מ נ. ליהי פיטרמן

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים פוגלמן, אמסטרדם ושילה) מיום 26.4.06 בע"א 1379/05 לפיו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת רביב) מיום 23.12.02 בת"א 217609/02, אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המשיבה וחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך 160,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מ-15.8.02.

ב.ואלה העובדות הצריכות לענייננו: ביום 17.3.97 העבירה המשיבה 50,000 $ לחשבון בנק של חברה בשם אראפארם (1994) בע"מ – חברה שבעלת מניותיה היא לינדה גרנט, למעט מניה אחת שהמחזיק בה הוא ליאון גרנט (בני הזוג גרנט גרושים – כך נאמר - זה שנים אך חיים תחת קורת גג אחת). המשיבה גרסה שהסכום שימש הלוואה נושאת ריבית שהלוותה לאראפארם. תחילה הוסכם על ריבית שנתית בשיעור 40%, אולם לאחר מכן הוסכם על הפחתת שיעור זה ל-12%, בתשלומים של 1,500 דולר כל אחד, אחת לשלושה חודשים.

המבקשת – אירו-פארם בע"מ – היא חברה שליאון גרנט הוא מנהלה והוריו הם בעלי מניותיה. להבטחת פירעונה של ההלוואה מסרה המבקשת למשיבה ארבעה שיקים בסכום של 40,000 ₪ כל אחד שנועדו להבטחת קרן ההלוואה, וארבעה שיקים בסכום של 16,000 ₪ כל אחד, שנועדו להבטחת תשלומי הריבית. על השיקים חתם ליאון גרנט בשם המבקשת. סכום השיקים, תאריך פירעונם ושם הנפרע הושלמו על-ידי לינדה גרנט לפני שנמסרו למשיבה. אין חולק שהשיקים לא הוצגו לפירעון בבנק, והמשיבה דרשה לפרעם לראשונה באוגוסט 2002, לאחר שפסקו התשלומים התלת חודשיים בגין הריבית.

בתחילה תבעה המשיבה את המבקשת בגין שמונת השיקים הנזכרים, אך מאוחר יותר הועמד סכום התביעה על סך 160,000 ₪ בלבד (קרן), ושוערך ליוני 2002.

טענתה החלופית של המבקשת, אשר בסופו של דבר היתה לטענה המרכזית בהליכים שהתנהלו, היא כי הסכום שהעמידה המשיבה לטובת אראפארם היה השקעה בתנאי שותפות (ולא הלוואה), בקשר עם עיסקה ליבוא תה. העיסקה נכשלה, ובהיות המשיבה שותפה לכישלון, עליה לשאת בהפסדים, ואין היא זכאית להחזר של סכומי כסף שהשקיעה.

ג.בית משפט השלום, לאחר שסקר בפירוט את הראיות שהיו בפניו, דחה את גרסת המבקשת והעדיף על פניה את גרסת המשיבה. בית המשפט בא לכלל מסקנה כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכחת קיומה של שותפות, וקיבל את התביעה. עם זאת קבע, כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהשיקים לא הוצגו לפירעון ונדרשו לראשונה כחמש שנים לאחר הוצאתם. על כן החליט בית המשפט להוסיף לסכום הנומינלי שנפסק הפרשי הצמדה וריבית, אך מהמועד בו דרשה המשיבה לראשונה את פירעונם.

ד.ערעור המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע כי גרסת המבקשת, נשענה על עדות יחידה בעלת אינטרס, ולא היה בה כדי להרים את הנטל להוכחת קיומה של שותפות. כן דחה בית המשפט את בקשת המבקשת להוספת ראיות, בנימוק כי לא הובא בבקשה טעם משכנע מדוע לא יכלה המבקשת להגיש את הראיות הנוספות לבית משפט השלום. נקבע כי אפילו אין המדובר בראיה טכנית, עדיין מוטל הנטל על המבקשת להוכיח שעשתה מאמץ לזמן את העדים לדיון. בבקשה לא תואר כל ניסיון כזה, ויש להניח שבאותו אופן שבו הצליחה לקבל תצהירים לתמיכה בגירסתה לקראת הערעור, יכלה לקבלם קודם לכן.

ה.מכאן הבקשה הנוכחית, בה נטען כי הסוגיה המתעוררת בתיק דנא עניינה בשאלה המשפטית כיצד יתחקה בדיעבד בית משפט אחר מכלול הראיות שבפניו לצורך הסקת המסקנה המשפטית האם התקיימה שותפות בין צדדים. בנוסף טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את בקשתה להוספת ראיות. מבקשת היא להביא בפני בית המשפט שני עדים שלטענתה יש בעדותם ראיה של ממש לקיומה של שותפות. נטען כי עד לערעור נבצר מהמבקשת להביאם בפני בית המשפט, שכן התביעה הוגשה על ידי המשיבה בחלוף חמש שנים, דבר שהקשה על איתורם, בפרט כיוון שאחד מהם מתגורר בירדן.

ו.לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. בידוע רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית חשובה, החורגת מתחומם של הצדדים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). במקרה שלפנינו, על אף האיצטלה שחפצה המבקשת לעטות על הבקשה, ראשית, המדובר הוא בראש וראשונה בשאלה ראייתית - עובדתית , שהשאלה המשפטית של קיום שותפות נגזרת הימנה; כך גם קובע פסק הדין בע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק (לא פורסם), עליו נסמכת המבקשת; נקבע שם על ידי השופט ד' לוין כי "השאלה - האם נקשר הסכם בין בעלי דין המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה, מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה שבעובדה היא". פסק דינו של בית משפט השלום עוסק רובו ככולו בקביעת התשתית העובדתית העולה מחומר הראיות. לא ראיתי דופי בפסק דינו ולא במסקנה שהסיק לגביו בית המשפט המחוזי. גם לשיטת המבקשת כי מצויים אנו בגדרה של שאלה משפטית (אימתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות) – אין המדובר בשאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, שכן עקרונית כבר הוכרעה, ויישומה למקרה הקונקרטי אינו עילה לגלגול ערעורי נוסף. ועוד, משטוענת המבקשת אף נגד ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו בערכאות הקודמות, כנודע אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון אלה, לא כל שכן בגלגול שלישי (רע"א 6474/99 מתתיהו צוקרמן נ' יוסף פאלוך (לא פורסם) (הנשיא ברק); רע"א 7138/98 שמעון בניסטי נ' אלום עשת (אומן) בע"מ (לא פורסם) (הנשיא ברק); רע"א 5727/04 שמעון בן עמי נ' שולמית ברסלב (לא פורסם)).

ז.אשר לבקשה להוספת ראיות בשלב הערעור אומר מעבר לנחוץ, כי בקשה כזאת מתאשרת במשורה. ככל שהמדובר בעובדות שקדמו למתן פסק הדין, נמנו בפסיקה תנאים אחדים שבהתקיימם תותר הגשת ראיות נוספות, ובהם: אם המבקש לא ידע עליהן ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה; אם המבקש לא נהג בחוסר תום לב; אם לא היתה למבקש אפשרות להגיש את הראיה בשלב הדיוני הקודם או שהיתה סיבה בגינה לא הובאה אותה ראיה בשלב ההוא; או אם ערכאת הערעור סבורה כי הדבר דרוש כדי לאפשר ליתן פסק דין או מכל סיבה חשובה אחרת (ע"א 801/89 כהן נ' שבאם , פ"ד מו(2) 136, 142 (השופט מלץ) ; ע"א 3911/01 כספי נ' נס , פ"ד נו(6) 752, 767- 768 (השופטת שטרסברג-כהן); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, 1995, בעריכת ש' לוין) סעיף 661 בעמ' 849-848; ח' בן נון הערעור האזרחי (מה' 2) עמ' 454-453). איני סבור כי סכסוך עסקי זה הוא המקרה שבו יחולו הנסיבות המיוחדות בהן יתקבלו ראיות כאלה (כגון הללו שבבע"מ 8815/05 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם) (השופטת ארבל), שם היה מדובר לכאורה במצב רפואי-נפשי מיוחד של המבקשת, בסכסוך משפחתי). בדין דחה איפוא בית המשפט במקרה דנא את עתירת המבקשת: המדובר בראיות שהמבקשת ידעה על קיומן בעת ניהול התיק בבית משפט השלום; לא הוכח כי נעשה מאמץ של ממש להביאן קודם לכן; ולא הובאה סיבה משכנעת לבקשה בשלב הערעור. עצם העובדה שהמשיבה הגישה תביעתה לאחר חמש שנים כשלעצמה אינה מצדיקה שיהוי בהבאת ראיות, שלשיטת המבקשת היו רלבנטיות.

ז.אין בידי, איפוא, להיעתר לבקשה.